אפרים סנה

אפרים סנה (נולד ב-19 בספטמבר 1944) הוא איש ציבור ישראלי, כיהן כחבר הכנסת מטעם סיעת העבודה-מימד, רופא במקצועו. כיהן כשר הבריאות, שר התחבורה וסגן שר הביטחון. ב-2008 פרש ממפלגת העבודה והקים את מפלגת ישראל חזקה, שלא עברה את אחוז החסימה. סנה הוא תת-אלוף במילואים בצה"ל, והיה בעבר מפקד יחידה 669.

אפרים סנה

אפרים סנה, 2002
לידה	19 בספטמבר 1944 (בן 79) תל אביב, פלשתינה (א"י)
מדינה
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
מפלגה	מפלגת העבודה
סיעה	ישראל אחת, עבודה-מימד, העבודה-מימד-עם אחד
www.sneh.org.il
שר הבריאות ה־18 1 ביוני 1994 – 18 ביוני 1996 (שנתיים) תחת ראשי הממשלה יצחק רבין ושמעון פרס → יצחק רבין צחי הנגבי ←
שר התחבורה ה־25 7 במרץ 2001 – 21 בנובמבר 2002 (שנה ו־37 שבועות) תחת ראש הממשלה אריאל שרון → אמנון ליפקין-שחק צחי הנגבי ←
חבר הכנסת 13 ביולי 1992 – 28 במאי 2008 (15 שנים) כנסות 13 - 17
תפקידים בולטים סגן שר הביטחון יו"ר סיעת העבודה
שירות צבאי השתייכות צבא הגנה לישראל תקופת הפעילות 1962–1987 (כ־25 שנים) דרגה   תת-אלוף תפקידים בשירות מפקד יחידה 669 מפקד יחידת הקישור ללבנון ראש המנהל האזרחי ביו"ש פעולות ומבצעים מבצע יונתן

קורות חייו

אפרים סנה נולד בתל אביב והוא בנו של משה סנה, שהיה ראש המטה הארצי של ההגנה וחבר הכנסת מטעם מפ"ם ומק"י. למד בבית חינוך לילדי עובדים ובתיכון עירוני א'.

שירותו הצבאי

סנה שירת בנח"ל בגרעין מתנועת בנק"י בקיבוץ יד חנה בשנים 1962–1964. למד רפואה בבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר של אוניברסיטת תל אביב, והתמחה ברפואה פנימית. עם סיום לימודיו חזר לשירות סדיר כרופא גדודי, ואחר כך רופא חטיבתי בחטיבת הצנחנים. במלחמת יום הכיפורים פיקד על פלוגת הרפואה החטיבתית של הצנחנים בקרב החווה הסינית ובקרבות ממערב לתעלת סואץ. כמו כן פיקד על צוות הרפואה במבצע אנטבה.

בהמשך שירת כרופא גדודי בגדוד 890 של הצנחנים והשתתף בזיהוי ופינוי ההרוגים באסון הנ"ד. לאחר מכן מונה כמפקד היחידה הטקטית לחילוץ מיוחד (669). תחת פיקודו לקחה היחידה חלק בפשיטות ומארבים בלבנון. לאחר מכן החליף את מאיר דגן בפיקוד על אד"ל - רצועת הביטחון בדרום לבנון. בתפקידו האחרון בצה"ל כיהן כראש המנהל האזרחי ביהודה ושומרון, וסיים את שירותו הצבאי בדרגת תת-אלוף. בתפקידו האחרון החל לקיים קשרים עם אנשי אש"ף בשטחים באישורו של שר הביטחון יצחק רבין וסגן ראש הממשלה שמעון פרס.

פעילותו הפוליטית

לאחר שחרורו מהשירות הסדיר בצה"ל ב-1964, היה פעיל במפלגה הקומוניסטית הישראלית וסייע בתחום הארגון בבחירות לכנסת השישית ב-1965. בדצמבר 1987, עם שחרורו משירות הקבע, הצטרף למפלגת העבודה ושאף להתמודד לכנסת כבר בבחירות של שנת 1988 אולם הדבר נמנע ממנו על ידי אנשי המפלגה, שלא שיבצו אותו ברשימה בטענה שהוא חסר ותק מספיק כחבר מפלגה. בשנים 1988–1994 ביצע שליחויות מדיניות, בעיקר מול ההנהגה הפלסטינית מאש"ף.

