יהדות חבאן
יהדות חבאן היא קהילה יהודית מהעיר חבאן שבתימן.
_-_A_Yemenite_Habani_family_celebrating_Passover.jpg)
העיר חבאן עריכה
העיר חבאן נמצאת בצד הדרך, ששמשה לצורכי מסחר הבשמים. בין ט'פאר, עומאן וחצרמוות, לתימן ונגראן. כ-300 ק"מ צפונית מזרחית מהעיר עדן וכ-100 ק"מ מחופו של האוקיינוס ההודי. העיר נקראת על שם ואדי חבאן.
ראשית התיישבות היהודים בחבאן עריכה
מסורת בפי זקני חבאן, שההתיישבות באזור חבאן החלה עוד מימי בית ראשון. על סמך מסורת זו יהודי חבאן 'הם ראש גולים'. כמו כן צורת חייהם, מלבושם, גידול שיערם, מעידים על מסורת קדומה ואורח חיים מתקופת התנ"ך.
חבאן העיר חולשת על דרכי המעבר מכל הכיוונים וחיתה בה קהילה יהודית קטנה ולפי המסורת היא שריד מקהילה גדולה מהתקופה שלפני הספירה עד תקופת חמיר ואחר כך במאה ה-6 לספירה.
קהילה היהודית בחבאן נוסדה במאות ה-19–20, יהודי חבאן היו מזוהים בשם "יהודי חצרמוות" ("חצרמות" נמצאת במרחק של יותר מ-150 קילומטר לכיוון צפון מזרח חבאן). קהילה זו התקיימה כיחידה נפרדת ממרכזי היהדות בתימן, עקב בידוד אזורם.
הרובע היהודי בעיר חבאן עריכה
הרובע היהודי נקרא 'חַאפת אליהוד'. תחילת ההתיישבות קשורה במסורת עתיקת יומין שעוברת מפי יהודים וערבים וכבר נכתבה על ידי חוקרים שונים בצורות שונות.
הרובע בנוי בצורת חצי עיגול. בצד דרום- מזרח ומערב ממוקמים בתי התושבים ומצד צפון ממוקם ארמון המלך הבנוי על הסלע ובאמצע הרובע היה בית הכנסת. צורת הבנייה איפשרה חיים שוקקים במשך היום כולו. יהודי חבאן ניהלו ברובע חיי יהדות דתית, גידלו בו תלמידי חכמים, ששימשו כשוחטים, בודקים, מוהלים, דיינים וכו'. מוסדות הציבור שהיו ברובע הם: שני מקוואות טהרה, שני בתי כנסת. החינוך היהודי בחבאן היה דומה לחינוך בשאר מחוזות תימן. הקהילה היהודית בעיר חבאן מנתה ב-1948 כ-450 נפש, מתוך כ-15 אלף נפש של האוכלוסייה הכללית.
בית הכנסת היה משמש גם לבית הספר "מיעלאמה" לאחר התפילה, הילדים היו לומדים בו קרוא וכתוב, פרשת שבוע, הפטרה, תהילים וכו' עם המורי.
יהודי חבאן לא למדו גמרא או משנה אלא למדו רק מתוך חֹק לישראל או מתוך עין יעקב. רוב הבנות לא ידעו קרוא וכתוב, היו בודדות שלמדו זאת.
ההבדלים בין יהודי חבאן ליהודי תימן עריכה
- במראה החיצוני ובמלבושם.
- במאכליהם ובאופן הכנתם.
- אין בהם כהנים ולווים.
- נבדלים בעיקר- במנהגיהם השונים: בחגים, בשמחות כל שמחה פרטית היא שמחת הכלל, כל פרט בטקס מלווה בתכונה מיוחדת לו. על פי מסורת יהדות חבאן, טקס החינה של הכלה מתחיל יומיים לפני החתונה. במהלכו קולעים לכלה צמות ועושים לה עם החינה עיטורים על כפות הידיים וברגליה. בנוסף, שבוע לפני הטקס מתקיים גם טקס חינה לחתן שבמהלכו עושים לחתן חינה בכפות הידיים והרגליים. כמו כן, הלבוש במהלך החינה של החתן והכלה שונה מחינה תימנית.
