ויקיפדיה

ים של פחד

סרט משנת 2003

ים של פחד (באנגלית: Open Water) הוא סרט אימה עצמאי אמריקאי משנת 2003, בכיכובם של בלנשרד ריאן ודניאל טראוויס אודות בני זוג שיצאו לחופשת צלילה וננטשו באזור שורץ כרישים בלב האוקיינוס האטלנטי.

ים של פחד
Open Water
מבוסס על סיפור אמיתי
בימוי כריס קנטיס עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי כריס קנטיס
לורה לאו
אסטל לאו
תסריט כריס קנטיס עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה כריס קנטיס עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים בלנשרד ריאן
דניאל טראוויס
מוזיקה גרים רוול עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום כריס קנטיס
לורה לאו
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Lionsgate Films
Plunge Pictures
Eastgate Pictures
חברה מפיצה Lionsgate
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 26 באוקטובר 2003 (פסטיבל המפטונס)
6 באוגוסט 2004 (בכורה עולמית)
משך הקרנה 79 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אימה
תקציב $500,000
הכנסות $54,667,954 (7 באוקטובר 2004)
הכנסות באתר מוג'ו openwater
פרסים פרס סאטורן לשחקנית הטובה ביותר (2004)
פרס טריילר הזהב למותחן הטוב ביותר (2005)
סרט הבא Open Water 2: Adrift עריכת הנתון בוויקינתונים
סרטים בסדרה לכודים בלב ים (2006), שם מקורי: Open Water 2: Adrift
Open Water 3: Cage Dive ‏(2017)
openwaterfilm.com
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הסרט הופק וצולם על ידי בעל ואשה, כריס קנטיס ולורה לאו, שניהם צוללנים מוסמכים ומנוסים[1][2], בתקציב התחלתי של 120,000 דולר שמומן מחסכונותיהם הפרטיים[3]. חברת Lionsgate (אנ') שרכשה את זכויות ההפצה, השקיעה בהפקת הסרט תקציב נוסף, ותקציבו הכולל הסתכם בחצי מיליון דולר.

קנטיס כתב את התסריט בהשראת סיפור אמיתי על הזוג הנשוי טום ואיילין לונרגן, שב-25 בינואר 1998 בהיותם בחופשה באתר צלילה בים האלמוגים ליד אוסטרליה, נשכחו בעודם במים ואיש מצוות הספינה והתיירים לא שם לב להיעדרם[4][5][6][7].

"ים של פחד" זכה בפרס סאטורן לשחקנית הטובה ביותר לשנת 2004 (בלנשרד ריאן)[8] ובפרס טריילר הזהב למותחן הטוב ביותר לשנת 2005[9].

עלילה עריכה

סוזן ווטקינס (בלנשרד ריאן) ודניאל קינטנר (דניאל טראוויס) הם בני זוג מכורים לעבודה ומתוסכלים מכך שהם לא מצליחים לבלות יחד, ולכן מחליטים לצאת לחופשה באיי בהאמה. גם בבוקר יום יציאתם, הם עדיין טרודים בטלפונים ממקומות עבודתם.

בבוקר היום השני לחופשתם מצטרפים סוזן ודניאל לקבוצת תיירים היוצאת בסירת מנוע לאתר צלילה בשם "מג'יק קינגדום" (Magic Kingdom; בעברית: ממלכת הקסם) מעל שונית אלמוגים, באחריותם של שלושה מדריכי צלילה: דייוויס (מייקל א. וויליאמסון); עוזרו, ג'וניור (ג'ון צ'ארלס); לינדה (קריסטינה זנאטו), אשר גם משיטה את הסירה. בזמן עליית קבוצת התיירים לסירה, עורך דייוויס רישום ומונה 20 איש.

