יתומי איידס
יתומי האיידס הם ילדים ששכלו את אחד מהוריהם בשל מחלת האיידס. על פי הגדרת האו"ם מתייחס המונח יתום לכל ילד שגילו פחות מחמש-עשרה שנים, שאיבד הורה אחד או שניים. ילדים ששכלו את שני הוריהם לאיידס מכונים לעיתים "יתומים כפולים"[1]. על-פי הערכות, בשנת 2010 קרוב לרבע מכלל היתומים באוכלוסיית העולם צפויים להיות יתומי איידס, מי שיאבדו הורה אחד או שניים למחלה, ומספרם צפוי בשנה זו להגיע ל-25 מיליון[1]. רובם המוחלט של יתומי האיידס נמצאים כיום במדינות אפריקה שמדרום למדבר סהרה[2].
נתונים דמוגרפיים עריכה
ההערכה כיום היא כי ברחבי העולם יש למעלה מ-15 מיליון ילדים מתחת לגיל 18 אשר הם יתומי איידס. מעל 12 מיליון מילדים אלו חיים במדינות אפריקה הדרומיות למדבר סהרה. לעומתם, ביבשת אסיה נמצאים 6.5% מכלל יתומי האיידס ואילו באמריקה הלטינית והקריביים 5%. בשנת 2001 היה מספר יתומי האיידס באסיה, 1.8 מיליון, קטן ביחס למספר היתומים הכולל בעולם. בעוד שבאפריקה קרוב לשליש מהילדים היתומים איבדו הורה כתוצאה מהאיידס, הרי שבאסיה הנתון עמד על פחות מ-3 אחוזים. מספר ה"יתומים הכפולים" עתיד לעלות מ-3.8 מיליון בשנת 2001 ל-6.9 מיליון עד שנת 2010.
טבלה מס' 1: יתומים עקב איידס ועקב גורמים אחרים 1990–2001, כולל תחזית ל-2010[3]
| שנה | יתומי איידס (באלפים) | יתומים ממקרים אחרים (באלפים) |
|---|---|---|
| 1990 | 903 | 104,855 |
| 1995 | 4,523 | 101,923 |
| 2001 | 13,440 | 95,524 |
| 2005 | 20,106 | 88,230 |
| 2010 | 25,296 | 81,469 |
כדי להבין את ממדי התופעה מסתכלים חוקרים מסוימים על מקרי האיידס כעל סדרה של "גלים" (ראו תמונה מספר 2). הגל הראשון – נשאים חדשים של נגיף ה-HIV. עד לשנת 1998 מספרם נאמד בכ-930,000 איש מדי שנה. גל זה הגיע בשנת 2006 לכ-7 עד 8 מיליון נשאי HIV. הגל השני – מקרי התמותה מאיידס – צפוי להתגבר ולהגיע, עד לשנת 2010, לכ-800,000 מקרי תמותה מדי שנה; כתוצאה מכך, יתומי האיידס צפויים למנות כ-1.85 מיליון יתומים בשנת 2015. הסיכוי שילד מעל גיל 15 יתייתם מהוריו כתוצאה מהנגיף יעלה ב-30 אחוז (ראו תמונה מספר 3). עד לשנת 2015, יותר מ-30% מהילדים בגילים 15–17 יאבדו אחד מהוריהם[2].
השלכות חברתיות עריכה
יתומי האיידס, בין שאיבדו הורה אחד או שניים, מתמודדים עם חוסר ביטחון רגשי ופיזי רב. עבור רוב היתומים, המשמעות של איבוד הורה פירושה טיפול באחים קטנים יותר ויציאה לעבודה בגיל צעיר על מנת להתפרנס. היתומים עשויים לסבול מתזונה לקויה והיעדר טיפול רפואי הולם. דו"ח אוניצ"ף גילה כי ב-20 מדינות אפריקה שמדרום לסהרה עבדו יתומים 40 שעות שבועיות יותר בהשוואה לילדים אחרים והלכו פחות לבית הספר. פרט לתחושת חוסר הביטחון סובלים יתומי איידס רבים מאפליה, ניצול מיני ונידוי חברתי. רבים מהם מתדרדרים לזנות והופכים לעבריינים החיים ברחוב. הניצול המיני ושימוש בסמים מגבירים את הסיכון שיתומי האיידס יידבקו בנגיף שהרג את הוריהם. באפריקה שמדרום לסהרה מטיל הנגיף נטל כלכלי כבד על המשפחות המורחבות שלעיתים מאמצות את בני המשפחה שהתייתמו. המבנים המשפחתיים המסורתיים משתנים וכעת עומדים בראש המשפחה הורים יחידים, סבים ואף ילדים עצמם[1].
השפעת תוכניות מניעת ההידבקות מאם-לילד עריכה
במדינות מתפתחות, ישנו סיכוי רב יחסית למנוע הידבקות בנגיף ה-HIV בין הורים לילדים באוכלוסיות חלשות, על ידי טיפול אנטי-נגיפי ארוך-טווח בזמן הריון או בזמן לידה בניתוח קיסרי. בתנאים ירודים, הוכח כי טיפול אנטי-נגיפי קצר-טווח לאמהות בזמן ההריון או לאחר הלידה (לתינוקות עצמם) יכול אף הוא להיות אפקטיבי ולצמצם את אחוז ההידבקות בכ-35-50%. נטען כי הפעלת התוכנית למניעת הידבקות בין אם-לילד (Mother-to-Child-transmission prevention - MTCTP) תגדיל באופן מובהק את מספר היתומים. בתמונה מספר 4 ניתן לראות כי מספר הילדים מתחת לגיל 15 שטופלו במסגרת תוכניות הימנעות ההדבקה בין אם לילד גדול בהשוואה למס' הילדים כאשר התוכנית לא הופעלה. נראה כי כאשר תוכנית ה-MTCTP פעלה, מספר קטן-יחסית של ילדים נדבקו מאמהותיהם וכך מספר ילדים רב היה שורד לאורך זמן רב יותר. מוערך כי עד לשנת 2015 ינוע מספר היתומים מתחת לגיל 15 סביב 2.26 מיליון יתומים; כלומר 200,000 יותר יתומים בהשוואה להיעדר תוכנית הימנעות ההדבקה בין אם לילד (ראו תמונה 4)[2].
בישראל עריכה
ע"פ ד"ר מור זוהר, משרד הבריאות, מתוך פרוטוקול ישיבת הוועדה לזכויות הילד:
ישנם ילדים שהגיעו עם הנגיף מארצות, בדרך כלל ארצות אנדמיות שכבר מאוחר למנוע את הנגיף. ומירב הילדים האלה הם או ילדים של מהגרי עבודה או ילדים בני העדה האתיופית... הרוב הגדול של האמהות וגם הילדים מקבלים טיפול. הקבוצה הזאת כוללת גם ילדים שנולדים למהגרות עבודה, שמחוסרות ביטוח, ומהגרות עבודה שמחוסרות ביטוח מקבלות את הטיפול שלא במסגרת סל הבריאות, על ידי משרד הבריאות ובמימונו, כולל את הטיפול בילוד בתקופה שלאחר הלידה, כולל טיפול באם חצי שנה אחרי הלידה, למנוע מצב שיישארו יתומי איידס, והאם יכולה לרשום את הילד לקופת החולים שזכתה במכרז, במקרה הזה זו קופת חולים מאוחדת, בעלות של מאה שמונים ושניים שקלים, והילד זוכה להמשך מעקב וטיפול על חשבון הקופה המבטחת
.
הדיון בפתרונות עריכה
ע"פ דו"ח שהוכן עבור "הבנק העולמי"[4] קיימות מספר אסטרטגיות למציאת פתרון לבעיית יתומי האיידס, רובן הגדול תלוי במדינה עצמה. ההערכה היא כי חיסכון בעלויות לטווח הקצר יביא להסלמה בעתיד הרחוק יותר - צמצום ביודעי קרוא וכתוב, עלייה בפשע ולחץ כלכלי. ההכרה בצרכי יתומי האיידס מהווה אתגר גדול, מכריע יותר מבעיות אחרות של המערכת הפורמלית, כגון יתומים ורווחת ילדים. אלו שישאו את המשא הכבד של יתומי האיידס הן המערכות הא-פורמליות. רובם הניכר של יתומי האיידס מטופלים על ידי בני-משפחתם המבוגרים יותר ומשפחות מורחבות. מודלים נוספים של קהילה מבוססת-יתומים יצאו בשנים האחרונות וכוללים כללי מפתח אלו:
- קהילות המחויבות לרווחת הילד - מבנה הקהילה הובנה לזהוֹת יתומים ולוודא ולבטח את זכויותיהם, ובנוסף, לעזור להם ולמשפחותיהם ברווחה, נגישות למרפאה, חינוך והגנה מפני ניצול.
