יאן לדיסלב דוסק
יאן לדיסלב דוסק (בצ'כית: Jan Ladislav Dusík או Dussek, בשם הפרטי המקורי Václav Jan; 12 בפברואר 1760 – 20 במרץ 1812) היה מלחין ופסנתרן צ'כי.
 | |
| לידה |
12 בפברואר 1760 צ'אסלב, צ'כיה  |
|---|---|
| פטירה |
20 במרץ 1812 (בגיל 52) סן-ז'רמן-אן-לה, צרפת |
| מקום קבורה |
Malostranský hřbitov |
| מוקד פעילות |
ייהלבה |
| סוגה |
אופרה |
| שפה מועדפת |
צרפתית, צ'כית |
| כלי נגינה |
פסנתר |
| בן או בת זוג |
סופיה דוסק |
| צאצאים |
אוליביה באקלי |
  | |
ביוגרפיה עריכה
למשפחת דוסק היסטוריה יוצאת דופן באורכה כמוזיקאים מקצועיים, שראשיתה לפחות בסבו של יאן לדיסלב והמשכה בענף המוראבי של המשפחה בשנות ה-70' של המאה ה-20, אם לא מעבר לזה. בחבורה זו, יאן לדיסלב מוזכר לא פעם כ"דוסק הגדול". אמו של יאן לדיסלב הייתה נבלנית והוא חיבר יצירות רבות הן לנבל והן לפסנתר. בחייו האישיים רבי העניין היה מקום נכבד לנבלניות.
אחרי לימודי יסוד בבוהמיה, נסע דוסק להולנד ולגרמניה, שם ייתכן שלמד אצל קרל פיליפ עמנואל באך. משם עבר לסנקט פטרבורג, רוסיה, שם היה, לזמן מה, חביבה של הצארינה קתרינה הגדולה. אף על פי כן, לאחר תקופת מה נמלט דוסק מסנקט פטרבורג וניצל בעור שיניו מן המשטרה החשאית של הצארינה, שהאשימה אותו בקשר להתנקש בחיי קתרינה הגדולה. האשמה זו מוטלת בספק, לאור אהדתו הנודעת של דוסק במשך כל חייו לבתי מלוכה.
אחרי שהסתלק מסנקט פטרבורג, קיבל דוסק עבודה כמנהל מוזיקלי אצל הנסיך רדזיוויל בליטא. לאחר שנה בתפקידו זה יצא לגרמניה וסייר שם באמצע שנות ה-80' של המאה ה-18 כנגן וירטואוז בפסנתר ובהרמוניום זכוכית. אחר נסע לצרפת, שם התחבב על מארי אנטואנט, שניסתה להניא אותו ממסע קונצרטים במילאנו בשנת 1788. עם פרוץ המהפכה הצרפתית בשנת 1789, נמלט דוסק מצרפת לאנגליה ושם עשה את דרכו ללונדון.
בלונדון המשיך דוסק בקריירה משגשגת של פסנתרן וירטואוז וזכה למחמאות מהיידן, שכתב בשבחיו אל אביו של דוסק אחרי אחד הקונצרטים של סלומון, שבו הושמעו מיצירותיהם של שני המלחינים. דוסק ניסה את ידו בניהול הוצאה לאור של תווי מוזיקה עם מוציא לאור בשם קורי, אך היא פשטה את הרגל. דוסק נשא לאישה את בתו של קורי, סופי. סופיה דוסק הייתה זמרת, פסנתרנית ונבלנית, שהתפרסמה בהמשך בזכות עצמה. לזוג נולדה בת, אך נישואיהם לא עלו יפה.
לצד המוזיקה שלו עצמו, שמור לדוסק מקום של כבוד בתולדות המוזיקה הודות לידידותו עם ג'ון ברודווד, מפתח פסנתר "הפעולה האנגלית". כיוון שהמוזיקה של דוסק חייבה עוצמה וטווח צלילים, שלא היו זמינים בפסנתרים של זמנו, עודד את ברודווד להכניס כמה שיפורים והרחבות בטווח ובמצלול של הכלי. היה זה פסנתר ברודווד עם השיפורים של דוסק שנשלח אל בטהובן. אחרי פשיטת הרגל של ההוצאה, עזב דוסק את אנגליה ונסע לגרמניה. מאחוריו השאיר אישה ובת, וחותן בבית הסוהר לחייבים.