אחד התיירים, סת (סול סטיין), איבד את משקפת הצלילה שלו, ומכיוון שהצלילה מותרת רק בזוגות ואין לסת עם מי לצלול, ממילא הוא לא מורשה לרדת למים יחד עם כל הקבוצה. כאשר זוג תיירים, בעל ואשתו, חוזרים לסירה, האשה משאילה לסת את המשקפת שלה, והבעל (סטיב לם) מתנדב לרדת שנית למים כדי להיות בן זוגו של סת לצלילה. בהיותם במים, סוזן ודניאל מחליטים להתרחק מעט מהקבוצה. כאשר סת חוזר לסירה בלוויית התייר, דייוויס טועה וסופר את התייר ואשתו פעם נוספת. מאחר שלפי הספירה השגויה חזרו מהצלילה 20 איש (אף על פי שבפועל נמצאים בסירה 18 בלבד), הסירה עוזבת את המקום.

סמוך מאוד לתום פרק הזמן שהוקצב לצלילה, שמים סוזן ודניאל לב לכך ששאר חברי הקבוצה לא נמצאים בסביבה, עולים אל פני המים ומגלים שהסירה איננה. הם מניחים שהטעות תתגלה במהרה והסירה תחזור לאסוף אותם, ולכן מחליטים להישאר לצוף במקום למרות שבאופק נראות סירות, אך הם לא יודעים אם אחת מהן זו סירתם, אם לאו. ככל שנוקף הזמן, מתחוור לשניים שאיש לא חוזר לחפש אותם, והם מבינים שנסחפו הלאה ממקום הצלילה. סוזן חשה נשיכה או צריבה ברגלה, אך הכאבים חולפים. כעבור שעות הם מותשים, ועקב המתח והפחד פורץ ביניהם ויכוח רווי האשמות הדדיות באשר לנסיבות שהם נקלעו אליהן. על מנת להקל על עצמם לצוף, סוזן ודניאל משליכים למים את המשקולות מחגורות הצלילה שלהם. דניאל מציע לסוזן לנסות לישון בעודה צפה בחליפת הצלילה. היא נרדמת, אך מתעוררת עקב חבטה לא ברורה בגופה ומגלה שגם דניאל נרדם ונסחף ממנה. גם הוא מתעורר, והשניים מצליחים להיצמד שוב.

סוזן מתלוננת שוב על נשיכות ברגליה. דניאל יורד מתחת לפני המים ומוצא פצע נשיכה גדול באחת מרגליה, ודג נקאי קטן ניזון מהבשר החשוף. הוא מבין שזו נשיכת כריש, אך לא מגלה לה. נראה שחליפות הצלילה ההדוקות שלהם מנעו מהם לחוש שהם ננשכו, ומתברר שהמים שורצים כרישים שנמשכים לדם ולבשר. הכרישים חגים סביבם ואחד מהם נושך קשות את דניאל שמדמם אל תוך המים. סוזן מהדקת את הפצע עם חגורת הצלילה נטולת המשקולות שלה, אך דניאל נכנס להלם. כאשר יורד הלילה מתחוללת סופה, והכרישים שבים ותוקפים את דניאל למוות. עם בוקר מוצא דייוויס את חפציהם של סוזן ודניאל על הסירה ומבין שהם לא חזרו מהצלילה. הם גם לא נמצאים בחדרם בבית המלון. במהרה יוצאים סיורים בים ובאוויר לחפש אותם.

כאשר סוזן מבינה שדניאל מת, היא מרפה מאחיזתה בו, והכרישים מושכים את גופתו אל תוך המים וטורפים אותה. סוזן מרכיבה את משקפי הצלילה, מסתכלת מתחת לפני המים ורואה כרישים חגים סביבה. היא מעיפה מבט מסביב אך לא רואה עזרה באופק, מסירה את ציוד הצלילה מגופה ומטביעה את עצמה.

בסצנה שאחרי כתוביות הסיום, דייגים על החוף פותחים את בטנו של כריש שתפסו ומוצאים במעיו מצלמה תת-מימית, כנראה המצלמה של סוזן ודניאל. אחד הדייגים בוחן את המצלמה ותוהה אם היא עדיין פועלת.

