יונית לוי

עיתונאית ואשת רדיו וטלוויזיה ישראלית

יונית לוי (נולדה ב-12 ביולי 1977) היא שדרנית רדיו וטלוויזיה, מגישת חדשות ועיתונאית ישראלית. מגישה את המהדורה המרכזית של חדשות 12 ושל חברת החדשות מאז דצמבר 2002.

יונית לוי
יונית לוי באולפן חדשות 12, 2017
יונית לוי באולפן חדשות 12, 2017
לידה 12 ביולי 1977 (בת 46)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
תקופת הפעילות מ-1996
מעסיק חדשות 12
סוג כתב הגשת מהדורת החדשות המרכזית של חברת החדשות (N12)
בן או בת זוג עידו רוזנבלום (11 באוקטובר 2011–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 (נכון ל־19 במאי 2018) עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
טוויטר LeviYonit
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוי בעמדת שידור של אולפן חדשות 2 (כיום חדשות 12) בכיכר המדינה, ת"א, בהפגנת הסיום של מחאת האוהלים, 2011

ביוגרפיה עריכה

לוי נולדה בירושלים ליורם לוי, מנהל תחום מוצרי צריכה במשרד הכלכלה[1] שעלה מברית המועצות, ולנעמי (לבית רוטנברג), מרצה באוניברסיטה העברית,[2][3] שעלתה לישראל מרומניה. בגיל ארבע, עברה עם משפחתה לשיקגו וללוס אנג'לס שבארצות הברית, במסגרת שליחות ממקום עבודתו של אביה.[4] כשהייתה בת שמונה שבה עם בני משפחתה לישראל והתגוררה בשכונת הגבעה הצרפתית בירושלים. למדה בבית הספר המסורתי בירושלים[4] ובתיכון מסורתי בירושלים. בעלת תואר ראשון בהיסטוריה וספרות אנגלית מהאוניברסיטה העברית ותואר שני בספרות אנגלית מאוניברסיטת תל אביב.[5]

החלה את דרכה העיתונאית בגלי צה"ל, בתפקיד כתבת ובהמשך עורכת חדשות החוץ. בתקופה מסוימת שימשה מגישה מחליפה בתוכנית "מה בוער".

לאחר תפקידיה ברדיו עברה לחדשות ערוץ 2 והייתה עורכת חדשות החוץ ומגישה. החלה בעבודתה בטלוויזיה לראשונה בשנת 1999, כאשר דיווחה על מלחמת קוסובו מגבול קוסובו. הגישה מבזקי חדשות קצרים בכל שעות היממה והייתה אחראית על מבזק החדשות הרחב ב"אולפן שישי". בנוסף, שימשה מגישה במבזקי חדשות מיוחדים. מונתה לעורכת המשנה של המהדורה המרכזית.

לקראת סוף שנת 2002 הודיעה מיקי חיימוביץ' על פרישתה מהגשת המהדורה המרכזית ומעברה לחדשות 10, לוי נבחרה להחליפה כמגישה לצדו של גדי סוקניק. לוי הגישה את מהדורתה הראשונה ב-15 בדצמבר 2002 לצדו של סוקניק. באוגוסט 2007 הודיע סוקניק על פרישתו מהגשת המהדורה המרכזית. בתחילה חיפשו מחליף שישב לצדה של לוי במקום סוקניק, אך לבסוף הוחלט להשאיר את לוי כמגישה יחידה במהדורת החדשות, וחברת החדשות הפסיקה את קונספט ההגשה הזוגית. מאז מגישה לוי את המהדורה המרכזית לסירוגין עם דני קושמרו, ובימי שידור מיוחדים מגישים לוי וקושמרו כשאחד מהם משדר מהאולפן, והאחר משדר מהשטח.

בצד תפקידה כמגישה, לא חדלה לוי מלתפקד גם כעיתונאית בשטח, ונשלחה לסקר אירועים רבים, ובנוסף הגישה פעמים רבות את המהדורה המרכזית מהשטח וממוקדי ההתרחשות, ולא מאולפן החדשות בנווה אילן.

במהלך שנותיה כעיתונאית עסקה לוי באופן נרחב בסיקור הנעשה בארצות הברית. בין היתר סיקרה את פיגועי 11 בספטמבר, ואת כל מערכות הבחירות בארצות הברית מאז שנת 2000. לאורך השנים הספיקה לראיין ארבעה נשיאים בארצות הברית: ג'ו ביידן בעודו מכהן, ברק אובמה (פעמיים) בעודו מכהן, ג'ורג' ווקר בוש בעודו מכהן וביל קלינטון לאחר סיום תפקידו.

בין הראיונות הבולטים שערכה היו הריאיון עם ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר, אותו ראיינה יחד עם הכתב המדיני של חדשות ערוץ 2 אודי סגל. כמו כן בשנת 2010 קיימה ריאיון עם נשיא ארצות הברית ברק אובמה,[6] וב-2013 ראיינה אותו שוב.[7] בנוסף בשנת 2013, ראיינה באיטלקית את ראש ממשלת איטליה סילביו ברלוסקוני. בשנת 2016, ראיינה את ראש ממשלת רוסיה דמיטרי מדבדב.[8] בשנת 2022 ראיינה לוי את נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, לרגל ביקורו בישראל.[9] בסיום הראיון, שנערך ביום הולדתה של לוי, ביידן הפתיע אותה בשירת "יום הולדת שמח".[10]

על פי סקר דעת קהל שערכה חברת שילוב Millward Brown בעבור TheMarker בראשית 2009 ופורסם בתום מבצע עופרת יצוקה, יונית לוי נתפסה כמגישה האמינה ביותר, עם 8% מהקולות (בפער קטן מהמדורגים במקומות השני והשלישי בסקר, יעקב אילון ורוני דניאל עם 7% כל אחד).[11]

בשנת 2012 נבחרה על ידי nrg מעריב למגישת החדשות השנייה הטובה ביותר, בשוויון עם תמר איש-שלום ולאחר עמיתה דני קושמרו.[12]

פרויקטים עיתונאיים ומשדרים מיוחדים עריכה

לוי נשלחה לניו יורק בעקבות פיגועי 11 בספטמבר 2001 וסיקרה משם בהרחבה את הנושא. כשנתקלה בנשיא ארצות הברית לשעבר ביל קלינטון שעבר לידה ברחוב, שוחחה איתו לוי באופן ספונטני.

ב-2005 ערכה כתבת מעקב אחר משפחה שפונתה מגוש קטיף ותיעדה את החודשים האחרונים שלהם כתושבי הגוש בזמן שלפני יישום תוכנית ההתנתקות שהושלמה באוגוסט 2005. בעת ביצוע תוכנית ההתנתקות, נשלחה לוי לשדר במשך מספר שבועות את המהדורה המרכזית מהאולפן הפתוח שנבנה במיוחד בנווה דקלים, אחד ממוקדי הפינוי העיקריים. עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה ביולי 2006 נשלחה לעמדת השידור בצפון (קריית שמונה וחיפה) ומשם הגישה במשך מספר שבועות. בזמן אסון השרפה בכרמל, הגישה לוי את המשדרים המיוחדים של אולפן שישי וחדשות סוף השבוע מאוניברסיטת חיפה סמוך לדליקות. בשנת 2012, בזמן מבצע עמוד ענן, הגישה לוי את המהדורה המרכזית, אולפן שישי וחדשות סוף השבוע מיישובי הדרום.

בשנת 2014, בזמן מבצע צוק איתן, לצד הגשת המשדרים המיוחדים מגבול רצועת עזה, ראיינה לוי את ראש הממשלה, שר הביטחון, את מפקד חטיבת גולני אל"ם רסאן עליאן, ואת ארוסתו של סגן הדר גולדין לאחר מותו.

 
לוי באולפן ערוץ 2, בדצמבר 2014

באוקטובר 2011, ביום חתונתה של לוי, פורסמה העסקה לשחרור גלעד שליט, ואורחים רבים שנכחו בחתונה עזבו את מתחם החתונה בדירתה של לוי ומיהרו לאולפני הטלוויזיה.[13] לאחר שבוע, קטעה לוי את ירח הדבש שלה על מנת לשדר את חזרתו של גלעד שליט, והגישה את משדר הבוקר המיוחד משעה 7:00 ואת המהדורה המרכזית בערב.

לוי הגישה את המשדרים המרכזיים של שידורי הבחירות בישראל (סה"כ 10 במספר) החל משנת 2003, ובהמשך בשנים 2006, 2009, 2013, 2015, אפריל וספטמבר 2019, 2020, 2021 ו-2022. וכאשר ברצף המשדרים בין 2019 ל-2021 שברה שיא שידור כאשר שידרה 14 שעות ברצף לאורך כל הלילה. כל משדרי הבחירות בהגשתה של לוי היו השידורים הנצפים ביותר בישראל.

החל משנת 2021 לוי מגישה את הפודקאסט "Unholy", העוסק באקטואליה מנקודת מבט ישראלית-יהודית, במשותף עם העיתונאי היהודי-בריטי ג'ונתן פרידלנד.

 
יונית לוי (משמאל) מראיינת את נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, ביולי 2022

תקריות לאורך הקריירה עריכה

בשנת 2006, בזמן מלחמת לבנון השנייה, לוי קטעה את שרת החוץ ציפי לבני בהינף יד מבטל במהלך ריאיון שערכה עימה במהדורת החדשות. באותה מהדורה ביקשה לוי מלבני הסברים לגבי הסכם הפסקת האש והעלתה השגות בנושא. לבני החלה להשיב ונקטעה באמצע דבריה על ידי לוי, בתוספת אותו נפנוף יד. שרת החוץ נותרה פעורת פה. בעקבות תלונות שקיבלה הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו על הזלזול שהפגינה לוי כלפי לבני, ולאחר בדיקה הועבר הטיפול בנושא לחברת החדשות – שהחליטה כי לוי תתנצל בפני לבני על התנהגותה. לוי התנצלה טלפונית בפני לבני,[14] שמצדה אמרה שההתנצלות התקבלה לשביעות רצונה.[15]

ב-2009 במהלך מבצע עופרת יצוקה, כאשר לוי העבירה את משדר החדשות של ערוץ 2 לאורך המבצע לצד דני קושמרו לסירוגין באולפן ובגבול רצועת עזה, חתמו כ-35,000 איש על עצומה הקוראת להדחתה מתפקיד מגישת החדשות המרכזית בערוץ 2, בטענה כי היא אינה אובייקטיבית בדיווחיה.[16] העצומה עוררה דיון תקשורתי בנושא והביאה את חברת החדשות של ערוץ 10 לפרסם הודעת תמיכה בלוי באופן חריג.[17]

בספטמבר 2018 ישבה לוי לראיין את מוניקה לווינסקי לאחר הרצאה שנשאה האחרונה. כשלווינסקי נשאלה על ידי לוי אם, לאחר שנים, היא עדיין מצפה להתנצלות אישית מביל קלינטון, השיבה לוינסקי: "אני מצטערת, לא אוכל לעשות את זה" ועזבה את הבמה.[18][19] לאחר מכן הבהירה לווינסקי כי לוי הפרה את הסיכום המוקדם שלא יישאלו שאלות בנושא. התקרית סוקרה בתקשורת העולמית.[20] לוי או חברת החדשות לא פרסמו הצהרה בנושא מטעמם, מלבד תודה ללווינסקי על ההרצאה. עיתונאים בישראל (מחברת החדשות ומחוצה לה) פרסמו הודעות תמיכה בלוי והדגישו את יושרה העיתונאי.[דרוש מקור]

ב-15 בפברואר 2021 ראיינה לוי באולפן חדשות 12 את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.[21] הריאיון גרר תגובות רבות, וניתוח שלו בידי חברת VIGO מקבוצת יפעת מצא כי בעקבותיו פורסמו כ-52 אלף פוסטים ברשתות החברתיות,[22] בעקבות הראיון לוי ספגה גם ביקורת משני צדי המפה הפוליטית.[22][23][24]

חיים אישיים עריכה

בשנים 1999–2002 הייתה בזוגיות עם מגיש החדשות, יעקב אילון.[25]

באוקטובר 2011[13] התחתנה עם איש הטלוויזיה, עידו רוזנבלום.[26][27] השניים מתגוררים בתל אביב,[28] ולהם שלושה ילדים.[29]

