כאב ראש מקבצי

כאב ראש מקבצי
תחום	נוירולוגיה
גורם	לא ידוע
תסמינים	sweating, עצבנות, אגיטציה פסיכומוטורית, צנחת, כאב ראש, נזלת, אדמומיות בעין, גודש באף, tear secretion, פוטופוביה
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	1142459
MeSH	D003027
סיווגים
ICD-10	G44.0

כאב ראש מקבצי הוא מחלה נוירולוגית המאופיינת בכאב ראש חזק ביותר בצד אחד של הראש, המופיע לרוב בפתאומיות. עוצמת הכאב נחשבת לקשה מבין כל כאבי הראש ולעיתים מתייחסים לכאב הראש המקבצי ככאב הקשה ביותר הידוע לאדם. רוב הסובלים מכאבי ראש אלו חווים "מקבץ" של התקפים מרובים במהלך תקופה מסוימת בשנה, ומכאן שמה של המחלה. תקופות אלו יכולות לבוא בכל עת ולהמשך פרקי זמן שונים, וביניהן עשויות להתקיים תקופות הפוגה של חודשים ואף שנים ללא כאב. הגורם למחלה אינו ידוע.

המחלה נפוצה יותר בקרב גברים, ושכיחותה הכללית באוכלוסייה היא בין 56 עד 326 אנשים לכל 100,000.

תסמינים עריכה

כאב הראש המקבצי מתאפיין בכאב בלתי נסבל ורציף בצד אחד של הראש, המלווה בסימנים אוטונומיים כגון עין דומעת, נחיר סתום או נוזל והזעה מוגברת בצד של הכאב. משך התקף ממוצע נע בין 15 דקות ל-3 שעות ובמקרים קיצוניים חודשים. הכאב מתחיל בצורה חדה, ללא תסמינים המבשרים על התקף קרב אצל רוב הסובלים (בניגוד למיגרנות, בהן קיימים תסמינים מוקדמים ומבשרים לכאב). כשליש מהסובלים מעידים על רגישות, תחושת כובד, וסימנים מקדימים אחרים לפני ההתקף. למרות שכאב הראש המקבצי מאופיין על ידי כאב בצד אחד בלבד, ישנם מקרים נדירים בהם כאב הראש מחליף צד מהתקף להתקף ואפילו באמצע ההתקף. לאחר ההתקף ישנה תחושת אופוריה ובעיקר תשישות ועייפות.

כאב עריכה

כאמור, כאב הראש המקבצי נחשב לכאב הראש החזק ביותר שידוע בתחום הרפואה. נשים הסובלות מהמחלה דיווחו כי הכאבים בשעת התקף חמורים יותר מכאבי לידה. הכאב בראש עצמו מתואר ככאב של סכין החותכת את הראש ותחושת בעירה באזור הכואב. מוקד הכאב הוא לרוב סביב הרקה וארובת העין או העין עצמה (לרוב מאחורי העין), ולעיתים מקרין לצוואר, ללחי, למצח, לחלקה העליון של הלסת ואף לכתף. הסובלים מתארים תחושות של דקירה מאחורי העין ו/או של לחץ בארובת העין. תופעות נוספות הן אדמומיות חזקה בעין הנמצאת בצד הראש בו ממוקד הכאב והפרשה מוגברת של נזלת מהנחיר בצד הסובל.

הכאבים החזקים עשויים לגרום לסובלים מהם לבצע פעולות שונות על מנת להקל על כאבם, גם אם בצורה רגעית, אך אלו עשויות לפגוע בהם ואף לגרום למוות. פעולות אלו יכולות להיות, למשל, הפעלת לחץ חזק במיוחד על אזורים שונים בראש, דפיקת הראש כנגד עצמים קשיחים, טלטול חזק של הראש ועוד. לכן, זכו בעבר כאבי הראש המקבציים לכינוי "כאב ראש התאבדותי" (Suicide Headache).

תופעות נוספות עריכה

בזמן התקף, מופיעים תסמינים נוספים הקשורים למערכת העצבים האוטונומית. התסמינים מופיעים תמיד בצד הכואב, וכוללים דמעת של העין, אדמומיות של העין, נחיר סתום או נוזל, הזעה והסמקה. כל אלו גורמים לסובל לחוסר מנוחה שיכולה לבוא לידי ביטוי בצעידה לאורך חדר הלוך וחזור או לבצע תנועות שונות נוספות המסיחות הדעת מהכאב. אצל חלק מהחולים יש רגישות לאור ורעש היכולים להגביר את עוצמת הכאב. נוסף לתופעות הנ"ל ישנה תופעה של התקשות הצוואר וכאב נלווה בשיניים האחוריות ולעיתים גם בלסת.

