יוסף גינצבורג

בנקאי רוסי

הברון יוסף (אוסיפ) יווזל גברילוביץ' גינצבורגרוסית: Осип (Иосиф-Евзель) Гаврилович Гинцбург‏; 1812, ויטבסק12 בינואר 1878, פריז) היה בנקאי ונדבן יהודי-רוסי, ראש משפחת גינצבורג.

יוסף גינצבורג
Осип Гинцбург
לידה 1812
ויטבסק, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 בינואר 1878 (בגיל 66 בערך)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות מונפרנאס עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Rosa Dynin עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים עריכה

יוסף גינצבורג נולד בעיר ויטבסק שבמערב האימפריה הרוסית וגדל בתחום המושב היהודי. צבר עושר רב במלחמת קרים, ובשנת 1859, בהיותו בן 47, פתח בעיר סנקט פטרבורג בנק גדול בשם "יוסף יווזל גינצבורג", שעד מהרה הפך לאחד מן המוסדות הפיננסיים החשובים ברוסיה. במהלך השנים תרם הבנק רבות להקמת מסילות ברזל ולפיתוח כריית זהב בסיביר.

בסנקט פטרבורג פעל לטובת הקהילה היהודית. בשל עושרו ומעמדו היה גינצבורג בעל השפעה אצל השלטונות, ופעל לשיפור מעמד היהודים ולהתרת מגוריהם כתושבי קבע גם מחוץ לתחום המושב. בשנת 1863 הקים גינצבורג בית כנסת ראשון בעיר. כן תרם לתלמוד תורה בווילנה, עיר מוצאו של אביו גבריאל.

הודות למאמציו של גינצבורג, התקנות ביחס לשירות יהודים בצבא הצאר הושוו בשנת 1874 לאלה האמורות ביחס לשירותם של בני עממים אחרים.

גינצבורג היה פילנתרופ שנודע בתמיכתו באמנים ובאנשי רוח יהודים, בהם למשל הפסל מרק אנטוקולסקי, ובביתו היה מצוי תמיד מקבץ שלהם. בשנת 1872 קיבל מידי הדוכס הגדול של הסן את התואר ברון. ב- 1874 קיבל אישור של הצאר להשתמש בתואר זה בתחומי האימפריה הרוסית, הודות לתרומה שהעניקה המשפחה לרוסיה.

יוסף גינצבורג נפטר בפריז בחורף 1878, באמצע שנות ה-60 לחייו.

בנו של יוסף גינצבורג, נפתלי הרץ (הוראצי) גינצבורג (Гораций; 1833–1909), היה אף הוא בנקאי, נדבן ומנהיג ציבור.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא יוסף גינצבורג בוויקישיתוף
  ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.