סרטים שיצרה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^   הדס מנור, ‏שוק הפסטה עומד לקראת מהפכה: יוסר הפיקוח ממוצרי אסם ויבוטל היטל הייבוא, באתר גלובס, 24 בנובמבר 2003
  2. ^ נעמי לוי, באתר new.huji.ac.il
  3. ^ "אני משדרת פיגוע שאמא שלי אולי נפגעה בו", באתר ‏מאקו‏, 16 בינואר 2019
  4. ^ 1 2   רז שכניק, "מתי הייתי הכי קרובה למוות? כשאמרתי לאמא שלי שהשם יונית לא הכי מוצלח", באתר "ידיעות אחרונות", 1 באפריל 2019
  5. ^ איילת רוזן, ‏מה הקשר בין ספרות אנגלית ליונית לוי?, באתר ‏מאקו‏, 27 באוגוסט 2013
  6. ^ הראיון המלא עם נשיא ארה"ב ברק אובמה, באתר Youtube, ‏2010-07-08
  7. ^ יונית לוי, ‏נשיא ארה"ב אובמה בראיון בלעדי ליונית לוי: "בתוך שנה אירן תגיע ליכולת גרעינית", באתר ‏מאקו‏, 14 במרץ 2013
  8. ^ יונית לוי, ‏ראש ממשלת רוסיה בריאיון ליונית לוי: "יחסינו עם אמריקה בשפל הסטורי", באתר ‏מאקו‏, 5 בנובמבר 2016
  9. ^   יונית לוי, ‏הסכם הגרעין, היחסים עם סעודיה והבחירות בישראל: הנשיא ביידן בריאיון בלעדי ליונית לוי, באתר ‏מאקו‏, 13 ביולי 2022
  10. ^   קיץ ברבנר, ‏צפו: הנשיא ביידן מפתיע את יונית לוי בשירתHappy Birthday" ", באתר מעריב אונליין, 13 ביולי 2022
  11. ^ אופיר בר-זהר, יונית לוי - אשת החדשות האמינה ביותר, באתר News1 מחלקה ראשונה, 20 בינואר 2009
  12. ^ נאמר זאת כך, יונית: בחרנו את אנשי החדשות הטובים בישראל, באתר nrg‏, 24 ביוני 2012
  13. ^ 1 2 עסקת שליט פוצצה את החתונה של יונית ועידו, באתר וואלה!‏, 11 באוקטובר 2011
  14. ^ רתם קלינה, "סוג של התנשאות שאינו בא בחשבון", באתר nrg‏, 23 בספטמבר 2006
  15. ^ ביד רמה, באתר ynet, 19 בספטמבר 2006
  16. ^ ערן סויסה, למה בכתה יונית?, באתר nrg‏, 8 בינואר 2009
  17. ^   חדשות 10 למען יונית לוי, באתר ‏מאקו‏, 13 בינואר 2009
  18. ^ מוניקה לוינסקי מסבירה: זו הסיבה שפוצצתי את הראיון עם יונית לוי, באתר כלכליסט, 4 בספטמבר 2018
  19. ^ רן בוקר, מוניקה לווינסקי פוצצה ריאיון עם יונית לוי: "היא הפרה הסכם", באתר ynet, 4 בספטמבר 2018
  20. ^ הראיון של לוינסקי עושה כותרות מסביב לעולם, באתר ‏מאקו‏, 4 בספטמבר 2018
  21. ^   צפו בראיון המלא: ראש הממשלה בנימין נתניהו אצל יונית לוי, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 32:44)
  22. ^ 1 2 גדעון דוקוב, ‏מה חשבו הגולשים על הראיון של נתניהו, ומה מגלים נתוני האמת על ההבדלים בין יונית לוי לקרן מרציאנו, באתר גלובס, 16 בפברואר 2021
  23. ^ מוריה קור, יונית וביבי על הבר, באתר ישראל היום, 18 בפברואר 2021
  24. ^   רוגל אלפר, החיקוי המלעיג של נתניהו בראיון מול יונית לוי הפך את היוצרות ביניהם, באתר הארץ, 17 בפברואר 2021
  25. ^ דור בביוף, ‏מזל שנגמר: 15 זוגות מפורסמים ששכחתם שהיו יחד, באתר ‏מאקו‏, 21 ביולי 2023
  26. ^ רן בוקר, יונית לוי ועידו רוזנבלום נשואים, באתר ynet, 11 באוקטובר 2011
  27. ^ יפעת הללי, ‏איזה טיימינג: עידו ויונית התחתנו הערב, באתר ‏מאקו‏, 11 באוקטובר 2011
  28. ^ תכנית ההתרחבות: יונית לוי ועידו רוזנבלום עוברים דירה, באתר וואלה!‏, 25 באוקטובר 2017
  29. ^ חודשיים לאחר הלידה: זה השם שבחרה יונית לוי לבתה, באתר "סרוגים", 15 ביולי 2018