ישראל ביתנו
| ישראל ביתנו | |
| אפיון | מפלגה ימנית לאומית |
|---|---|
| אידיאולוגיות |
לאומיות, ציונות רוויזיוניסטית, ליברליזם כלכלי, חילוניות , תוכנית חילופי השטחים |
| כנסות | חמש עשרה (1999) ואילך |
| ממשלות | 29 - 32 |
| אותיות | ל |
| מנהיגים | אביגדור ליברמן |
| מספר מנדטים נוכחי | 15 |
| שיא כוחה | 15 מנדטים (הכנסת ה-18) |
| נוצרה מתוך | נוצרה כמפלגה עצמאית |
| התמזגה לתוך | האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי (כיום שוב נפרדת) |
ישראל ביתנו הנה מפלגת ימין בישראל אשר נוסדה ומונהגת בידי אביגדור ליברמן.
היסטוריה
ישראל ביתנו הוקמה בשנת 1999 על ידי אביגדור ליברמן, לאחר שפרש מהליכוד. עם הקמתה נערכה גם ועידת הייסוד שלה. אליה חברו שני חברי כנסת ממפלגת העולים ישראל בעליה שפרשו ממנה והקימו את סיעת עלי"ה. בבחירות לכנסת החמש־עשרה שהתקיימו באותה שנה קיבלה 4 מנדטים.
בשנת 2000, התמזגה סיעת ישראל ביתנו עם סיעת הימין האיחוד הלאומי לסיעה משותפת בשם האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו, תוך שמירה על עצמאות המפלגות המשתתפות בה.
בשנת 2001, חברה ישראל ביתנו (במסגרת הסיעה המשותפת "האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו") לממשלת האחדות בראשות אריאל שרון. אביגדור ליברמן, שהיה מנהיג מפלגת הרוב בסיעה המשותפת, מונה לשר התשתיות (ורחבעם זאבי לשר התיירות). הסיעה פרשה מהממשלה לאחר מסירת שכונת אבו סנינה בחברון לידי הפלסטינים. ההתפטרות נכנסה לתוקף סמוך לרצח רחבעם זאבי.
בבחירות לכנסת השש־עשרה, קיבלה רשימת האיחוד הלאומי 7 מנדטים, 3 מהם ניתנו לנציגי ישראל ביתנו. ברם, כאשר העלה ראש הממשלה אריאל שרון את תוכנית ההתנתקות פרש ח"כ מיכאל נודלמן מהמפלגה והותיר את "ישראל ביתנו" עם 2 מנדטים בלבד.
אחרי ביצוע תוכנית ההתנתקות התפלגה ישראל ביתנו מסיעת האיחוד הלאומי, מתוך מחשבה שריצה בנפרד בבחירות תגדיל את כוחן של שתי המפלגות. ההיגיון שעמד מאחורי הנחה זו הוא, שלמרות הקרבה בין ישראל ביתנו לאיחוד הלאומי מבחינת הדעות, הרי ששתי המפלגות פונות לקהלים שונים לגמרי: בעוד ישראל ביתנו פונה בעיקר אל ציבור העולים ואל הציבור הימני-חילוני, הרי שהאיחוד הלאומי פונה בעיקר לציבור הדתי. בבחירות לכנסת השבע עשרה ישראל ביתנו התמודדה עצמאית. בין המצטרפים הבולטים למפלגה היה בכיר השב"כ לשעבר ישראל חסון. הפעם הציג מצע המפלגה את רעיון חילופי השטחים. לקראת הבחירות חתמה ישראל ביתנו על הסכם עודפים עם הליכוד. בבחירות לכנסת השבע עשרה זכתה ישראל ביתנו להצלחה גדולה, כאשר עלתה מ-3 מנדטים בכנסת היוצאת ל-11 מנדטים. ב-30 באוקטובר 2006 הצטרפה המפלגה לממשלת ישראל השלושים ואחת בראשותו של אולמרט. ראש הסיעה, אביגדור ליברמן מונה לתפקיד סגן ראש הממשלה והשר לעניינים אסטרטגיים וחבר הכנסת יצחק אהרונוביץ' מונה לשר התיירות. ב-16 בינואר 2008 הודיע יו"ר המפלגה, אביגדור ליברמן, כי המפלגה פורשת מהשותפות בממשלה בעקבות ועידת אנאפוליס והדיון בסוגיות הליבה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
לקראת הבחירות לכנסת ה-18 הצטרף עוזי לנדאו להנהגת המפלגה. בשבועות שלפני הבחירות ניבו לה הסקרים גידול מרשים במספר המנדטים, כאשר אחד הסקרים אף ניבא לה 21 מנדטים. בסופו של דבר זכתה המפלגה ב-15 מנדטים. על פי הערכות שונות, בין 9-10 מהמנדטים של המפלגה הגיעו מהעולים מברית המועצות לשעבר.[1] ב-16 במרץ 2009 חתמה מפלגת ישראל ביתנו על הסכם קואליציוני עם מפלגת הליכוד, שמקנה לישראל ביתנו את תיק החוץ לאביגדור ליברמן, ואת התיק לביטחון הפנים (יצחק אהרונוביץ'), את תיק התשתיות הלאומיות (עוזי לנדאו), את תיק התיירות (סטס מיסז'ניקוב) ואת תיק הקליטה (סופה לנדבר). כמו כן מונה מטעם ישראל ביתנו סגן שר במשרד החוץ (דני איילון), והושגו הסכמות בנושאי הדת והמדינה.
בהחלטת הממשלה בעניין העתקת חדר המיון הממוגן בבית החולים ברזילי, כל שרי ישראל ביתנו הצביעו בעד או נמנעו[2]. ההחלטה עברה על חודו של קול.
באפריל 2011 התכנסה וועידת המפלגה השלישית בבנייני האומה בירושלים והיתה הראשונה שהיתה פתוחה לתקשורת. על הבמה מאחורי פודיום הנאומים עמדה הכרזה "מילה זו מילה!".[3]
מצע
המפלגה רואה את עצמה כממשיכת דרכו של זאב ז'בוטינסקי, וככזאת שמה דגש על שלושה עקרונות של הציונות שהיא מגדירה כערכי יסוד: עלייה, הגנה על המולדת והתיישבות. המפלגה שמה דגש על החזרת הביטחון האישי לאזרח ולשם כך דוגלת בשימוש בכוח צבאי למיגור הטרור הפלסטיני ובהגברה אכיפת החוק והלוחמה בפשע. בנוסף המפלגה שמה דגש על דרישת הצהרת נאמנות מאזרחי ישראל (לרבות ערביי ישראל), תוך תגמול האזרחים הנאמנים למדינה. יו"ר המפלגה, אביגדור ליברמן, התבטא מספר פעמים באופן חריף כנגד חברי כנסת מהמפלגות הערביות בטענה שאינם נאמנים למדינה.[4][5]
בנוסף פונה המפלגה לקהל העולים מברית המועצות לשעבר ועוסקת בבעיות הקשורות לקליטת העלייה.
הרעיונות העיקריים במצע המפלגה:
- להגביר את יציבות המערכת הפוליטית בעזרת שינוי שיטת הממשל לדמוקרטיה נשיאותית (משטר נשיאותי, חוקה ובית משפט לחוקה). שיטת הבחירות תישאר ארצית-יחסית ולא אזורית-רובנית מפני שרוב הבעיות של מדינת ישראל הן בתחום הכלל-לאומי, ואינן בעיות אזוריות ספציפיות ובנוסף הסיכוי להשיג חלוקה אזורית שתהיה מקובלת על דעת הכל הוא קטן מאוד.
- להגשים את החזון הציוני על שלושת מרכיביו העיקריים (עלייה, הגנה והתיישבות).
- להרחיב את התשתיות.
- להגביר את התחרות ולהאיץ את הצמיחה על ידי ליברליזציה של המשק, להפריט חברות ממשלתיות, להביא לתאגוד עצמאי של שירותים ממשלתיים, לצמצם את הוצאות הממשלה.
- להבטיח ביטחון אישי לכל אחד מאזרחי המדינה על ידי מיגור הפשע (שהוא "הטרור המסוכן ביותר לחברה הישראלית"), החמרת הענישה, העלאת רמת החינוך, האצת הצמיחה הכלכלית במשק הישראלי, עידוד השקעות חוץ וצמצום בהוצאות הממשלה.
- תוכנית חילופי השטחים - תוכנית שמטרתה להחליף שטחים בביטחון ולהעביר את הגבול "בינינו ולא בתוכנו". לפי התוכנית, האחריות על שטחים המאוכלסים ברוב ערבי כגון אום אל פאחם במשולש תועבר לרשות הפלסטינית. במקביל, שטחים בתחומי יהודה ושומרון ומעוזי התיישבות יהודית, יצורפו באופן רשמי למדינת ישראל. ההתיישבות הישראלית בגושי ההתנחלויות הגדולים (אריאל, מעלה אדומים, גוש עציון) יעברו לריבונות ישראלית. יחסי הגבול יהיו בשאיפה לגבול פתוח, המאפשר מעבר מבוקר של אנשים וסחורות. מידת הפתיחות תהיה בהתאם לרמת הביטחון שתהיה לישראל.
- חוק אזרחות חדש, לפיו יהיה על כל אזרח ישראלי להצהיר נאמנות למדינת ישראל ולשרת שרות צבאי או לאומי אלטרנטיבי.
- שדרוג החינוך והכשרת הטובים ביותר כמורים. יש ליישם שיטת תמרוץ ותגמול למורים לפי מדד הצלחת התלמיד. לעודד הצטיינות ולהעניק פטור משכר לימוד במוסדות אקדמיים לתלמידים המצטיינים באזורי הפיתוח. להטמיע במערכת החינוך תוכנית לימוד ערכית עם דגש על טיפוח התרבות היהודית-ישראלית וחיזוק ערכי הציונות ואהבת המולדת.