- הצבת מבוגרים (בדרך כלל נשים מבוגרות) בתוך בתים של ילדים יתומים.
- "יצירת משפחה" או "מסגרת משפחת אומנה" בהן אמהות פונדקאיות, אשר עובדות למחייתן בדאגה ליתומים בבתים בקהילה.
כללי המפתח האלה נלקחים בחשבון על-מנת להבטיח מענה לצרכים הפיזיים והרגשיים של ילדים דרום-אפריקאיים המתעוררים עם עליית התמותה בקרב מבוגרים, כשהמשותף להצעות הוא יצירת סביבה תומכת:
הרחבת צורות התמיכה במדינה עריכה
דיון ענף מתקיים על צורות התמיכה מצד המדינה אשר, על פי דו"ח שהכין הבנק העולמי, צריכות להתרחב ולכלול אלטרנטיבות חדשות עבור רווחת הילדים. קצבת הסעד יכולה לגדול עבור הורים/סבים וסבתות אשר מחפשים אחר ילדים במצב כרוני של חולי, כמו איידס, ותנאי הקבלה של הילדים יהוו מעין "מבחן צרכים" במקום טפסים המגדירים את הילד מבחינה רפואית באופן מסורבל. אף על פי כן, הדבר צפוי לעזור רק לילדים הנמצאים בתוך מערכת הסעד הפורמלית. וועדת החקירה של הביטוח הלאומי בדרום אפריקה המליצה על הרחבת רשת הביטחון לתמיכה בילדים עבור ילדים הצפויים ליפול בתוך המערכת הא-פורמלית, זאת, על פי דבריה, ניתן לעשות על ידי מספר צעדים - הרחבת קצת הסעד לילדים לכל הילדים מתחת לגיל 18 (כיום הדבר ניתן לילדים עד גיל 7) ומתן ביטוח בריאות חינם עד גיל 18. הבעייתיות בהצעה זו היא שישנו מחסום בירוקרטי של חוסר בפרטים מזהים כמו מספרי זהות ותאריכי לידה.
עידוד המערכות הקהילתיות עריכה
הצעה זו קוראת לעידוד המערכות התומכות והדואגות לילדים יתומים, ולמציאת מקורות כספיים עבור ארגונים א-ממשלתיים וארגונים מבוססי-קהילה. יוזמת הממשלה סביב טיפול בסביבה הביתית צריכה, לפי ההצעה, להתרחב ואף להתמקד בילדים עצמם.
מתן החיסון האנטי-נגיפי בחינם עריכה
מתן החיסון כנגד HIV בחינם יצר אפקט דרמטי במספר היתומים שצריכים דאגה ותמיכה[דרושה הבהרה]. הפוטנציאל הגלום בהפיכת החיסון האנטי-נגיפי בצמצום עלויות הרווחה והסעד צריך, לפי כותבי הדו"ח, להיבחן לעומק.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 ראדיקה סרין, "סימני חיים 2003: המגמות המעצבות את עתידנו", הוצאת בבל, 2004. עמודים 142-143
- ^ 1 2 3 Debbie Bradshaw, Leigh Johnson, Helen Schneider, David Bourne and Rob Dorrington, "ORPHANS OF THE HIV/AIDS EPIDEMIC - The time to act is now", אוניברסיטת קייפטאון, 2002
- ^ "הנתונים מתוך UNAIDS, UNICEF, and USAID"
- ^ Ainsworth, M. Filmer, Deon Poverty, "AIDS and Children’s Schooling : A Targeting Dilemma", World Bank Policy Research, 2002