ליהוק עריכה

שחקנ/ית תפקיד
בלנשרד ריאן סוזן ווטקינס
דניאל טראוויס דניאל קינטנר
מייקל א. וויליאמסון דייוויס
סול סטיין סת
קריסטינה זנאטו לינדה
ג'ון צ'ארלס ג'וניור
סטיב לֶם הופעת קמע כתייר בקבוצת הצוללים

הפקה עריכה

קנטיס ולאו שאפו לצלם התנהגות של כרישים בסביבתם הטבעית. לכן, לא כמו סרטי כרישים שבהם נעשה שימוש בבובות מכניות או בהדמיות ממוחשבות (כגון: "מלתעות" או "ים כחול עמוק", בהתאמה), הסרט צולם באזור שורץ כרישי שונית קריביים ואפורים מול חופי בהאמה, כאשר צוות ההפקה והשחקנים עטו חליפות עשויות רשת מתכת להגנה מפני נשיכות[1][2]. לצורך זה, גויס המומחה לכרישים תושב איי בהאמה סטיוארט קוב[10][11], וכן הצטרפה להפקה הצוללנית קריסטינה זנאטו (גילמה בסרט את דמותה של לינדה), מומחית עולמית להתנהגות כרישים. באתר האינטרנט האישי של זנאטו נכתב שהיא פיתחה טכניקה ייחודית לשלוט בהתנהגות של כרישים ולהרגיע אותם עד מצב קרוב להיפנוזה[12].

לאור התקציב המזערי, קנטיס ולאו ליהקו שחקנים לא מוכרים (כולל מדריכי צלילה שאינם שחקנים מקצועיים), השתמשו במצלמות וידאו דיגיטליות מסחריות, וצילמו במשך כשלוש שנים בזמן חופשות וסופי שבוע כ-120 שעות צילום מצטברות, באתרים סמוכים לחופי בהאמה (כולל אתר הצלילה "מג'יק קינגדום" האמיתי[13]), האיים הגרנדינים, איי הבתולה ומקסיקו[14][2].

בהיבט של סוגה קולנועית, קנטיס רצה ליצור סרט ברוח המניפסט של דוגמה 95: שימוש במצלמות וידאו ללא אפקטים מיוחדים, תאורה והנדסת קול, כדי להשיג סגנון טבעי שהוא קרא לו "וידאו של חופשה"[1]. לאור המינימליזם הזה יחד עם מאפיינים אחרים שלו, הסרט דמה בסגנונו לסרטי Found Footage, והשבועון וול סטריט ג'ורנל הכתיר אותו בתואר "הדג מבלייר" (Blair Fish) כהשאלה משם הסרט "פרויקט המכשפה מבלייר" שיצא ארבע שנים קודם[1] ונחשב לאבטיפוס של סגנון ה-Found Footage.

הפצה עריכה

הסרט נדחה שוב ושוב על ידי שופטי קבלה של פסטיבלי קולנוע שהביעו ספקות לאור התקציב הנמוך והאיכות של מצלמות וידאו. בסופו של דבר הוקרן הסרט בפסטיבל הסרטים הבין-לאומי בהמפטונס (אנ') ב-26 באוקטובר 2003, אך לא זכה לתשומת לבם של הסוכנים שהעדיפו סרטים מסחריים עתירי תקציב. לאחר עריכה נוספת התקבל הסרט בניסיון שני לפסטיבל סאנדנס שהתקיים בינואר 2004, והיה לסרט הראשון מסרטי הפסטיבל באותה שנה שנמכר לגורם מסחרי, חברת Lionsgate שהשקיעה ברכישה 2.5 מיליון דולר. החברה השקיעה תקציב נוסף בהמרת צילומי הווידאו לאיכות קולנועית ובהנדסת קול, כולל פסקול שחיבר המלחין הניו זילנדי גראם רֶוֶול והכיל גם קטעי מוזיקה קריבית אותנטית[1][14].

קנטיס ולאו, שהתייחסו לסרט כאל דרמה וביקשו להדגיש את הדינמיקה הפסיכולוגית בין בני הזוג גיבורי הסרט, הסתייגו מכך שהחברה הרוכשת ביכרה להבליט לצורכי שיווק רחב את איכויות האימה ואת הכרישים, אך ויתרו לבסוף[1].

הסרט הוקרן בהצגת בכורה מצומצמת ב-6 באוגוסט 2004, ובתפוצה רחבה כעבור שבועיים.

הכנסות עריכה

הכנסות סוף שבוע הבכורה בארצות הברית הגיעו ל-1.1 מיליון דולר. סך כל ההכנסות התקרב ל-55 מיליון דולר, מתוכם כ-31 מיליון בארצות הברית, והשאר ברחבי העולם[15].

ביקורות עריכה

בקרב מבקרי הקולנוע הדעות היו חיוביות ומשבחות בדרך כלל, אך הקהל הרחב היה מסויג יותר. לפי אתר Metacritic, ממוצע ציוני המבקרים עמד על 63%, בעוד ביקורות הגולשים באתר היו מעורבות עם ממוצע של 5.5 מתוך 10[16]. באופן דומה, באתר Rotten Tomatoes, רק 32% מהגולשים אהבו את הסרט, לעומת 72% דעות חיוביות אצל המבקרים[17].

המבקר רוג'ר איברט כתב שלא הים והכרישים מפחידים, אלא שהסרט חודר את ההגנות בסגנון "זה בסך הכול סרט" ונוגע בפחדי היַלְדוּת העמוקים ביותר: להישכח מאחור ולהישאר לבד, תחושות המעוררות כעס וחוסר אונים ומערערות את השכנוע העצמי שלחיים יש משמעות, דבר שכל אדם צריך כדי להמשיך לחיות[18]. באופן דומה כתב אנטוני סקוט בניו יורק טיימס שהסרט מזכיר את המתח הנוצר אצל ילד המתרחק מהוריו ופוחד ששכחו אותו, אך טען שהסרט לא מצליח לעורר אצל הצופים אכפתיות לגורל גיבוריו, וכן שקנטיס לא עושה את הכאבים למעניינים, ושני השחקנים הראשיים "עושים טובה שהם משחקים, ולא מתאמצים יותר מדי"[19].

ויליאם תומאס הגדיר את הסרט כ"מפגש של 'המכשפה מבלייר' עם 'מלתעות'", אך לא משתווה לשניהם. עם זאת, הוא סבר שהסרט מצטיין במיקוד תשומת הלב לסיטואציה שהגיבורים נמצאים בה, יותר מאשר לאהדה אישית כלפיהם[20].

אתר התרבות הפופולרית "Plugged In" ציין לחיוב את השימוש במצלמה ידנית על מנת ליצור מותחן של "האדם נגד הטבע" באופן שנוגע בפחד ההיולי של היות אדם נתון לחלוטין לחסדי הטבע וגחמותיו. עם זאת, נמתחה ביקורת על סצנת עירום שאיננה מוצדקת בהקשר של הסרט[21].

מבקר הקולנוע הישראלי אלון רוזנבלום הגדיר את הסרט כאפקטיבי, ראוי, מורט עצבים ומרתק, אולם לאור העובדה שבמהלך הצילומים הושלכו למים חתיכות בשר כדי למשוך את הכרישים לעבר המצלמה והשחקנים, העלה רוזנבלום תהיות על האתיקה המקצועית: האם שווה לסכן את השחקנים עד כדי כך, כדי להגיע לשוט המושלם?[22]

סרטי המשך עריכה

בשנת 2006 ראה אור סרט אימה פסיכולוגי גרמני בשם "Adrift", שקיבל בישראל את השם "לכודים בלב ים"[23]. עלילת הסרט, שצולם במלטה, שונה בתכלית מ"ים של פחד" ואיננה כוללת כרישים. אולם לצורכי הפצה, בגרמניה ניתן לסרט השם "Open Water 2: Adrift"[24], והוא שווק כסרט המשך.

