יסמין (צמח)
יַסְמִין (שם מדעי: Jasminum) הוא סוג צמח ממשפחת הזיתיים המונה כ-200 מינים, הנפוצים באזורי אקלים טרופי ואקלים ממוזג, ומשמשים בעיקר לנוי בגינות ציבוריות ופרטיות. צמח זה נפוץ הן בשל יופיו והן בשל ריחו.
 יסמין
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | זיתיים |
| סוג: | יסמין |
| שם מדעי | |
 Jasminumליניאוס, 1753 | |
בארץ ישראל גדל בר רק מין אחד של יסמין - "יסמין שיחני" (Jasminum fruticans) שפרחיו צהובים, באזור הגלבוע והשומרון[1][2].
תיאור עריכה
מיני היסמין יכול להיות נשירים (שעליהם נושרים בסתיו) או ירוקי עד, והם יכולים להיות זקופים, מתפשטים או שיחים מטפסים. העלים שלהם נישאים בסידור מנוגד או לסירוגין יכולים להיות בעלי צורה פשוטה, תלת-עלית או מנומרת. הפרחים הם בדרך כלל בקוטר של כ-2.5 ס"מ. הם לבנים או צהובים, אם כי במקרים נדירים הם יכולים להיות מעט אדמדמים. הפרחים נישאים באשכולות תפרחת עם לפחות שלושה פרחים, אם כי הם יכולים להיות בודדים גם בקצוות הענפים. לכל פרח יש כארבעה עד תשעה עלי כותרת, שני לוקולות ואחת עד ארבע ביציות. יש להם שני אבקנים עם חוטים קצרים מאוד. עלי העטיף ליניאריים או ביציים. הגביע הוא בצורת פעמון. הם בדרך כלל מאוד ריחניים. פירות היסמין הם פירות יער המשחירים כשהם בשלים[3].
תפוצה ובית גידול עריכה
היסמינים מקורם באזורים טרופיים וסובטרופיים של אירואסיה, אפריקה, אוסטרליה ואוקיאניה,ורק אחד מ-200 המינים הוא יליד אירופה. מרכז הגיוון שלהם נמצא בדרום אסיה ובדרום מזרח אסיה[4].
כמה מיני יסמין התאזרחו באירופה הים תיכונית. לדוגמה, מה שנקרא יסמין ספרדי (Jasminum grandiflorum) היה במקור ממערב אסיה, תת-היבשת ההודית, צפון מזרח אפריקה ומזרח אפריקה, והפך נפוץ בחצי האי האיברי[5].
Jasminum fluminense (המוכר לפעמים בשם הלא מדויק "יסמין ברזילאי") ויסמינום דיכוטומום (יסמין חוף הזהב) הם מינים פולשים בהוואי ובפלורידה. Jasminum polyanthum, הידוע גם בשם "יסמין לבן", הוא עשב פולשני באוסטרליה.
אטימולוגיה עריכה
השם "יסמין" מקורו בשפה פרסית אמצעית. לאחר הכיבוש המוסלמי של פרס היא החלה לשמש גם בשפה הערבית. דרך פרסית השם נכנס לטורקית, לטינית, ואז לצרפתית תיכונה (אנ') בסביבות 1570. המילה נכנסה לשימוש לראשונה באנגלית במאה ה-16[6].
גידול ושימושים עריכה
היסמין המתורבת באופן נרחב בשל פרחיו, ומשמש כצמח גינה, כצמח בית וכפרחים חתוכים. את הפרחים לובשים נשים בשיערן בדרום אסיה ובדרום מזרח אסיה.
תה יסמין עריכה
תה יסמין נצרך באופן מסורתי בסין, שם הוא נקרא תה פרח-יסמין (茉莉花茶; mò lì huā chá). פרחי Jasminum sambac (אנ') משמשים להכנת תה יסמין, שלעיתים קרובות יש לו בסיס של תה ירוק או תה לבן, אך לפעמים משתמשים בבסיס תה אולונג. עלי התה ופרחי היסמין מוכנסים למכונות השולטות בטמפרטורה ובלחות. בהן לוקח לתה כארבע שעות לספוג את הניחוח והטעם של פריחת היסמין. כדי לקבל את הדרגות הגבוהות ביותר של תה יסמין, תהליך זה עשוי לחזור על עצמו עד שבע פעמים. ניתן להסיר את הפרחים המשומשים מהמוצר הסופי, מכיוון שהפרחים אינם מכילים יותר ארומה. מניפות ענק משמשות כדי להסיר את עלי הכותרת מעלי התה הצפופים יותר.
תעשיית הבשמים עריכה
יסמין מעובד באופן מסחרי לשימוש כחומר גלם בתעשיית הבשמים.
