יהודה שרת
יהודה שרת (שרתוק) (26 בינואר 1901 – 22 ביוני 1979) היה מלחין, מנצח מקהלות ומחנך ישראלי.
 | |
| לידה |
26 בינואר 1901 חרסון, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה | 22 ביוני 1979 (בגיל 78) |
| מוקד פעילות |
ישראל |
| כלי נגינה |
כינור |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נולד בחרסון (כיום באוקראינה), בן ליעקב שרתוק, מאנשי ביל"ו, שבשנת 1882 עלה לארץ עם העלייה הראשונה אך שב לרוסיה. אחיו הבוגר היה משה שרת, ראש הממשלה השני של ישראל. עלה עם משפחתו לארץ ישראל בשנת 1905, וגדל כילד בכפר הערבי עין סיניא. בהיותו בן 11 עברה המשפחה לשכונת נווה צדק בתל אביב. יהודה למד בגימנסיה הרצליה ובמקביל למד נגינה בכינור. כתלמיד בגימנסיה ערך עיתון-תלמידים בשם הקובץ.[1]
בשנות ה-20 הצטרף שרת ל"פלוגת העבודה" בכפר יחזקאל והקים שם את הרביעייה המוזיקלית הקיבוצית הראשונה. הצטרף לקיבוץ עין חרוד. בשנת 1927 נשא לאשה את צביה והצטרף לקיבוץ יגור.
בשנת 1929 יצא להשתלמות בגרמניה, וכששב שימש כמורה לזימרה במוסד החינוכי של יגור. בשנת 1947 סיים את לימודיו בקונסרווטוריון הארצישראלי למוזיקה בירושלים,[2] שם למד קומפוזיציה אצל יוסף טל. שרת הלחין שירים רבים והיה שותף ליצירת סדר פסח הקיבוצי, שאומץ לאחר מכן בקיבוצים רבים. נוסח סדר פסח יצא לאור בשנת 1951, ולחניו שלו זיכו אותו באותה שנה בפרס אנגל. בין תלמידיו בקיבוץ היה הפזמונאי יורם טהרלב. בתקופה זו היה שרת קשור בעבודתו המוזיקלית עם טל שאף עיבד מנעימותיו.[3][4] על יצירתו המוזיקלית של שרת כתב טל:[5]
... עלה בידו של יהודה לנטוע את מנגינותיו בלב המונים – כמה מבין שיריו זכו לאותו קיום אלמוני בו ייבחנו שירי העם האמיתיים: העם משמרם משום שהוא חש בשירים אלה את חוויתו הנעלמת אשר ברגע של השראה נדירה מצאה את תיקונה ביצירתו של יחיד מחונן... יצירה מגובשת ועזת-מבע, רמה במעלתה הרוחנית והאנושית, אישית בטבעה אך כוללת ברקע החוויתי שבה – יצירה אשר שרשיה נעוצים עמוק בקרקע המוסיקה העממית בעוד שאמרתה מתנשאת מרחק רב על פני האדמה."
אשתו צביה נהרגה בדצמבר 1940 בתאונת דרכים ליד פרדסיה, ביחד עם אחותו רבקה שרת-הוז וגיסו דב הוז (על שמם נקרא קיבוץ דורות). אחרי התאונה שקע בדיכאון ובשארית חייו היה אדם מיוסר, אך המשיך בעבודתו החינוכית והמוזיקלית.
ליהודה וצביה נולדו 3 ילדים - 2 בנים ובת.
שרת כינס ופרסם את איגרותיו של ברל כצנלסון. הלחין רבים משירי רחל המשוררת, בהם "לא שרתי לך ארצי", "הן דמה בדמי זורם" ו"ואולי לא היו הדברים...".
בשנת 1953 עזב את יגור והתיישב בנווה ים. בשנותיו האחרונות חי בקיבוץ אפיקים, ליד בתו, בנו ונכדיו.
עם מותו בשנת 1979 הספיד אותו חברו ישראל גור: "יהודה שרת היה אדם מיוסר. רעייתו צביה - שעימה ואחריה הלך ליגור - נלקחה ממנו באסון תאונת-הדרכים הידועה של משפחת הוז-שרתוק בשנת 1940. במותה כבה משהו גם ביהודה שרת עצמו". יהודה נקבר בקיבוץ יגור לצידה של צביה רעייתו. בשנת 2006 הונחה מצבתה של בתם של יהודה וצביה, הזמרת הלה שרת, שנפטרה ממחלת הסרטן ותרמה את גופתה למדע, בין מצבותיהם של הוריה.
לקריאה נוספת עריכה
- מוקי צור, יהודה שרת - גיבור תרבות, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000.
קישורים חיצוניים עריכה
- יהודה שרת, באתר זמרשת
- יהודה שרת, באתר שירונט
יהודה שרת, באתר MusicBrainz (באנגלית)- יהודה שרת, דף שער בספרייה הלאומית
- אתר למורשת המלחין יהודה שרת
- אתר המוקדש ליהודה שרת בפייסבוק
- אסתר עופרים שרה "ואולי..."
- ניתוח מוזיקלי של דוגמאות מתוך "סדר פסח"
- מידע על שרת, יהודה, 1901-1979 בקטלוג הספרייה הלאומית
- יהודה שרת באסופת "מלחיני משוררים ישראלים" בעריכת דודו אלהרר, האתר של נילי דגן
- מעיזבונו של אליהו הכהן: ריאיון עם יהודה שרת, מאי 1979, בבלוג "עונג שבת", 19 באפריל 2024
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ כתב יד של מאמר של פסח בן עמרם עבור "הקובץ" נמצא בארכיון גנזים (כתב יד 743/כ-18)
- ^ צילום תעודת ההוראה של שרת, באתר זמרשת
- ^ בפרק השני של הסונטה לפסנתר (1949) מצטט טל את המלודיה של שירו של שרת לפואמה של רחל רחל ("הן דמה בדמי זורם")
- ^ "קומו תועי מדבר", הוצאת מרכז לתרבות ולהסברה - דף למקהלה מס' 14 (1952)
- ^ ליצירתו המונומונטלית של יהודה שרת