תדירות עריכה

כאבי הראש מופיעים בהתקפים הנמשכים בין מספר דקות למספר שעות, בממוצע פעם או פעמיים ביום. חלק מהחולים מדווחים על כאבי ראש עמומים יותר המופיעים בשאר שעות היום, או על דקירות קצרות וחזקות באזור הכואב. ההתקפים מופיעים בדרך כלל בזמן קבוע, לעיתים גם בלילה ולכן זכו כאבי הראש המקבציים לכינוי "שעון מעורר". חלק מהסובלים יעידו שכאבי הראש יכולים לחזור על עצמם בימים קבועים במשך שבועות ואף באותה שעה בדיוק לאורך כל תקופת המקבץ. מה שגרם לרופאים לחשוד שגורם אפשרי למחלה הוא השעון הביולוגי של האדם.^[^{דרוש מקור]}

התקופה בה מופיעים ההתקפים נקראת תקופת המקבץ. אצל 90% מהחולים תקופת המקבץ אורכת בין ארבעה לשמונה שבועות, אחריהם מגיעה הפוגה של חודשים או שנים ללא כאב. רוב החולים עוברים תקופת מקבץ פעם או פעמיים בשנה, בעיקר בעונות המעבר ובייחוד בסתיו.^[^{דרוש מקור]}

עשרה אחוזים מהחולים סובלים מהמחלה בצורה כרונית. בצורה זו אין הפוגות בין המקבצים לאורך תקופה ארוכה משנה. הצורה הרגילה יכולה להפוך לכרונית, ולהפך.

פתופיזיולוגיה עריכה

איור של העצב הטריגמינלי

כאב הראש המקבצי הוגדר ככאב ראש הנובע משינוי במצב כלי הדם העוברים בראש, מה שיוצר לחץ על העצב הטריגמינלי (המשולש) האחראי לתחושות שחש האדם בפנים (מה שיכול להסביר את התופעות של הדמעות בעין, סתימה באף וכו'). למרות שהכאב המקבצי חשוד ככאב הנובע משינוי בכלי הדם, עדיין הסיבה לשינוי בכלי הדם אינה ידועה. ככל הנראה מדובר בשינוי מוטורי בכלי הדם (vasomotor).^[^{דרוש מקור]} לאחרונה מחקרים קישרו את היעדרותו של הטסטוסטרון בגוף לכאבי הראש המקבציים.^[^{דרוש מקור]}

היפותלמוס עריכה

בין התאוריות המקובלות בתחום הרפואה הקשורות לכאבי הראש המקבציים, התאוריה של הפרעה בהיפותלמוס היא המקובלת ביותר.^[1] סיבה זאת יכולה להסביר מדוע כאבי הראש קורים דווקא בשעה מסוימת כל יום בדיוק מפליא ובעונה ספציפית. ההסבר הוא שאחד מתפקידיו של ההיפותלמוס הוא הפעלת השעון הביולוגי של הגוף. ההיפותלמוס אחראי בין היתר על השעון הביולוגי, חוש הריח, תחושת העייפות, קבלת אותות הנשלחים מהלב ומהקיבה ועוד.

גנטיקה עריכה

ישנם מחקרים הטוענים להשפעת הגנטיקה של האדם על כאבי הראש המקבציים.^[2] עם זאת, לא נמצא גן "אשם" הגורם למחלה. הסיכוי לקבל את המחלה בתורשה מקרובים מדרגה ראשונה הוא גבוה, לעומת תורשתיות המחלה בין קרובים מדרגות רחוקות יותר שהסיכוי הוא נמוך. למרות החששות של התערבות הגנים בגרימה למחלה, מסתבר שהשפעת הגנים על כאבי הראש המקבציים נמוכה בהשוואה לכאבי ראש אחרים.

גורמים נוספים עריכה

רוב החולים יכולים להעיד על גורמים שמעוררים את כאבי הראש בזמן המקבץ ("טריגרים"). הטריגר השכיח ביותר הוא צריכה של משקאות אלכוהולים. מספיק לצרוך משקה עם אחוז נמוך של אלכוהול ובכמות קטנה על מנת לעורר את כאב הראש.^[^{דרוש מקור]}. טריגרים חזקים נוספים הם ניטרוגליצרין (המשמש לשיכוך כאבי חזה והורדת לחץ דם), וכדורים ממשפחת PDE5 כמו ויאגרה, סיאליס ודומיהם, הרחה של בשמים שונים, חומרי ניקוי, וריחות חריפים אחרים. נמנום בשעות הצהריים יכול לגרום לכאב בשעה שלחלק אחר חוסר שעות שינה יכול לגרום לכאב. חלק מהסובלים מעידים על טריגרים במזון, כגון שוקולד, בננות, גבינות שמנות, חומץ ועוד.^[^{דרוש מקור]}

החלק הדיאטתי של הגורמים תמיד נתון לוויכוח מכיוון שיש חולים עליהם לא משפיעים גורמים תזונתיים.

