כבש כחול מצוי

כבש כחול מצוי או כבש כחול ההימלאיה (שם מדעי: Pseudois nayaur; מוכר גם בשם באראל), הוא מין של כבש בר בסוג כבש כחול החי במרכז אסיה, ותואר לראשונה ב-1833. המין הנוסף כבש כחול גמדי נחשב עד 1978 כתת-מין שלו, ונחשב עד היום על ידי חוקרים מסוימים כתת-מין. השם הנפוץ של הסוג "כבש כחול" מתייחס לברק הכחלחל של הפרווה, והשם של המין ("מצוי" או "ההימאליה") מתייחס לכך שזהו המין הנפוץ בסוג, ומצוי גם במורדות הרי ההימלאיה (השם האחרון משמש לעיתים ככינוי לתת-מין שלו).

כבש כחול מצוי
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	יעלים
סוג:	כבש כחול
מין:	כבש כחול מצוי
שם מדעי
Pseudois nayaur ‏הודג'סון, 1833
תחום תפוצה
כבש כחול מצוי   כבש כחול גמדי

מקור השם המדעי של הסוג הוא ביוונית ופירושו "כבש כזב", בשל פרוותו וזנבו הקצרים והיעדר בלוטות הריח בפניו, המשווים לו מראה המזכיר עיזים יותר מכבשים, כמו כן תכונות רבות משותפות לו ולסוג יעל. השם המדעי של המין "nayaur" בא מהשפה הנפאלית ומשמש כשם מקומי עבור כבש זה בנפאל. שמות מקומיים נוספים כוללים: "באראל", "בהאראר", "בהארוט" בהינדית, "נהא" או "סנה" בלדאק, "נאבו", "ספיטיאן" בנפאלית, ו"ג'נאוו" בבהוטן.

תיאור

קרניים

אף על פי שקרניו של הכבש הכחול מעלות דמיון לקרני הכבשים, עדיין ניתן להבדילו בקלות ממיני הסוג כבש בזכות המבנה המיוחד של קרניו; הקרן צומחת במצח לכיוון הצדדים במקום אחורה, ובניגוד למיני הכבשים אינה יורדת כלל בעיקול כלפי מטה החוזר ומתעגל באזור הלחיים. בסיס הקרן עבה מאוד בתחילתו, והופך להיות דק יותר ויותר ככל שהמרחק מהבסיס גודל. אופן הצמיחה הוא מוזר למדי ומזכיר מאוד את הקרניים של היעל הקווקזי המזרחי: בתחילה הוא צומח לכיוון מעלה, מתעגל וממשיך לצדדים, יורד למטה בעיקול חד באזור האוזניים, ובדרך כלל בסופו יש עיקול קטן מעט אחורנית לכיוון הגב. עם זאת קרניו לעיתים שונות מהמודל הסטנדרטי ועלולות להיות עבות עד הקצה, מחוברות כמעט כקרני תאו אפריקני, או מעוגלות כקשת. בהשוואה למיני כבשים אחרים כגון המופלון והדאל החריצים בקרני הכבש הכחול כמעט שאינם נראים, ואין זה נדיר לצפות בקרניים חלקות לגמרי. הטבעות שעלולות להיות בולטות יותר הם טבעות הצמיחה השנתיות שעל פיהם ניתן לקבוע את גילו של הכבש, ובדרך כלל הן כהות יותר מאשר החריצים הרגילים. הזיהוי בין הזכר לנקבה הוא קל מאוד כיוון שלנקבה יש קרניים קצרות יחסית - דמויות חרב, וכמו כן הזכרים גדולים כהים וכבדים בצורה ניכרת מהנקבות. גם קרני הנקבה שונות מעט מנקבות של כבשי בר אחרים כשעל פי רוב הן מתעגלות מעט לצדדים; הנקבות גם דומות יותר לעזי בר מאשר לכבשים. צבע קרני הזכרים הוא חום כהה-בז' ולעיתים עם גוון אפרפר מעט, בעוד שקרני הנקבות יהיו אפורות או כחלחלות.

זכר נקבה וגדי בגן חיות סיני.

מראה חיצוני

הפרווה של הכבש הכחול היא שעירה וצמרית ומגינה עליו מטמפרטורות נמוכות בבית גידולו ההררי. בחורף הפרווה מורכבת משערות עבות יותר, ובקיץ השכבה החיצונית הנראית כצמר נושרת על ידי שפשוף בסלעים ועצים. שלא כמו כבשי הבר האחרים, הפרווה של כבש זה נשארת קצרה בכל העונות.

צבע הפרווה הוא ייחודי, ונע בעיקר בין גוון כחלחל לסגלגל שממנו בא שמו; עם זאת, במקומות רבים ניתן לראות כבשים כחולים עם פרווה חומה בהירה או אפרפרה, כשהנקבות נוטות להיות חומות מאשר הזכרים. הפרווה מספקת לו הסוואה מצוינת בסביבתו ההררית המחוספסת, ומסיבה זאת כאשר הוא חש בסכנה הוא ינסה ראשית לשבת בשקט ללא ניע כדי שהטורף לא יזהה אותו. הן לזכר והן לנקבה יש פסים שחורים עבים לאורך הרגליים, המופרדים בדרך כלל על ידי כתם חום או לבן בברכים כשל היעל הנובי; כמו כן יש בתחתית הצוואר כתם שחור גדול, ובאזור המותניים יש פס שחור עבה, המזכיר מאוד את זה של הצבאים. השפתיים הבטן והעכוז לבנים לגמרי, ובמרכז העכוז בולט הזנב הקצר והשחור. הפנים אפרפרים או כחלחלים בהירים (תלוי בצבע הפרט), כשלאורך החוטם נמתח פס כחלחל כהה או שחור עבה מתחילת האף ועד בסיס הקרניים. לעיתים יש כתם כהה נוסף מתחת לעיניים המופרד מהכתם בחוטם על ידי פסים בהירים.