בבנימינה הוקם ב-1925, על ידי חברת פיק"א של אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, מפעל לייצור תמציות מפרח היסמין, לייצוא עבור תעשייות הבושם בצרפת[7]. בשטח המושבה נטע כל איכר כדונם יסמין לצורך אספקה למפעל[8]. פקידי פיק"א חיפשו ידיים עובדות לקטיף היסמין, שנעשה ברובו על ידי ילדים, מאחר שהשיחים של הפרח הם נמוכים[9]. בשנת 1929 קבוצה של 17 משפחות שעלו מגיאורגיה הוזמה על ידי פיק"א להתיישב מדרום במפעל, בשכונה חדשה שהוקמה בשם "שכונת יעקב". למשפחות העולים, שרובן היו ברוכות ילדים, הצטרפו משפחות ספרדיות מבולגריה ויוון ומשפחות ותיקות מירושלים ומטבריה[10]. בשנות ה-30 מחיר תמצית היסמין צנח בשוק העולמי[11], וב-1937 הוחלט לסגור את המפעל[12]. בניין המפעל הפך אחר כך ליקב בנימינה.
בתרבות עריכה
"יסמין" הוא שם פרטי נשי נפוץ בשפות רבות.
בתרבויות רבות היסמין משמש בטקסים כגון נישואים, טקסים דתיים ופסטיבלים. בהודו מוכרי פרחי יסמין מוכרים זרי יסמין או צרורות של יסמין בכניסות למקדשים, בצירי תנועה מרכזיים ובאזורי עסקים מרכזיים.
השינוי בנשיאות בתוניסיה ב-1987 והמהפכה בתוניסיה ב-2011 נקראים שניהם "מהפכת היסמין" בהתייחסות לפרח[13]. ב-2011 המפלגה הקומוניסטית הסינית סימנה את היסמין כסכנה פוטנציאלית לשלטון, בעקבות קריאות ל"מהפכת יסמין" סינית שנפוצו ברשת. והמשטרה אסרה למכור את הפרח בשווקים סיטונאיים וקמעוניים סביב בייג'ינג[14].
במספר מדינות היסמין נחשב כסמל לאומי:
קישורים חיצוניים עריכה
- יסמין, באתר ITIS (באנגלית)
- יסמין, באתר NCBI (באנגלית)
- יסמין, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- יסמין, באתר Tropicos (באנגלית)
- יסמין, באתר GBIF (באנגלית)
- יסמין, באתר IPNI (באנגלית)
- יסמין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- צמחי היסמין, באתר "ישראפלנט"
- מה סוד ריחם של פרחי היסמין?, באתר אנציקלופדיה אאוריקה
הערות שוליים עריכה
- ^ יסמין שיחני, באתר "צמחיית ישראל וסביבתה"
- ^ מיכה לבנה, לקסיקון החי והצומח של ארץ ישראל - צמחים (כרך 1), רעננה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1994
- ^ A.K. Singh (2006). Flower Crops: Cultivation and Management. New India Publishing. pp. 193–205. ISBN 978-81-89422-35-6.
- ^ H. Panda (2005). Cultivation and Utilization of Aromatic Plants. National Institute Of Industrial Research. p. 220. ISBN 978-81-7833-027-3.
- ^ "Jasminum". Germplasm Resources Information Network (GRIN). Agricultural Research Service (ARS), United States Department of Agriculture (USDA).
- ^ "Definition of Jasmine". Merriam-Webster. 2021-10-23. נבדק ב-2022-01-20.
- ^ קדיש יהודה סילמן, בשדות ארצנו - בנימינה, העולם, 30 באוגוסט 1929
- ^ בנימינה - קטיף היסמין, דבר, 13 באוקטובר 1931
- ^ כך היינו בשכונה: סיפורה של שכונת יעקב בבנימינה, במלאת 90 שנים להקמתה, באתר בלינקר, 4 באפריל 2019
- ^ מ. מגלשווילי, קול משכונת יעקב, דבר, 2 במרץ 1932"שכונת היסמין, דבר, 17 במאי 1936
- ^ בענף היסמין, דואר היום, 29 ביולי 1931
- ^ אגודת הכורמים, מועצת בנימינה וחברת פיק"א, דבר, 11 ביולי 1956
- ^ יאסר אבו ערישה, כשהגיע רגע האמת, האזרחים בתוניסיה הצילו את המהפכה, באתר "שיחה מקומית", 27 באוקטובר 2019
- ^ גילי כהן, פרחים בקנה: מלחמתה של סין ביסמין, באתר הארץ, 12 במאי 2011