יפת בן עלי הלוי

חכם קראי עיראקי

הרב יפת בן עלי הלוי (מכונה גם בשם סעיד[1]) היה חכם קראי, פייטן, מדקדק, ופרשן מקרא בן המאה ה-10. הוא ידוע גם בשם הערבי "אבו עלי חסן בן עלי אלבצרי". הוא מפורסם בעיקר בפרשנותו לכל התנ"ך, ביאור הדקדוק העברי ופולמוסו עם היהדות הרבנית, הנצרות והאסלאם.

יפת בן עלי הלוי
לידה המאה ה־10
בצרה, עיראק עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1010
ירושלים, התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ?–1010 עריכת הנתון בוויקינתונים
אב עלי הלוי בן אלחסן עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים לוי בן יפת הלוי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נחשב לגדול פרשני המקרא הקראיים[2][3] עד זמנו ובני זמנו[4][5], שימש כראש בית המדרש הקראי בירושלים. לדעתו נחמיה אלוני בבסיס פירושו של יפת מונחת התשתית הבלשנית של תורת הבלשנות הטברנית[6].

חייו ומשפחתו עריכה

יפת בן עלי נולד לעלי הלוי בן אלחסן בבצרה שבעיראק של ימינו. באמצע המאה ה-10 בקירוב, בצעירותו הוא עלה לירושלים והצטרף לאבלי ציון הקראים בעיר. בשנת 1005 עוד היה חי בירושלים[7].

גם בנו לוי בן יפת הלוי פעל בירושלים וכתב מספר חיבורים בערבית יהודית. החשוב והמפורסם שבהם הוא פירוש לספר המצוות שכתב אביו.

אברהם בר גוטלובר מציין כמה מקומות בהם מוזכר בן לרבי יפת בשם אבו השאם אשר כונה בפי הערבים בשם שיך בן סעיד, ברם הוא מביא את דעת שמחה פינסקר הטוען שבן זה לא היה ולא נברא אלא הוא שיבוש כאשר התכוונו בעצם ל-ר' יפת שכונה בשם סעיד[8].

פירושו ותרגומיו לתנ"ך עריכה

גישתו של יפת הייתה לבאר את המקרא כפשוטו והתנגד לכל פירוש דרשני. יש הטוענים שכתביו השפיעו גם על חכמים רבניים כמו רד"ק ואבן עזרא שהרבו להשתמש בפירושיו והעריכו אותם; א"ע ציטט את יפת ארבעים ושתיים פעמים בפירושו לתרי עשר.

ישנה טענה שנפוצה בקרב כמה חוגים קראיים לפיה אבן-עזרא, הידוע בעוינותו לקראי בן זוטא, היה תלמידו של יפת בן עלי, וראייה לכך שאבן-עזרא מביא פעמים סתם את דעתו על המקרא מבלי לטעון כנגדו ואף הביא פעמים פירוש יפת, למרות שחז"ל כבר פירשו כך לפניו. החכם הקראי אליהו בשייצי שחי באזור המאה ה-15 כתב בספרו "אדרת אליהו" (סוף פרק ששי): "מה שקיבלנו מאבותינו שהחכם רבינו יפת היה רבו של אבן עזרא". אולם, הרב כשר טען בספרו "תורה שלמה" שדברי יפת המובאים בפירוש אבן עזרא הם תוספות קראיות וזיופים, כיוון שאבן-עזרא יצא בהקדמתו כנגד דרך הקראים.

מקצת מכתביו בפרשנות לתנ"ך תורגמו גם לעברית. בהם ישנם גם דברי פולמוס עם רס"ג, עם האסלאם ועם הנצרות.

על חשיבות מפעלו הפרשני ותרגומיו של ר' יפת ניתן למצוא גם בדבריהם של מאירה פוליאק ואליעזר שלוסברג:

"...על מעמדו הרם של יפת בקרב הקראים מעידה גם העובדה, ששיטת התרגום והפירוש אשר פיתח התקבלה, באופן עקרוני ונרחב, בדורות שאחריו. קראים בני המאה הי"א והי"ב, כישועה בן יהודה ועלי בן סולימאן, התבססו על תרגומיו של יפת לתורה בבואם לחבר תרגומים חדשים, המתחשבים יותר בשפת היעד הערבית. גם בעובדה שהקראים המשיכו להעתיק מתרגומיו ומפירושיו של יפת לאורך כל ימי הביניים ואף תירגמו בעצמם חלקים מכתביו לעברית, מבלי לנסות לנסח מפעל חדש בתחום זה, יש משום עדות בדבר חיוניות פרשנותו ומידת התקבלותה."

תרגומו של יפת בן עלי הקראי לספר עובדיה, פעמים 89, 2002.

פסקיו עריכה

מלבד פירוש לתנ"ך חיבר יפת גם ספר מצוות.[9] הוא הכשיר נשים להיות עדות לפי שהפסוק "על פי שניים עדים" אמנם נכתב בלשון זכר אך כל מצוות התורה ניתנו בלשון זכר ולשון זה כולל אף נקבות. הוא אסר תשמיש המיטה בשבת, וראה חשיבות בהקפדה על המצוות, במיוחד בירושלים. לטענתו, אב שאינו מלמד את בנו תורה - אין הבן חייב לכבדו.[דרוש מקור]

כתביו עריכה

בין כתביו נמנים -

  • פירוש על התנ"ך ותרגומו לערבית.
  • ספר שפה ברורה.
  • ספר הכסף- בנושאים כגון טוב ורע, שכר ועונש

ידוע על ספרים נוספים שכתב שטרם נתגלו בהם ספר ויכוחים עם רס"ג, וסידור תפילה קראי

לקריאה נוספת עריכה

  • אליעזר שלוסברג, "פירוש יפת בן עלי הקראי לספר יונה בתרגום עברי מימי הביניים", קבץ על יד, יח (סדרה חדשה), תשס"ה, 81-121
  • יאיר צורן, "פירושו של יפת בן עלי הקראי לספר עובדיה - מהדורה מבוארת ומוערת", עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, החוג לשפה וספרות ערבית, בתחום פרשנות המקרא הערבית-יהודית, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשע"ב. ראתה אור כמאמר ב"גנזי קדם" ח', מכון יצחק בן-צבי, ירושלים, תשע"ב.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ סעיד שימש לו כשם שני, כך לפי אברהם בר גוטלובר, בקורת לתולדות הקראים, עמודים 147-148.
  2. ^ נתן שור, תולדות הקראים, עמ' 46, מוסד ביאליק, תשס"ג - 2003.
  3. ^ נחמיה אלוני, הספר ומלאכת הספר בימי הביניים, עמ' 6, ב-שלם: מחקרים בתולדות ארץ - ישראל ויישובה היהודי - ספר רביעי, הוצאת יד בן צבי, 1984.
  4. ^ יורם ארדר, מאירה פוליאק, הקנון הקראי במאות התשיעית על האחת עשרה לסה"נ, עמ' 30, תעודה, כג (תשס"ט).
  5. ^ תרגומו של יפת בן עלי הקראי לספר עובדיה / מאירה פוליאק ואליעזר שלוסברג, פעמים 89, עמ' 64, בהוצאת יד בן צבי, סתיו תשס"ב - 2002.
  6. ^ נחמיה אלוני, הספר ומלאכת הספר בימי הביניים, עמ' 6, ב-שלם: מחקרים בתולדות ארץ - ישראל ויישובה היהודי - ספר רביעי, הוצאת יד בן צבי, 1984.
  7. ^ נתן שור, תולדות הקראים, עמ' 46, מוסד ביאליק, תשס"ג - 2003.
  8. ^ אברהם בר גוטלובר, בקורת לתולדות הקראים, עמ' 145.
  9. ^ קטלוג הספרייה הלאומית, באתר aleph.nli.org.il