יהודית גרינשפן

מעצבת תיאטרון ישראלית

יהודית גרינשפן (נולדה 15 בפברואר 1933) היא מעצבת במה ישראלית, אמנית ויוצרת של אביזרי במה, מסיכות ובובות, אותן עיצבה עבור תיאטראות, להקות מחול וגופים רבים נוספים. את יצירותיה המוכרות ביותר יצרה עבור הטלוויזיה החינוכית - "אוזה" "נולי" "שבי" ו"בץ" (פרפר נחמד), הערוץ הראשון - הבובות "צ'ומפי" ו"אינשם" (3, 4, 5 וחצי) ומסיכת החתול שמיל, וערוץ הילדים - הדמויות של אולי ויולי.

יהודית גרינשפן
יהודית גרינשפן, אפריל 2021
יהודית גרינשפן, אפריל 2021
לידה 15 בפברואר 1933 (בת 91)
לוניניץ
שם לידה יהודית מוצ'ניק
תאריך עלייה 1935
מקום לימודים סמינר הקיבוצים
תקופת הפעילות מ-1960
תחום יצירה אביזרי במה, מסיכות, בובות
יצירות ידועות אוזה, נולי, החתול שמיל
פרסים והוקרה פרס הבמה לילדים ונוער
צאצאים הדס, נדב
מספר צאצאים 2

ראשית חייה עריכה

נולדה למשפחת מוצ'ניק בעיר לוניניץ שבבלארוס (אז תחת שלטון פולין). בהיותה בת שנתיים עלו הוריה לארץ ישראל והשתקעו בשכונת מונטיפיורי בתל אביב. אמה עבדה כתופרת ואביה כחלבן.

כנערה הייתה חברה בתנועת השומר הצעיר ב"קן מרכז" שבתל אביב. בשנת 1951 התגייסה לנח"ל ויצאה להגשמה בקיבוץ סאסא. שם עבדה כרפתנית. בקיבוץ פגשה את בעלה. לאחר השרות הצבאי שבה לתל אביב. גרינשפן למדה הוראה לגיל הרך בסמינר הקיבוצים והוסמכה כגננת.

קריירה אומנותית עריכה

את הקריירה כמעצבת החלה במקרה, כשנרתמה לעזור לחברה בהכנת אביזרים לתפאורה בקומדיה "רוזנים ואביונים" (1960) בתיאטרון הקאמרי, בהנחיית אריה נבון. עבודתה זכתה להצלחה והיא המשיכה לעבוד עבור התיאטרון. ב-1963 התבקשה להכין מסיכות עבור ההצגה "גיבור היום". הייתה זו הפעם הראשונה בה התנסתה ביצירת מסיכות, אותן יצרה תוך לימוד עצמי.

ב-1974 התבקשה על ידי הבמאי מייקל אלפרדס ליצור את המסיכות למחזה משרתם של שני אדונים שהועלה בתיאטרון החאן. המסיכות אותן יצרה הביאו להכרה נרחבת בה כיוצרת ייחודית בתחום התיאטרון. ב-1982 קיבלה מלגה מקרן התרבות אמריקה-ישראל להשתלמות בלהקה השייקספירית המלכותית בלונדון. ב-1988 השתלמה אצל האמן האיטלקי דונטו סרטורי (Donato Sartori) בפדובה.[1]

עד 2019 לימדה עיצוב אביזרים ומסיכות בסמינר הקיבוצים.

במהלך השנים יצרה גרינשפן אביזרים, תלבושות ומסיכות עבור מיטב התיאטרונים ולהקות המחול בישראל, ביניהם התיאטרון הקאמרי, החאן, להקות בת שבע, להקת המחול הקיבוצית, בת דור, ענבל ועוד. גרינשפן עבדה ישירות ובקשר אישי עם אמנים ויוצרים רבים בתחום אמנויות הבמה כשייקה אופיר, יורם בוקר, חנוך לוין ועוד.

בשנת 2011 הוצגו עבודותיה במוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח שבקיבוץ הזורע.

בשנת 2015 זכתה בפרס הבמה לילדים ונוער למפעל חיים.

על יצירתה עריכה

 
גרינשפן על רקע פרוטמות מעשה ידיה, ששימשו ביצירת מסכות עבור שחקנים שונים

יצירתה של גרינשפן ייחודית בשיתוף הפעולה שבינה לבין יוצר המופע. מסכותיה ואביזריה שימשו לא רק כעזרים, אלא היוו לא פעם מקור השראה הן ליוצרים והן למבצעים. המסיכות שיצרה הפכו לחלק מגוף האומן המופיע איתן, ובכך הפכה שותפה ליצירות עצמן, כשעבודותיה משפיעות על הכוריאוגרפיה ועל הבימוי. בין ההתמחויות שלה יצירת מסיכות "נייטרליות", נעדרות תכונות, הניתנות לפרשנות ולשינויים ללא הגבלה.

הדמויות והאביזרים אותם עיצבה ללהקת המחול הקיבוצית למופעים "קרנבל החיות" (1986) ו-"המדריך לתזמורת לבני הנעורים" (1987) היוו את ההשראה ליוצר המחולות רמי באר. כלי התזמורת היו שילוב של אביזרים, תלבושות ומסיכות שתפסו מקום מרכזי במחול.

חיים אישיים עריכה

לגרינשפן נולדו שני ילדים. זמן קצר לאחר לידתם התגרשה. מתגוררת בתל אביב.

בתביעה שהגישה נגד הטלוויזיה החינוכית בגין אי מתן קרדיט על יצירותיה נפסק בשנת 2018 כי תפוצה בסך 125 אלף ש"ח.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה