ויקיפדיה

יוסף אחרון

מלחין יהודי רוסי

יוסף אַחְרוֹן (Joseph Achron;‏ 13 במאי 1886, לזדיי, ליטא (רוסיה) – 29 באפריל 1943, הוליווד, ארצות הברית) היה מלחין וכנר יהודי, חבר האגודה לשימור המוזיקה היהודית העממית שהוקמה על ידי יואל אנגל. אחיו הצעיר היה הפסנתרן והמלחין איזידור אחרון.

יוסף אחרון
Иосиф Юльевич
לידה 1 במאי 1886
לזדיי, לזדיי, ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 באפריל 1943 (בגיל 56)
הוליווד, קליפורניה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הוליווד פוראבר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1908 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטריון של סנקט פטרבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים עריכה

אחרון נולד בעיירה לזדיי שבליטא, אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית. בגיל 5 החל בלימודי נגינה בכינור אצל אביו, שהיה מורה למוזיקה, וכבר בגיל 11 הופיע ככנר בקונצרטים פומביים. בהמשך למד מוזיקה בוורשה ולאחר מכן אצל הכנר ליאופולד אאואר, ואצל המלחינים אנטולי ליאדוב ומקסימיליאן שטיינברג בקונסרבטוריון של סנקט פטרבורג, שם סיים את לימודיו עם מדליית זהב. כאשר המלחין היהודי הנודע יואל אנגל, הקים ברוסיה את החברה למוזיקה עממית יהודית, הצטרף אליה אחרון, ביחד עם מלחינים יהודים צעירים אחרים, כרוזובסקי, גנסין, קריין, ומילנר, וביחד תרמו לפיתוחה של המוזיקה היהודית.

בין השנים 1910-1907 שקד על פוגות, קונטרפונקט, תורת הצורות ואינסטרומנטציה.

בשנת 1913 עבר אחרון לרוסיה, שם שימש כראש המחלקה לכינור ולמוזיקה קאמרית בקונסרבטוריון של חרקוב. פעילות זאת נקטעה כשבשנת 1916 גויס לצבא הרוסי, בו שירת כשנתיים. עם סיום המלחמה חזר לעבודתו כמוזיקאי ברוסיה.

בשנת 1922 יצא למספר מסעי קונצרטים בגרמניה במזרח הקרוב (כולל בארץ ישראל) ובארצות הברית. בשנת 1925 השתקע בארצות הברית, ובשנת 1932 לאחר שהוזמנה אצלו מוזיקה לתפילת קבלת שבת בבית הכנסת עמנו-אל בניו יורק[1], זכה להכרה בארצות הברית, כמלחין רציני. בשנת 1934 עבר להוליווד - קליפורניה כדי להלחין מוזיקה לסרטים, אך לא התמיד בכך, והמשיך בהלחנת מוזיקה אמנותית ובהופעות.

יצירתו עריכה

המוזיקה המסורתית היהודית, והשפה העברית שימשו השראה ליצירתו המוזיקלית של יוסף אחרון. לדוגמה: יצירתו "הסוויטה לילדים"[2] מבוססת על טעמי המקרא. יצירות נוספות של אחרון בנושאים יהודים שנתחבבו על המאזינים היו "נעימה יהודית", "ריקוד יהודי", ו"שיר ערש יהודי". כן חיבר מוזיקה למחזות יהודים כמו: "קידוש השם", "הגולם" "סטמפניו" ועוד. בנוסף חיבר אחרון מנגינות לשיריהם של משוררים עבריים, כגון: יעקב כהן, דוד שמעוני, יהודה קרני, וזלמן שניאור. יצירות נוספות של אחרון שנתחבבו על הקהל הן "ואריאציות סימפוניות לפסנתר", ו"מה שגנוז בכינור". השיא שביצירתו היו 3 קונצרטים לכינור ולפסנתר אשר הראשון שבהם אופוס 60, בוצע על ידי אחרון כסולן, יחד עם התזמורת הסימפונית של בוסטון בניצוחו של סרגיי קוסביצקי, ביצוע שזכה לשבחים רבים.

הפרויקט הלאומי של אחרון (הלחנה על פי השפה והמוזיקה העברית) הושווה על ידי חוקרים, לפרויקטים דומים של מלחינים ידועים כגון: בארטוק וקודאי ההונגרים, סמטנה ודבוז'אק הצ'כים ועוד[1]. היו שהישוו את אחרון למשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, ואמרו כי שני אמנים אלה ניחנו ביכולת הטמעה, ויצירה מחדש של יסודות עתיקים, ללשוננו השימושית ובת זמננו[1].

אחרון פרסם גם ספר הדרכה להוראת הנגינה בשם "יסודות הטכניקה של הכינור והקשת"[3]

באחרית ימיו החל אחרון בכתיבת יצירתו "הסימפוניה שלי", אך הוא הספיק לכתוב ממנה 4 עמודים בלבד[3]. אחרון נפטר ב-29 באפריל 1943.

ארכיונו שמור בספרייה הלאומית.

הנצחה עריכה

שמו הונצח באתרים הבאים:

1. קונסרבטוריון העירוני בפתח תקווה, על ידי המלחין והצ'לן יהויכין סטוצ'בסקי אשר הכיר את דרכו של אחרון וראייתו את השפה העברית כמקור למוזיקה הישראלית.

2. רחוב יוסף אחרון בתל אביב (קריית שלום, דרום תל אביב)

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא יוסף אחרון בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 ישראל ברטל, מוזיקה לאומית יהודית, באנציקלופדיה זמן יהודי חדש : תרבות יהודית בעידן חילוני - מבט אנציקלופדי, הוצאת כתר, 2007, כרך ג', עמ' עמ' 94-90‏
  2. ^ סוויטה לשישה, רביעיית מיתרים, קלרינט ופסנתר
  3. ^ 1 2 האנציקלופדיה העברית, כרך ב, עמ' 434.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יוסף_אחרון&oldid=37102037"