בין הסובלים מכאב ראש מקבצי ישנו שיעור גדול של מעשנים, אך גמילה מסיגריות לרוב לא משפרת את מצבם.

איבחון עריכה

שכיחותה הנמוכה של התופעה ותסמיניה המזכירים את תופעת המגרנות, הנפוצות בהרבה, מקשים על תהליך האבחון. מטופלים רבים מקבלים טיפול תרופתי המותאם למגרנות, אשר אינו מוביל לתוצאות, ובהמשך נשלחים לבדיקות ראייה, הסתכלות פסיכולוגית, עקירת שיניים, בדיקות סינוסים ועוד. מסיבה זו רבים הסובלים מהתופעה מאובחנים רק לאחר שנים רבות. תיאור הכאב, תכיפותו ותגובתו של המטופל עשויים לעזור לרופא לאבחן את התופעה ולהבדיל אותה ממגרנות או כאבי ראש אחרים. לדוגמה, מאפיין בולט של כאבי הראש המקבציים הוא התנהגות היפראקטיבית הכוללת תנועות רבות, במיטה, על הכיסא או אף בהליכה מהירה בחדר, תוך כדי הפעלת לחץ על אזור הכאב ואף דפיקות על האזור, זאת בניגוד למגרנות אשר הסובלים מהם לרוב מנסים לנוח ללא תזוזה לטובת הקלה על הכאב. מאפיין בולט נוסף הוא תכיפות ההתקפים, לרוב התקף אחד עד חמישה ביום למשך תקופה של מספר ימים עד מספר שבועות, ואחריהם הפסקה ארוכה. מאפיין זה, אף על פי שאינו ייחודי באופן מוחלט לכאבי הראש המקבציים, עוזר בתהליך האבחון.

טיפול עריכה

משככי כאבים רגילים המשמשים לטיפול בכאבי ראש ומיגרנות (כמו אספירין, איבורופן, קודאין וכו') נמצאו כלא יעילים נגד כאב מקבצי.
הטיפול בכאבים מקבציים מתחלק לטיפול קוטל (שמפסיק את הכאב כשהוא קורה) וטיפול מונע (שעוסק בצמצום משך הכאב, תקופת המקבץ ותדירות הכאבים).

טיפולים קוטלים עריכה

ווסת אוויר של עד 15 ליטר\דקה

מכל 5 ליטר של חמצן רפואי

כאבי הראש המקבציים מפריעים לניהול שגרה בחיי היומיום (ראו תסמינים וכאב). לכן הטיפולים הקוטלים הם בסדר העדיפויות של החולים. בין הטיפולים הנפוצים ניתן למצוא :

חמצן עריכה

בזמן התקף, חולים רבים טוענים ששאיפה של 100% חמצן יכולה לקטול את הכאב. כדי שהחמצן יהיה יעיל צריך לשאוף אותו בלחץ של לפחות 7 ליטרים בדקה בעזרת מסיכת הנשמה (כמובן שבמקרים מסוימים ניתן לשאוף גם בלחץ של 15 ליטר לדקה או יותר אם הכאב לא עובר). השימוש בחמצן נעשה בין דקה ל-15 דקות. חשוב לציין שהחמצן עוזר לרוב רק בתחילתו של ההתקף ושימוש בחמצן בשיא ההתקף יכול שלא לעזור. השימוש בחמצן יעיל רק במקרים שההתקף קורה כאשר ישנה זמינות מיידית לחמצן. זמינות זו מוגבלת בשל משקלם של בלוני החמצן אשר לא מאפשרים נשיאה שוטפת שלהם.
בישראל, הטיפול בחמצן כלול בסל הבריאות. ניתן לפנות לרופא נוירולוג כדי שירשום מרשם לשימוש בחמצן רפואי. לא ניתן להשיג חמצן רפואי ללא מרשם.

טריפטנים עריכה

שימוש בתרופות ממשפחת הטריפטנים כמו סומטריפטן (אימיטרקס) נמצאו יעילים בהקלת הכאבים והתסימנים בשעת התקף.^[3] אך לאור הזמן הארוך יחסית עד להתחלת הפעולה של כדורים הם לא מתאימים לטיפול בכאב ראש מקבצי ולכן צורכים את הטריפטנים בצורה של זריקה עצמית, תרסיס לאף או טבלית מסיסה.

