ויקיפדיה

יהודית רותם

סופרת ישראלית

יהודית רותם (נולדה ב-13 ביוני 1942) היא סופרת ועורכת ספרותית ישראלית.

יהודית רותם
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 13 ביוני 1942 (בת 81)
בודפשט, ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Rotem Judit עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס היצירה לסופרים עבריים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

יהודית רותם נולדה בבודפשט, הונגריה. במהלך מלחמת העולם השנייה נמלטו הוריה ברכבת ההצלה שארגן ישראל קסטנר. המשפחה נשארה בשווייץ שנה ואז עלתה לישראל, כשהיא בת שלוש.

גדלה בגבעת שמואל ולאחר מכן בבני ברק במשפחה חרדית, למדה בבית יעקב, ובגיל שמונה עשרה נישאה לרב צבי רוט שהיה בחור ישיבה ובהמשך לימד בישיבה. היא עבדה כמורה. לאחר עשרים וארבע שנות נישואים יצאה בשאלה ובני הזוג התגרשו. עבדה כסופרת צללים (בין השאר, עבור גליה אלבין, בנו גיטר ואחרים), כתבה תחת שם עט טור בכתב העת את[1] ולאחר שמונה שנים החלה לכתוב פרוזה.

בשנת 2001 נבחרה כסופרת השנה מטעם העיתון "גלובס"[2], ובשנת 2003 זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.

רותם נישאה בשנית למשה בר-יודא, ממנו התאלמנה בשנת 2014. סיפרה "עד שאבא יחזור", מתאר את מסע ההישרדות של בר-יודא כילד בתקופת השואה[3]. אחת מבנותיה של רותם היא העיתונאית תמר רותם (הארץ). שתיים מבנותיה של רותם נפטרו בילדותן; בתה הבכורה יעלי נפטרה מעט לפני הגיעה לגיל שנה, ובתה השלישית רחלי נפטרה ממחלה בגיל חצי שנה[1]. בתה נעה רוט, אשת תיאטרון וקולנוע, הפיקה וביימה את הסרט "גירסא דינקותא" (2015) המספר את המהפך בחיי אמה והמשפחה. הסרט זכה לשבחים רבים[1]. לרותם 10 נכדים מבנה החרדי ו-16 מבנותיה[1].

מספריה עריכה

ספרים למבוגרים עריכה

  • בברית יחד: סיפורה של תנועת בח"ד-בני עקיבא בארצות הונגריה (1985)
  • אחות רחוקה: עולמה של האשה החרדית בעיני מי שיצאה משם (1992)
  • Distant sisters : the women I left behind ‏(1997)
  • קריעה (1996)
  • אהבתי כל-כך (2000)
  • איש אשר רוח בו: צבי גולדפרב – חייו (2002)[4]
  • כולם צמאים לאהבה (2003)[5]
  • הדום בגן עדן (2005)[6]
  • כמיהה (2006)[7]
  • על משכבם בלילות, הוצאת קשת (2009)[8]
  • מתי תבוא אלי, הוצאת כנרת זמורה-ביתן (2011)
  • עד שאבא יחזור, הוצאת כנרת זמורה-ביתן (2015)[9]
  • שובי נפשי, הוצאת עם עובד (2018)[10]
  • אמור מילה למעני, הוצאת ידיעות ספרים (2024)[1]

ספרים לילדים עריכה

  • דנה ואמא והר נפוליאון (2007). איורים: רחלי שלו
  • אפשר לספר זאת גם ככה: סיפורי החגים לילדים (2013). איורים: רחלי שלו[11]

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
  ציטוטים בוויקיציטוט: יהודית רותם
מכתביה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5   נטע אחיטוב, מבחינתה של יהודית רותם, טוב שהמשפחה החרדית שלה לא קוראת את מה שהיא כותבת, באתר הארץ, 31 בינואר 2024
  2. ^ עירית נחמני, ‏מגזין "ליידי גלובס" מציג את עשר נשות הקריירה לשנת 2001, באתר גלובס, 11 בספטמבר 2001
  3. ^   גילי איזיקוביץ, מה מסתתר מאחורי ספר הנוער החדש של יהודית רותם, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2015
  4. ^ מוסף "ספרים", זיכרונות, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2002
  5. ^ טל ניב, אומרים אהבה יש בעולם, באתר הארץ, 11 בינואר 2004
    מירי פז, ‏מיתות סדרתיות, באתר גלובס, 9 באוקטובר 2003
  6. ^ סמדר שיפמן, סיור אנתרופולוגי קרוב לבית, באתר הארץ, 15 ביוני 2005
  7. ^ מיכל זמיר, למה "נאפף בבדידותו" ולא התעטף בה?, באתר הארץ, 28 בינואר 2007
  8. ^ טלי ריין, ביקשתיו ולא מצאתיו, באתר הארץ, 6 במאי 2009
  9. ^   מתן חרמוני, "עד שאבא יחזור": הטרגדיה מכה בקוראים, באתר הארץ, 14 בפברואר 2016
  10. ^   שי רודין, "שובי נפשי": במקום לגולל סיפור, יהודית רותם מרבה בהסברים ובהרהורים, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2018
  11. ^   אנה הרמן, החגים כגשר בין דתיים לחילונים, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2013
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יהודית_רותם&oldid=38393783"