יע"ל קג"ם

יע"ל קג"ם הם ראשי התיבות של שש מחלוקות בתלמוד הבבלי שבהן נפסקה הלכה כאביי לעומת רבא, מבין מאות מחלוקות שבתלמוד, שבהן הכלל הרגיל הוא שהלכה כרבא. זהו כלל פסיקה קדום, המצוי כבר בתלמוד עצמו, אף כי אפשר שזמנו הוא לאחר תקופת האמוראים.

פירוט דיני 'יעל קגם'

מחלוקות יע"ל קג"ם לפי שיטת רש"י הן:

• יאוש שלא מדעת - בדיני אבדה ומציאה. האם במציאת אבדה בה ברור כי כשהבעלים יגלו שאיבדו הם יתייאשו, אך כרגע לא ידוע האם הבעלים גילו; הלכה כאביי שלא נחשב יאוש ואסור לקחת. (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף כ"א, עמוד ב').
• עד זומם – האם עד שנמצא שקרן נפסלות עדויות שהעיד בעבר (למפרע משעה שהעיד) או רק משעה שנמצא שקרן (משעה זו). הלכה כאביי שלמפרע הוא נפסל להעיד (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ז, עמוד א').
• לחי העומד מאליו - האם ניתן להכיר באובייקט הקיים לצורך אחר, כסימון של עירוב לשבת. (תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ט"ו, עמוד א'); הלכה כאביי שכשרה, אבל צריך שישימו לב אליה לפחות מערב שבת (וראה דעות אחרות בהמשך).
• קידושין שלא נמסרו לביאה - האם נישואים חלים גם כאשר קיימת בעיה הלכתית הכרוכה בהם; למשל, מי שמקדש אחת משתי אחיות בלי לציין את מי מהן קידש. הלכה כאביי שיש להם תוקף. (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף נ"ב, עמוד א').
• גילוי דעת בגט - האם הבעת שמחה מאי ביצוע גט נחשב כרצון לבטלו והאם בכוחו לבטל את הגט; הלכה כאביי שאינו מועיל ומגורשת. (תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ל"ד, עמוד א').
• מומר אוכל נבלות להכעיס - האם אדם הידוע כעובר עבירות באופן שיטתי ובמזיד על מנת להכעיס (דהיינו דווקא על מנת לעבור עבירה) ולא מסיבות תועלת, חשוד להעיד עדות שקר ועדותו פסולה. (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ז, עמוד א'); הלכה כאביי שפסול לעדות.

דעות נוספות בפירוש ה'יעל קגם'

על פי שיטתו של רבנו תם, האות ל' אינה מייצגת לחי העומד מאליו, אלא שאלה בנושא לידה - האם זבה שילדה ולא ראתה דם מחשיבה את הימים לצורך לספירת זבה (תוספות, מסכת קידושין, דף נ"ב, עמוד א').

על פי שיטתם של חכמי נרבונא, האות ל' מייצגת את המחלוקת לגבי מי שיכול לא ליהנות מאיסור, אך אינו מתכוון ליהנות ממנו - 'אפשר ולא מתכוון' (שם). רבא אוסר, ואביי מכשיר כדעת ר' שמעון שמתיר דבר שאינו מתכוון.

מקומות נוספים שהלכה כאביי

הסבוראים הוסיפו שהלכה כאביי גם במקרה של אדם שעבר עבירה, כאשר תחילתה הייתה בפשיעה, וסופה באונס (דעת אביי שחייב במקרה זה ובבבא מציעא מב, א נפסק שתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב- כדעת אביי). עם זאת, פסיקה זו לאו דווקא סותרת את הכלל "יע"ל קג"ם", מאחר שהכלל מדבר על מחלוקות שחלקו מדעת עצמם ובמחלוקת זו חלקו מהי דעתו של רבה (שהיה רבם). אולם הרמב"ן כתב שאין הלכה כמותו בתחילתו בפשיעה וסופו באונס.

בעניין מלאכת מעמר חלק אביי על רבא ופסק כי אין מלאכת מעמר אלא בגידולי קרקע,וכן פסקו כמותו הרמב"ם והטור, וכך הביא להלכה השולחן ערוך. באור זרוע מובא שרבי אליעזר ממיץ חשש לדעה שיש עימור בדברים שאינם גדולי קרקע, ומשום כך אסר איסוף ביצים שהתפזרו. אמנם, דעה זו היא דעת מיעוט בקרב הפוסקים, ואף בספר יראים שכתב רבי אליעזר עצמו, משמע שעימור שייך רק בגידולי קרקע.

קישורים חיצוניים

• דף לימוד בנושא ממכון "שפע"
• יחזקאל לנדא, דרוש בשיטת יע"ל קג"ם, בספר "דורש לציון", מהדורת מפעל נודע ביהודה השלם, תשנ"ה, דרוש 13, באתר היברובוקס