תמך ביצחק רבין בהתמודדותו על ראשות מפלגת העבודה בשנת 1992 ועמד בראש מטה ההסברה שלו בבחירות המקדימות. באותה שנה נבחר לכנסת, וכיהן ברציפות עד מאי 2008. בשנת 1994 התמנה לשר הבריאות במקום חיים רמון, היה לרופא הראשון שכיהן בתפקיד זה, וכיהן בו עד לאחר הבחירות ב-1996. במהלך כהונתו היה אחראי על הבראת קופת חולים כללית ממשבר שכמעט הוביל לקריסתה. הוא העביר את חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שהבטיח לראשונה כי כל אזרחי ישראל ייהנו מביטוח בריאות מקיף ומלא ודאג ליישומו. אחרי כישלונו של שמעון פרס מול בנימין נתניהו, התמודד על ראשות מפלגת העבודה מול אהוד ברק, יוסי ביילין, עוזי ברעם ושלמה בן עמי, וקיבל את מספר הקולות הנמוך ביותר, 5% מהקולות בלבד. הפרשנים תיארו אותו כמי שלא הצליח להתגבר על תדמיתו האפורה.

בשנת 1999 התמנה לסגן שר הביטחון, ובשנת 2001 מונה לשר התחבורה בממשלת האחדות הלאומית, וכיהן בתפקיד זה עד לפרישת מפלגתו מהקואליציה ב-2 בנובמבר 2002. במהלך כהונתו הוכנה תוכנית החומש של רכבת ישראל.

בלט בהתנגדותו ליציאה מדרום לבנון, אם כי השלים עימה בעקבות החלטתו של ראש הממשלה.

ב-2005, בעקבות התמנותו של ח"כ איתן כבל לתפקיד מזכ"ל מפלגת העבודה, מונה אפרים סנה לתפקיד יו"ר סיעת העבודה בכנסת.

ב-30 באוקטובר 2006 אישרה הממשלה את מינויו של סנה בשנית לתפקיד סגן שר הביטחון, במקביל לצירופו של אביגדור ליברמן לממשלה. עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה התנדב לשירות מילואים בגבול הצפון כרופא בחטיבת הצנחנים. לאחר המלחמה, בעקבות הטיפול הלקוי בעורף, הקים את רשות החירום הלאומית ובמהלך כהונתו עסק בשיפור היחסים עם הרשות הפלסטינית. ב-18 ביוני 2007, עם כניסת אהוד ברק לתפקיד שר הביטחון במקום עמיר פרץ, חדל סנה מלכהן כסגן שר. הוא לא מונה לתפקיד בשנית, והוחלף במתן וילנאי, ככל הנראה על רקע יחסיו העכורים עם ברק והעובדה שתמך בעמיר פרץ בהתמודדות לתפקיד יו"ר המפלגה.

ישראל חזקה

ב-25 במאי 2008 הודיע על פרישה ממפלגת העבודה ומהכנסת, על מנת להקים מפלגה בהנהגתו שתיקרא "ישראל חזקה". לדבריו אז, ”למפלגת העבודה אין כוח להיחלץ מן המשבר שהיא נתונה בו וגם ליו"ר ברק יש חלק בכך. המערכת הפוליטית איבדה את אמון הציבור ויש לקום לאנשים חדשים”. יממה לאחר מכן הניח על שולחנה של יושבת ראש הכנסת, דליה איציק מכתב התפטרות.

לסנה הצטרפו חברי הכנסת לשעבר מיכאל בר-זוהר ממפלגת העבודה, ואראלה גולן ממפלגת חץ (מפלגה של פורשי שינוי).