מבנה
הגוף העליון במפלגה הינו ועידת המפלגה שמתכנסת אחת לארבע שנים. בוועידה בוחרים הצירים את מוסדות המפלגה וביניהם בית הדין של המפלגה, הוועדה המתמדת, הוועדה המוניציפאלית, מבקר הפנים ויו"ר המרכז.
נציגי המפלגה בכנסת
|
ח"כים בסיעה בכנסות בהן פעלה
|
|---|
|
|
הכנסת ה-15 (1999)
4 מנדטים: אליעזר כהן, אביגדור ליברמן, מיכאל נודלמן, יורי שטרן
1. ^ מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אסתרינה טרטמן (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).
2. ^ ב-1 בפברואר 2000 התאחדה הסיעה עם האיחוד הלאומי בסיעה חדשה שנקראה האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו.
הכנסת ה-16 (2003) במסגרת האיחוד הלאומי
3 מנדטים (מתוך 7 לרשימה כולה): אסתרינה טרטמן,[4]יגאל יאסינוב,[5]אליעזר כהן,[2]אביגדור ליברמן,[2]מיכאל נודלמן,[4]יורי שטרן
1. ^ רשימת מועמדים מלאה, הכוללת את כלל מועמדי האיחוד הלאומי, ראו כאן.
2. ^ב-26 במרץ 2003 פרש מהכנסת אביגדור ליברמן עם מינויו לשר התחבורה. החליף אותו אליעזר כהן.
3. ^ ב-2 בנובמבר 2004 הודיעה ישראל ביתנו כי תתמודד בבחירות הבאות בנפרד מהאיחוד הלאומי [3]. ב-1 בפברואר 2006 פרשה מהסיעה המשותפת בכנסת.
4. ^ ב-1 בפברואר 2006 פרש מיכאל נודלמן מהסיעה והקים סיעת יחיד. ב-8 בפברואר 2006 פרש מהכנסת למען מפלגת קדימה. החליפה אותו אסתרינה טרטמן.
5. ^ הצטרף לסיעה ב-1 בפברואר 2006 מסיעת שינוי.
הכנסת ה-17 (2006)
11 מנדטים: אביגדור ליברמן, יורי שטרן,[2]ישראל חסון, יוסף שגל, אסתרינה טרטמן, סטס מיסז'ניקוב, סופה לנדבר, יצחק אהרונוביץ', רוברט אילטוב, אלכס מילר, ליה שמטוב, דוד רותם[2]
1. ^ מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: יגאל יאסינוב (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).
2. ^ ב-16 בינואר 2007 נפטר יורי שטרן. החליף אותו דוד רותם.
הכנסת ה-18 (2009)
15 מנדטים: אביגדור ליברמן, עוזי לנדאו, סטס מיסז'ניקוב, יצחק אהרונוביץ', סופה לנדבר, אורלי לוי, דני אילון, דוד רותם, אנסטסיה מיכאלי, פאינה קירשנבאום, רוברט אילטוב, חמד עמאר, משה מטלון, ליה שמטוב ואלכס מילר.
1. ^ רשימת מועמדים מלאה ראו כאן.
לקריאה נוספת
- דימיטרי שומסקי, אתניות ואזרחות בתפיסת הישראלים הרוסים, תאוריה וביקורת, 19, (סתיו 2001), עמ' 17-40.
קישורים חיצוניים
- אתר ישראל ביתנו
- ישראל ביתנו באתר הכנסת
- ישראל ביתנו בכנסת הנוכחית
- פורום "ישראל ביתנו"
הערות שוליים
- ^ לילי גלילי, כמה מנדטים העניקו הרוסים לאביגדור ליברמן?, 16 בפברואר 2009, אתר פוליטיקו
- ^ [1]
- ^ הכריזמה המיסתורית של יו"ר ישראל ביתנו, הארץ, 14/4/2011
- ^ ("אתה מחבל" בתגובה לדברי טלב א-סנע) [2]
- ^ אביעד גליקמן, ליברמן לא-סנע: נטפל בך כמו במחבל, באתר ynet, 20.01.09
| סיעות הכנסת הנוכחית (ה-18) | ||
|---|---|---|
| קואליציה |
הליכוד · קדימה • ישראל ביתנו · ש"ס · יהדות התורה (אגודת ישראל, דגל התורה) · העצמאות · הבית היהודי |
|
| אופוזיציה |
העבודה · רע"מ-תע"ל (רע"מ, תע"ל) · האיחוד הלאומי (תקומה, התקווה, ארץ ישראל שלנו, מולדת) · חד"ש (מק"י, עצמאיים) · התנועה החדשה-מרצ · בל"ד |
|