טיפולים נוספים עריכה

טיפולים אלו הוכחו כפחות יעילים אך עדיין עוזרים לחלק מהסובלים.
שימוש בלידוקאין וחומרים בעלי אופי הרדמתי נוספים נמצאו יעלים בהתזה לאף, ההשפעה מתרחשת כעבור דקות ספורות.^[^{דרוש מקור]} שימוש ממושך בחומרים מרדימים לא מומלץ בגלל תופעות לוואי העלולות להופיע עקב השימוש ופגיעה בתעלות האף. טיפול נוסף הוא בעזרת נגזרות של ארגוטאמין (ergot derivatives).^[^{דרוש מקור]} ישנן עוד דרכים שהציעו אנשים הסובלים מהמחלה כגון: מקלחות חמות, הנחת קרח על האזור הכואב, נשימה של אוויר קר בימים חורפיים (כפי שהוזכר בתחילת הערך הכאב נגרם עקב שינוי בכלי הדם כאשר לחלק מהאנשים הוא נגרם מהתכווצות כלי הדם ולחלק מהתרחבות כלי הדם ולכן לאנשים בעלי בעיית התרחבות כלי הדם מומלץ להניח דבר קר על האזור הכואב כגון קרח כדי שכלי הדם יתכווצו מהקור וכן להפך לאנשים שסובלים מהתכווצות כלי הדם יש לשים משהו חם. פעולה הפוכה עלולה לגרום להחמרה של הכאב אך כמובן ניתן לדעת ממה סובלים רק ע"פ ניסוי וטעיה), קפאין, טאורין, שתייה מרובה של מים ואף אורגזמות.^[4]
כל אלו הן דרכי התמודדות הנמצאות בשימוש על ידי רוב הסובלים, אך כמובן לכל חולה יש את הדרכים הייחודיות לו וניתן תמיד לחפש עוד דרכים להקל על הכאב על ידי ניסיון וטעייה.

טיפולים מונעים עריכה

טיפולים אלו יכולים להיות חשובים ומשפיעים, בעיקר על אלו הסובלים מהמחלה בצורה כרונית.
בין הטיפולים המונעים יש שימוש בסטרואידים כמו פרדניזון הניתן במינון גבוה למשך 30 ימים, כשתחילה ניתן מינון של 40 מ"ג למשך 5 ימים, ולאחר מכן המינון יורד בהדרגה למינון של 5 מ"ג ב-4 בימים האחרונים.^[^{דרוש מקור]} קיימים גם שימושים בליתיום ומגנזיום שנמצא יעיל במיוחד במקרים מסוימים, אם כי להם תופעות לוואי רבות, וניתן לרשום אותן למטופלים הכשירים לכך מבחינה רפואית.

לאחרונה יש עניין גובר של הרפואה בסמים פסיכדליים כגון LSD, פטריות פסילוסיבין קטאמין ואחרים, שנמצאו כיעילים מאד למניעת התקפים, לפרק זמן שיכול לנוע בין שבועות אחדים לשנתיים. סמים אלה משתייכים למשפחה ששמה טריפטמינים והם קרובים מבחינה כימית לטריפטנים. Bromo LSD, וריאציה לא-פסיכדלית של הסם הידוע, נחשבת לפתרון מבטיח שעשוי להיכנס לשימוש בשנים הבאות.

בין הטיפולים המונעים ישנם גם כאלו שלא כוללים נטילת תרכובות שונות. הבולט שביניהם הוא עיסוק בפעילויות המאמצות את סיבולת הלב-ריאה, במיוחד ריצה. ביצוע ריצות של 15-20 דקות 3-4 פעמים בשבוע יכולות להוריד את מספר ההתקפים בזמן מקבץ. הסיבה לכך היא כנראה הנשימה המרובה של אוויר בעת ריצה, שכאמור, החמצן הוא יסוד היכול לקטול את הכאב. כמו כן, המאמץ המופעל על העצבים הגופניים ככל הנראה עוזר להנמכת התדירות של הכאבים. ביצוע ריצות, כמו שאר הטיפולים, לא בהכרח ישפיע על כל חולה אך בכל זאת עיסוק בפעילויות הכוללות מאמצי סיבולת בריא ומומלץ.

שכיחות המחלה עריכה

בעוד שמיגרנות נפוצות יותר בקרב נשים, כאבי הראש המקבציים נפוצים יותר בקרב גברים, כאשר היחס הוא שעל כל 5 גברים בממוצע אישה אחת סובלת מהמחלה. המחלה מתפרצת בעיקר בשנות ה-20-50 של הגברים, כמובן שיש מקרים יוצאי דופן שהמחלה מתפרצת בגילאים יותר מוקדמים. לאחרונה הפער בין הגברים לנשים הסובלים מהכאבים הולך ומצטמצם. אך לא ברור אם זה בגלל ששכיחות המחלה בקרב נשים גדלה או שהאבחון נהיה יותר מדויק.