אידאולוגיה

"ישראל חזקה" תמכה במדיניות של רווחה עם כלכלה מודרנית, בה הממשלה אחראית לרווחת האזרח בכל התחומים: חינוך, בריאות, סיעוד, פנסיה, שכר מינימום. המפלגה תומכת בחיזוק עליונותה הצבאית של ישראל מול כל האיומים באזור, בדגש על סיכול האיום האיראני. "ישראל חזקה" קראה לסיום הסכסוך עם הפלסטינים על בסיס שתי מדינות לשני עמים. כמו כן, המפלגה תומכת בשימור ארץ ישראל ונופה, איכות הסביבה, המים והאוויר.

מצע "ישראל חזקה" נכתב על ידי 60 כותבים מתנדבים מרחבי הארץ ומתחומי מומחיות שונים. במסיבת העיתונאים שבה הוצג המצע, אמר סנה כי בחן את סיבת שקיעתן של מפלגות ד"ש, הדרך השלישית, צומת ושינוי ומצא כי לא הייתה למפלגות הללו השקפה מגובשת בנושאים רבים. סנה טען כי בניגוד למפלגות שמנה, מצע מפלגתו מתמקד בכל תחומי החיים: כלכלה וחברה, חינוך, בריאות, דיור ושיכון, ביטחון הפנים ואכיפת החוק, שיפור השירות הציבורי, עלייה וקליטה, זכויות אדם, דת ומדינה, תחבורה, איכות הסביבה, אנרגיה ותשתיות, חקלאות וביטחון.

התמודדות בבחירות

בחירות פנימיות למפלגה התקיימו ב-10 בדצמבר 2008. הבחירות התקיימו, לראשונה בישראל, ברשת האינטרנט, והושג בהן אחוז הצבעה של 92.7% מבעלי זכות ההצבעה.

מתוך רשימת המתמודדים שהתפרסמה באתר המפלגה נבחרו האנשים הבאים:^{[דרוש מקור]}

1. ד"ר אפרים סנה
2. פרופ' גל איפרגן
3. עומר סלע
4. סיני ברזני
5. אראלה גולן

המפלגה התמודדה בבחירות לכנסת ה-18, קיבלה 6,722 קולות (0.2% מהקולות) ולא עברה את אחוז החסימה. המפלגה לא השתתפה במערכות הבחירות שלאחר מכן.

בבחירות לכנסת העשרים וחמש הוצב במקום ה-116 הסמלי ברשימת העבודה לכנסת.

חיים אישיים

אפרים סנה גר בהרצליה, נשוי ואב לשתיים.

ספריו

• באחריות – ישראל בעולם שאחרי שנת 2000, הוצאת ידיעות אחרונות, 1996
• ניווט בשטח מסוכן, הוצאת ידיעות אחרונות, 2002
• שנותי עם אבא, ידיעות ספרים, 2022

לקריאה נוספת

• איתי אילנאי, "669 - סיפורה של יחידה מיוחדת", כנרת זמורה-ביתן, 2014.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של אפרים סנה
• אפרים סנה, באתר הכנסת
• אפרים סנה, באתר כנסת פתוחה
• דר' אפרים סנה - האתר הרשמי.
• נמרוד ברנע, הסנה הבוער - אפרים סנה רוצה ישראל חזקה באתר "עבודה שחורה", אוגוסט 2008
• דניאל אדלסון, מתפקדי סנה יכריעו באינטרנט: נהג מונית או רוקח, באתר ynet, 10 בדצמבר 2008
• אורי בלאו, אפרים סנה לא מתחרט על שעבוד חסכונותיו לטובת התבוסה בבחירות, באתר הארץ, 20 בפברואר 2009
• ארי שביט, הגרעין האיראני - אפרים סנה: למנוע הירושימה בתל אביב, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2012
• מזל מועלם, (הקישור אינו פעיל, 4 במאי 2018)אפרים סנה: "התעמולה האנטי-פלסטינית היא תעמולה גבלסית", באתר אל-מוניטור, 25 באפריל 2014

מכתביו

• היום שאחרי אסד, באתר הארץ, 6 בינואר 2013
• מלכודת טורקית, באתר nrg‏, 13 במאי 2013
• למה שונאים אותנו?, באתר וואלה!‏, 12 ביוני 2013
• לקח האיסלאם מכיכר טקסים, באתר ישראל היום, 16 ביוני 2013

הערות שוליים

אפרים סנה - תבניות ניווט