- ישנם שינויים רבים בנוסח התפילות והפיוטים, אך הנוסח בנוי רובו על פי נוסח הבלדי.
יהודי חבאן נבדלים משאר יהודי תימן בכמה דברים שהבולט ביותר בהם הוא חזותם החיצונית. הגברים היו בעלי זקן ללא שפם ועם שיער ארוך, עטפו את פלג גופם התחתון בבד צבעוני בדוגמת פסים או משבצות וכרכו אותו סביב המותניים בעזרת חגורה. על פלג גופם העליון לבשו חולצה משובצת, בדוגמת פסים או בצבע אחיד ועל ראשם חבשו מצנפת לבנה. את הבגדים נהגו לצבוע בצבע ניל שחור שהיה נחשב לחשוב ומכובד, על כתפיהם טלית גדולה מבד צבעוני עדין. יהודי חבאן תוארו כגבוהים ושריריים יותר משכניהם המוסלמים.
הנשים היו לובשות שמלה רחבה אשר חלקה האחורי ארוך יותר מהקדמי, שיער ראשן היה קלוע לצמות רבות והן עטפו את ראשן במטפחת אשר נקראת בשם "שובייקה".
הן הנשים והן הגברים היו עונדים טבעות עם אבני חן, אך לנשים היו גם שרשראות מכסף טהור על צוואריהן. מספר השרשראות היה שונה מאישה לרעותה, בהתאם להון המשפחה של האישה והבעל.
העלייה לארץ עריכה
הקשר הראשון עם יהודי ארץ ישראל אירע בשנת 1912 עם הגעתו של שליח המשרד הארצישראלי, שמואל יבנאלי אשר סייר ברחבי תימן במטרה לעודד את יהודי תימן לעלות, ובין השאר הגיע גם לחבאן.[1]
בשנת 1944 דיווח פקיד בריטי שקהילת יהודי חבאן מונה 730 נפש המבקשים לעלות לארץ ישראל.[2] אחד מאנשי הקהילה, זכריה בן עווד חבאני אלעדאני, החליט לעלות לארץ ישראל ואליו הצטרפו מספר אנשים נוספים.[1] הקבוצה החלה את מסעה רגלית לעיר הנמל עדן ומשם למצרים יחד עם עולים מקהילות אחרות בתימן. ב-21 במרץ 1945 הגיעה קבוצה של שבעה מיהודי חבאן (חצרמוות) ברכבת למחנה העולים בעתלית יחד עם 233 עולים אחרים מתימן.[3] בין 1945 ל-1949 עלו מספר קבוצות נוספות והתיישבו בשכונת ידידיה (שנקרא גם "שכונת החבאנים") בתל אביב, שמדרום לכפר הערבי סלמה. בדצמבר 1949 דיווחה עיריית תל אביב כי בשכונה גרים 250 איש ב-40–50 בתים והיא לא חוברה לרשת המים העירונית.[4]
שאר אנשי הקהילה עלו בשנת 1950,[5] ושהו במחנות עולים בעין שמר. למרות חילוקי הדעות, הצליחו להתפייס משום שעקרון האחריות הקולקטיבית והאחווה החבאנית הנחו אותם לאורך כל הדרך. משום כך, בשנת 1952 בחרו החבאנים להתיישב במרוכז במושב ברקת בו הם נמצאים עד היום ושומרים על המסורת שלהם באדיקות רבה.
לקריאה נוספת עריכה
- מעטוף סעדיה בן יצחק, יהדות חבאן (חצרמות) בדורות האחרונים, הוצאה פרטית, פברואר 1987
קישורים חיצוניים עריכה
- הערוץ למורשת יהדות חבאן ביוטיוב, (הערוץ למורשת יהדות חבאן)
- חבאנים: תרבות, מנהגים ואנשים
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 ניצני עליית יהודי חבאן(הקישור אינו פעיל, 21.9.2020) שי מדעי
- ^ במקום שבו נתגלה שבט יהודי קדמון, המשקיף, 20 באפריל 1944
- ^ 233 עולים מתימן הגיעו היום, משמר, 21 במרץ 1945
- ^ שכנות-הספר של תל־אביב, ידיעות עיריית תל אביב, 15 בדצמבר 1949
- ^ חאבאן עלתה לארץ, על המשמר, 6 באוגוסט 1950