יעקב שאול אלישר

רב, וראשון לציון

הרב יעקב שאול אלישר (כינויו היש"א ברכה; כ"ג בסיוון ה'תקע"ז, 7 ביוני 1817 - כ"ח בתמוז ה'תרס"ו, 21 ביולי 1906) היה הראשון לציון בין השנים 1893–1906, ואב בית הדין בירושלים.

הרב יעקב שאול אלישר
לידה 7 ביוני 1817
כ"ג בסיוון ה'תקע"ז
צפת
פטירה 21 ביולי 1906 (בגיל 89)
כ"ח בתמוז ה'תרס"ו
ירושלים
כינוי היש"א ברכה
מקום קבורה בית הקברות בהר הזיתים
מקום פעילות ירושלים
תקופת הפעילות ?–1906 עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו רבי בנימין מרדכי נבון
חיבוריו מעשה איש, שמחה לאיש, עולת אש ועוד
צאצאים חיים משה אלישר עריכת הנתון בוויקינתונים
הראשון לציון ה־29
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

נולד בצפת לרב אליעזר ירוחם, בנו של הרב יעקב אלישר, ידידו של החיד"א. אביו, אליעזר ירוחם, שימש כראש השוחטים והבודקים, וכן דיין וחזן של קהילת יוצאי קושטא בעיר.[1] לאחר שהומת חיים פרחי, הטיל עבדאללה פאשא על יהודי צפת מיסים חדשים. כשהיה יעקב בן 6, הובא אביו לבית הסוהר בעכו ושהה בו חצי שנה. הוא נמלט ממנו וחזר לצפת, אך לאחר מכן ברח לחצביה שבדרום לבנון, ומשם לדמשק. בדמשק הורה לאשתו שתעלה עם בניו לירושלים.[2] ב-26 ביוני 1823 הגיעה המשפחה לירושלים והתיישבה בה. ב-19 במרץ 1824 (י"ט אדר ב' ה'תקפ"ד), בהיותו כבן 7, נפטר אביו.[3] לאחר מות אביו, שלח בית דין צדק בירושלים שליח לפאשה בדמשק, אשר החזיר למשפחה את רכושם בצפת. הרכוש נמכר ומהתמורה סילקו את החוב לאיש אשר במשך חצי שנה מימן את המזון לאב, כאשר היה במאסר בעכו.[4]

ב-1828 נישאה אמו בשנית, לרב בנימין מרדכי נבון, שאימצו והפך למורו ורבו. כאשר הגיע לגיל בר מצווה, נחשב לעילוי בתורה, ואביו החורג כינה אותו "ישא ברכה" (על-פי תהלים, כ"ד, ה'). 'ישא' הוא שמו בראשי תיבותיעקב שאול אלישר.

כשהתבגר התפרנס ממסחר, ולאחר שנישא ב-1832 לנערה יתומה, פרנס אותו אביו החורג במשך 24 שנים. הוא התגורר בבית אביו החורג, שם נולדו לו בתו הבכורה ושני בניו. בתקופה זו עסק בלימוד תורה, ואף סייע לאביו החורג בעסקיו.

בשנת 1845 (ה'תר"ה) יצא בשליחות אביו החורג לאיזמיר שבטורקיה מטעם הקהילה הספרדית בירושלים. לאחר שמילא את שליחותו, התעכב בקושטא במשך כ-6 חודשים בביתם של שרי משפחת קאמונדו. בשנת 1853 (ה'תרי"ג) הוסמך לדיין ומורה הוראה על ידי רבני ירושלים, ושימש בתפקיד זה עד למינויו לראשון לציון. בשנת 1855 (ה'תרט"ו) יצא בשליחות רבני ירושלים לאלכסנדריה שבמצרים, כדי לפעול לביטול החלטת הקהילה היהודית שלא לקבל שדרי"ם מישראל. לאחר שהצליח בשליחותו, התבקש לשמש כרב הקהילה בעיר, אך סירב.

בשנת 1869 (ה'תרכ"ט) החל לשמש כאב בית הדין בירושלים. בשנת 1877 (ה'תרמ"ז) תמך בתוכניתו של משה מונטיפיורי לתרום כספים לתלמודי התורה בירושלים כדי שישלבו את לימודי השפה הערבית, כנגד ההתנגדות החריפה לתוכנית מצד העדה החרדית האשכנזית. במאמר לעיתון שערי ציון, נימק את תמיכתו כי הערבית היא שפה שרבים מגדולי הרבנים עשו בה שימוש בחיבוריהם, כדוגמת הרמב"ם ומחברים אחרים, והוסיף שידיעת השפה מביאה פרנסה ותועלת ללומדיה. הוא עצמו שלט במספר שפות: לאדינו, עברית, ערבית, טורקית, איטלקית, פרסית ויוונית.[5]

בשנת 1880 (ה'תר"ם) ויתר על משרת הראשון לציון לטובת מחותנו, הרב רפאל מאיר פניז'יל. רק לאחר פטירתו של הרב פניז'יל, הוכתר ב-1 בפברואר 1893 (ט"ו בשבט ה'תרנ"ג) למשרת הראשון לציון, בטקס שנערך בבית הכנסת על שם רבן יוחנן בן זכאי בירושלים. במשרה זו כיהן במשך 13 שנה עד לפטירתו. בשנת 1889 עמד בראש נציגות היישוב היהודי בירושלים בקבלת פניו של קיסר גרמניה וילהלם השני, יחד עם הרב שמואל סלנט והרב אליהו מני, ואף קיבל ממנו עיטור. היה אהוב ומקובל על בני כל העדות.