בתקופה הראשונה בגרמניה היה דוסק לאחד הראשונים בדור "פסנתרני הזוהר" המסיירים ברחבי הארץ, והקדים בכך את פרנץ ליסט. לאחר זמן לא רב פרש ממסעות הקונצרטים ונכנס לעבוד אצל הנסיך לואיס פרדיננד מפרוסיה, שהתייחס אליו יותר כאל חבר ועמית מאשר אל עובד שכיר. השניים נהנו יחדיו ממה שכונה "אורגיות מוזיקליות". כשהנסיך לואיס פרדיננד נהרג בקרב זאלפלד, כתב דוסק את הסונאטה הנוגעת ללב בפה דיאז מינור, "אלגי הרמוניק", אופוס 61 מס' 211.
בשנת 1807, על אף קשריו הקודמים עם מארי אנטואנט, חזר דוסק לפריז כעובד של שארל-מוריס דה טליראן, שר החוץ רב ההשפעה. הוא כתב סונאטה מרשימה (סונאטה בלה במול מז'ור, אופוס 64, מס' 221) בשם "החזרה לפריז". הסונאטה רבת-הרושם הזו קיבלה גם את הכינוי "Plus Ultra", במענה נלהב לסונאטה לפסנתר של יוזף ולפל, שעליה נאמר כי היא המילה האחרונה בתחום הקשיים הפסנתרנים, שנקראה Ne Plus Ultra. במשך שארית חייו עסק בהופעות, הוראה והלחנה בפרוסיה ובצרפת. דוסק הזדקן, יפי תוארו דהה ומשקלו עלה מאוד, עד שהתקשה להגיע אל מקלדת הפסנתר. הוא פיתח גם נטייה לשתייה כבדה, שקיצרה את חייו.
דוסק בישר את מלחיני הפסנתר של התקופה הרומנטית, בייחוד שופן, שומאן ומנדלסון. רבות מיצירותיו נשמעות "מודרניות" להפליא, בייחוד כאשר משווים אותם לסגנון שלהי התקופה הקלאסית של מלחינים אחרים בני זמנו; עם זאת, השאלה אם המלחינים שבאו אחרי דוסק אכן הושפעו ממנו עוד לא הוכרעה, כיוון שעד שאלה החלו לחבר מוזיקה, כבר יצאו יצירותיו מן האופנה. ייתכן שדוסק יצר קו התפתחות עצמאי ללא ממשיכים, במידת מה כזה של ג'זואלדו. מבחינה סגנונית יש לדוסק הרבה יותר מן המשותף עם התקופה הרומנטית מאשר עם התקופה הקלאסית, אם כי רוב יצירתו קדמה למה שמקובל לראות כראשית התקופה הרומנטית בעשרים שנה לפחות.
בין יצירותיו המפורסמות והראויות להיזכר הרבה קטעי סולו לפסנתר, שרבים מהם נושאים שמות תוכניתיים, כמו "ייסוריה של מלכת צרפת" (1793), סדרת אפיזודות במשכי זמן משתנים, שביניהם משובצים טקסטים המספרים על תלאות המלכה, ובכלל זה צערה על הפרידה מילדיה ורגעיה האחרונים על הגרדום לפני הגיליוטינה. עוד חיבר 34 סונאטות לפסנתר, מספר רב של קונצ'רטי לפסנתר, סונאטות לכינור ופסנתר, דרמה מוזיקלית ויצירות שונות של מוזיקה קאמרית, בהן טריו לפסנתר, קרן וכינור, והסונאטה יוצאת הדופן לפסנתר, כינור, צ'לו וכלי הקשה בשם "קרב הצי והתבוסה השלמה של ההולנדים בידי אדמירל דאנקן" (1797), דוגמה נדירה ביותר של מוזיקה קאמרית לפני המאה ה-20, שכוללת כלי הקשה.
קישורים חיצוניים עריכה
יאן לדיסלב דוסק, באתר ספוטיפיי
יאן לדיסלב דוסק, באתר AllMusic (באנגלית)
יאן לדיסלב דוסק, באתר MusicBrainz (באנגלית)
יאן לדיסלב דוסק, באתר Discogs (באנגלית)- יאן לדיסלב דוסק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
- Incomplete list of works In French. A full list of works and thematic catalogue is in H Allen Craw's book on Dussek.