יבגני לאונוב

יבגני לאונוב
Евгений Павлович Леонов
	בול דואר לכבודו של יבגני לאונוב
לידה	2 בספטמבר 1926; מוסקבה, ברית המועצות
פטירה	29 בינואר 1994 (בגיל 67); מוסקבה, רוסיה
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
מדינה	ברית המועצות, רוסיה
תקופת הפעילות	1947–1994 (כ־47 שנים)
צאצאים	Andrey Leonov
פרסים והוקרה	פרס ברית המועצות (1976); פרס האחים וסילייב של הרפובליקה הסובייטית הרוסית (1981); אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית (1972); אמן מצטיין של רוסיה הסובייטית (1959); פרס הפדרציה הרוסית (1992); פרס לנין קומסומול (1978); עיטור אות הכבוד (1967); אמן העם של ברית המועצות (1978); עיטור לנין (1986); מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין (1970) ;
	פרופיל ב-IMDb

יבגני פבלוביץ' לאונוב (2 בספטמבר 1926 - 29 בינואר 1994) היה שחקן קולנוע ותיאטרון סובייטי, אחד מבכירי הקולנוע הסובייטי והרוסי של כל הזמנים. בשנת 2001 יצא בול דואר לכבודו. בשנת 1978 הוענק לו תואר האמן העממי של ברית המועצות.

ביוגרפיה עריכה

יבגני לאונוב נולד במוסקבה, ברית המועצות. במהלך ילדותו חלם להיות טייס קרב, חלום נפוץ בקרב ילדים סובייטים במהלך מלחמת העולם השנייה. במהלך תקיפת הנאצים את ברית המועצות, עבדו לאונוב וכל משפחתו במפעל לייצור נשק. בתום המלחמה החל ללמוד בבית הספר של התיאטרון האמנותי של מוסקבה.

קריירה עריכה

לאחר שסיים את לימודיו פנה לתעשיית הקולנוע. בשנת 1949 השתתף בפעם הראשונה בסרט, בתפקיד ניצב. עם הזמן, התחבר עם הבמאי גיאורגי דאנליה והפך לחברו הטוב ביותר. לאונוב השתתף ברוב סרטיו של דאנליה. הוא השתתף בעשרות סרטים נוספים בתפקידי משנה ורק בשנת 1957 קיבל תפקיד חשוב ורק בשנת 1965 קיבל תפקיד מרכזי בסרט "שלושים ושלוש". בין סרטיו הידועים ביותר ניתן למנות את: "ג'נטלמנים של מזל" ו"תחנת בלורוסקי", שניהם צולמו בשנת 1971.

בשנת 1980 לאונוב קיבל את פרס 'השחקן המצטיין' על תפקידו בסרט "מרתון של סתיו" בפסטיבל הסרטים של ונציה.

לאונוב נחשב לאחד השחקנים הדגולים של הקולנוע הסובייטי וזמן רב החזיק בתואר "השחקן האהוד ואהוב בברית המועצות".^[^{דרוש מקור]}

בשנת 1991, במהלך טיול בגרמניה, קיבל התקף לב היה שרוי בתרדמת למשך 10 ימים. לאחר ניתוח מסובך ניצלו חייו והוא אף חזר להופיע בתיאטרון.

לאונוב מת ב-29 בינואר 1994, בדרכו להופעה בתיאטרון לנקום. לאחר שהודיעו לקהל הצופים על מותו, כל הקהל קם באופן ספונטני והלך להדליק נרות זיכרון בכנסייה ממול. בטקס הזיכרון שנערך לו השתתפו כחצי מיליון אנשים שבאו לחלוק כבוד לשחקן בקור מקפיא. לאונוב נקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה במוסקבה.

לאונוב השתתף בסך הכל בכ-70 סרטי קולנוע, תרם את קולו ל-12 סרטי הנפשה, ביניהם פו הדב (Винни-Пух) בעיבוד הסובייטי (אנ'), והשתתף בעשרות הצגות תיאטרון במהלך 54 שנות הקריירה שלו.

סרטים בהם השתתף עריכה

להלן רשימת הסרטים המפורסמים ביותר של לאונוב:

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא יבגני לאונוב בוויקישיתוף

יבגני לאונוב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
יבגני לאונוב, באתר AllMovie (באנגלית)
יבגני לאונוב, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
יבגני לאונוב, באתר MusicBrainz (באנגלית)
יבגני לאונוב בסרט ג'נטלמנים של מזל, סרטון באתר יוטיוב
יבגני לאונוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)


בול דואר לכבודו של יבגני לאונוב
לידה	2 בספטמבר 1926 מוסקבה, ברית המועצות
פטירה	29 בינואר 1994 (בגיל 67) מוסקבה, רוסיה
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
מדינה	ברית המועצות, רוסיה
תקופת הפעילות	1947–1994 (כ־47 שנים)
צאצאים	Andrey Leonov
פרסים והוקרה	פרס ברית המועצות (1976) פרס האחים וסילייב של הרפובליקה הסובייטית הרוסית (1981) אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית (1972) אמן מצטיין של רוסיה הסובייטית (1959) פרס הפדרציה הרוסית (1992) פרס לנין קומסומול (1978) עיטור אות הכבוד (1967) אמן העם של ברית המועצות (1978) עיטור לנין (1986) מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין (1970)
פרופיל ב-IMDb