יחסו לציונות עריכה

מבחינה מדינית, היה קשה לרב אלישר לתמוך בציונות בפומבי, עקב השלטונות שהתנגדו לכך.[6] חרף זאת, כאשר נפטר תיאודור הרצל, הרב יזם את הספדתו בירושלים, והכריז על ביטול מלאכה. לרוב חולשתו, לא יכל לנכוח באירוע, ובמקומו שלח את בניו לייצגו בהספד בבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי.[7]

פטירתו והלווייתו עריכה

הלך לעולמו ב-18 ביולי 1906 (כ"ה תמוז ה'תרס"ו), ונקבר בחלקת הרבנים שבהר הזיתים, לצד אביו החורג ובסמוך לחלקת משפחת אלישר.

אחר מותו, וכפי שחשש בחייו, פרצה מחלוקת ומאבק על משרת הראשון לציון, בין התומכים למשרה בבנו הבכור הרב חיים משה אלישר (הרב חמ"א), לתומכי הרב יעקב מאיר. הרב מאיר נתמנה לבסוף, אך התפטר, ותחתיו מונה הרב אליהו משה פאניז'יל.[8]


ההלויה התקיימה בבית הכנסת על שם רבן יוחנן בן זכאי בכ"ט בתמוז תרס"ו. [9]

הנהגתו ואישיותו עריכה

במסגרת תפקידיו פעל לקירוב בין העדות השונות בירושלים, והציע להקים ועד משותף להנהגת היישוב על כל עדותיו. יוזמתו זו נכשלה, אך ועד דומה הוקם ביוזמתו ביפו בשנת 1891. היה מקובל על כלל העדות ומנהיגיהן.


תקופת חייו של הרב יעקב שאול אלישר על ציר הזמן
 תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן


ילדיו עריכה

חיבוריו עריכה

  • בני בנימין וקרב איש - השלמות וחידושים לחידושי אביו החורג רבי בנימין, בספר "בני בנימין", ירושלים ה'תרמ"א
  • שמחה לאי"ש - שו"ת, פיוטים ובקשות בתחילת הספר, ה'תרנ"ג
  • אי"ש אמונים - דרשות בעניין חגי ישראל ומועדיו, ה'תר"מ
  • מעשה אי"ש - שו"ת, ה'תרנ"ב
  • דרך אי"ש - דרשות, ה'תרנ"ב
  • ישא אי"ש - ה'תרנ"ו
  • דברי אי"ש - דרושים, דברי אגדה, וכן דרשת הרב אלישר והרב בורלא בעת הכתרתו ל"ראשון לציון", ה'תרנ"ו
  • עולת אי"ש - דרושים, ה'תרנ"ט
  • שאל האי"ש ופני חמ"א - שו"ת, נדפס על ידי בנו הרב חיים משה אלישר (חמ"א) שהוסיף מחידושיו בספר, ירושלים ה'תרס"ט.
  • כבוד לאי"ש - דרושים, ה'תר"ע
  • פני אי"ש - ה'תרנ"ט
  • תשובה בעניין כלאיים ושמיטה - ה'תרס"ב
  • תפילות ופיוטים - בספר שירי יוסף, ה'תרפ"ד

הנצחתו עריכה

 
תמונתו של רבי יעקב שאול אלישר על גבי בול דואר ישראלי

לאחר פטירתו הקים בנו הרב נסים אלישר את שכונת גבעת שאול שבירושלים על שמו. כמו כן, על שמו רחוב בשכונת הבוכרים בירושלים.[10]

ביולי 2006 הוציא השירות הבולאי בול לכבודו.[11]

ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית.[12]

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא יעקב שאול אלישר בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, עמ' 103.
  2. ^ אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, עמ' 104–106.
  3. ^ אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, עמ' 107.
  4. ^ אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, עמ' 107–108.
  5. ^ ראו: מ. ד. גאון 'גאוני המזרח' שם ב עמ' 65 הערה 2, רחל שרעבי, 'שרגאי' חלק ב עמ' 107 הערה 92.
  6. ^ ראו: אפרתי 'משפחת אלישר בתוככי ירושלים', עמ' 222.
  7. ^ ראו: אליעזר בן יהודה, דאר היום י"ט אדר תרפ"א; אפרתי, 'משפחת אלישר בתוככי ירושלים' עמ' 222-223.
  8. ^ פירוט הפרשה - ראה פה
  9. ^ ⁨אבל כבד . ⁩ | ⁨חבצלת⁩ | 24 יולי 1906 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  10. ^ רחוב יש"א ברכה באתר עיריית ירושלים
  11. ^ הבול באתר התאחדות בולאי ישראל
  12. ^ ארכיון יעקב שאול אלישר, בספרייה הלאומית