בשנת 2017 יצא הסרט האוסטרלי "Open Water 3: Cage Dive" שצולם בסגנון Found Footage. עלילת הסרט לא ממשיכה את עלילת "ים של פחד", אולם חברת Lionsgate שהפיצה גם אותו, השתמשה בשם המקורי כגימיק שיווקי[1].

אף ששני הסרטים שווקו כסרטי המשך, הם לא דומים למקור, וניתן להתייחס אליהם כאל סרטי ספין אוף[25][26][27].

לקריאה נוספת עריכה

הסיפור שמאחורי הסרט:

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Kohn, Eric, ‘Open Water’: How a $500,000 Indie Launched a 14-Year-Old Horror Franchise, IndieWire, ‏10.8.2017
  2. ^ 1 2 3 Lovgren, Stefan, "Open Water": The Sharks, and the Fear, Were Real, National Geographic, ‏5.8.2004
  3. ^ cbsTang33 (2009-06-22), Chris Kentis Interview, נבדק ב-2017-09-04
  4. ^ Horwitz, Tony, FILM; Dying At Sea. Probably., The New York Times, ‏1.8.2004
  5. ^ Fickling, David, The cruel sea, The Guardian, ‏23.7.2004
  6. ^ Two Divers Left at Sea -- did the head count fail?, UnderCurrent, ‏Retrieved 7.9.2017
  7. ^ Tom and Eileen LONERGAN, www.australianmissingpersonsregister.com
  8. ^ Alice M. Walton, Spidey swings to Saturn victory, Variety, ‏4.5.2005
  9. ^ Open Water, נבדק ב-2018-11-10
  10. ^ Don’t Go In The Water, Again: Chris Kentis’ frightening “Open Water”, IndieWire, ‏5.8.2004
  11. ^ AmericanHumane, Open Water, humanehollywood.org (באנגלית) (ארכיון)
  12. ^ About : Cristina Zenato, cristinazenato.com (באנגלית)
  13. ^ Magic Kingdom, DiveBoard, ‏Retrieved 4.9.2017
  14. ^ 1 2 Sontag, Deborah, FILM; A Couple Go For a Morning Dive . . ., The New York Times, ‏1.8.2004
  15. ^ Open Water (2004) - International Box Office Results - Box Office Mojo, www.boxofficemojo.com (באנגלית)
  16. ^ Open Water, נבדק ב-2017-09-07
  17. ^ Open Water (באנגלית), נבדק ב-2017-09-07
  18. ^ Ebert, Roger, Open Water, RogerEbert, ‏6.8.2004
  19. ^ Scott, A.O., FILM REVIEW; Hanging With Sharks, Real Sharks, New York Times, ‏6.8.2004
  20. ^ Thomas, William, Open Water Review, Empire Online, ‏14.10.2015
  21. ^ Open Water Movie Review | Plugged In, www.pluggedin.com (באנגלית)
  22. ^ אלון רוזנבלום, ‏ים של פחד - ביקורת סרט, באתר "סרט", 24 באוקטובר 2004
  23. ^ Open Water 2: Adrift (2006), נבדק ב-2017-09-07
  24. ^ Jacob, Evan, REEL ADVICE: Open Water 2: Adrift, Movie Web, ‏13.6.2007
  25. ^ Forde, Kevin, Top 10 Film Spin-offs That Bear Little Resemblance to the Original, TopTenz, ‏3.5.2013
  26. ^ Campbell, Christopher, Here's The Long Confused History Of Sequels That Use 'Too' Instead Of '2', Business Insider, ‏21.6.2014
  27. ^ Lambie, Ryan, 10 Cloverfield Lane: when is a sequel not a sequel?, Den of Geek, ‏20.1.2016
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ים_של_פחד&oldid=37364339"