מידות גופו של הכבש הכחול המצוי הן:
גובה כתף הזכר: 91-70 ס"מ. גובה כתף הנקבה: 80-65 ס"מ. אורך ראשו וגופו של הזכר: 165-115 ס"מ. אורך ראשה וגופה של הנקבה: 140-100 ס"מ. אורך הזנב (לשני המינים): 20-10 ס"מ. אורך קרני הזכר: עד 80 ס"מ. אורך קרני הנקבה: עד 20 ס"מ. משקל הזכר בממוצע: 80-40 ק"ג. משקל הנקבה בממוצע: 70-35 ק"ג.

מלבד גודל הגוף והקרניים, הזכרים עלולים להיות שונים בצבעי הפרווה מהנקבות כדלהלן:

• לזכרים צבע הפרווה הכללי כהה וכחלחל יותר מהנקבות;
• הכתם הכהה בחוטם בולט יותר אל הזכרים, ואילו לנקבות עלול להיות לעיתים תחת זאת רק שני פסים כהים מעל העיניים;
• הפס השחור במותניים עבה יותר אצל הזכרים ומתחבר עם הפסים השחורים ברגליים, ואילו אצל הנקבות הוא עלול להיעדר לפעמים;
• הכתם השחור בתחתית הצוואר גדול יותר אצל הזכרים ומגיע לעיתים עד השפתיים, ומצד שני נעדר פעמים רבות אצל הנקבות.

הטלאים (או יותר נכון הגדיים) נולדים עם צבע פרווה כמעט זהה לזה של הנקבות הבוגרות, ואין להם שום דמיון לטלאים של כבשי בר אחרים, ולמעשה הם זהים לחלוטין לגדיים של מיני היעלים.

מבנה גוף

במבנה הגוף, הכבש הכחול חולק מאפיינים רבים עם עיזי בר אחרים, אולם הוא נוטה להיות חסון ומוצק יותר. גופו, צווארו וראשו קצרים ועבים, וזנבו קטן וקצר. עיניו בינוניות וצהבהבות, אפו מחורץ ודק ואוזניו דקות ומוארכות מעט. רגליו קצרות ועבות, והגפיים האחוריות גבוהות מעט מהקדמיות ומשוות לו מראה כפוף. הפרסות של כבש זה בצבע אפרפר וחדות וחזקות מאוד. כמרבית היעלים תחתית הפרסה מתאפיינת בכרית גומי המסייעת לו לטפס בזריזות על צוקים ורכסים, ובאופן כללי הוא בין הטפסנים המעולים ביותר בתת-משפחה זאת. הכבש הכחול גם נועז ביותר, ואינו מהסס לקפוץ או לטפס בצוקים אנכיים וגבוהים מאוד שמהם הקרקע נראית כתהום פעורה.

תת-מינים

על פי IUCN הכבש הכחול המצוי מחולק לשני תת-מינים:

• כבש כחול הימלאים (שם מדעי: P. n. nayaur), מצוי לכל אורך הרמה הטיבטית המרכזית וכן בשרשרת הרי ההימלאיה.
• כבש כחול סיני (שם מדעי: P. n. szechuanensis), אנדמי לצפון טיבט, ומחולק לשתי אוכלוסיות.
• עד 1963 כבש כחול גמדי (Pseudois schaeferi) נחשב כתת-מין נוסף, ויש חוקרים המחשיבים אותו עדיין כתת-מין. נבדל בעיקר בגוף וקרניים קטנות יותר, ובפרווה בהירה יותר. אנדמי למרכז סין.

תפוצה ובית גידול

הכבש הכחול נפוץ במרכז אסיה. תפוצתו מתחילה החל צפון מזרח פקיסטן, עוברת דרך צפון הודו (קשמיר), צפון ומרכז נפאל, צפון, דרום ומרכז בהוטן (עם גלישה לכיוון המדינה ההודית סיקים), צפון מיאנמר, ולכל אורך הרמה הטיבטית של סין העממית הכוללת את המחוזות: גאנסו, מונגוליה הפנימית, מערב ודרום צ'ינגחאי, מזרח סצ'ואן, המחוז האוטונומי הטיבטי, דרום מזרח שינג'יאנג וצפון יונאן; התפוצה הנרחבת בסין נעצרת בתחילת מדבר החול טקלה מקאן במערב, ובנהר הְווַאנְג-הֶה במזרח. ישנם דיווחים על המין גם ברכס פמיר שבדרום טג'יקיסטן וצפון מזרח אפגניסטן, אולם דיווחים אלו לא אומתו אף על פי שבהחלט ייתכן שהוא קיים שם בהתחשב בסמיכות להודו ופקיסטן.

בית גידולו של כבש זה הוא אזורים הררים גבוהים הכוללים פסיפס מגוון של צוקים, רכסים, גאיות, סלעים, מרעה תת-אלפיני, מרעה טרשי, שיחים, כתמי דשא ועשבים, ומורדות תלולים ואנכיים בזויות של 80-60 מעלות ומעלה. הכבשים הכחולים נמצאים בהרים בגבהים של 5,000-3,000 מעל פני הים בממוצע, ולעיתים בקיץ מטפסים לגבהים של 6,500 מטר. בשיא החורף כבשים אלו נודדים לאזורים נמוכים יותר בגלל הקור, ובאזורים מסוימים כגון הרמה הטיבטית, ניתן לראותם בעמקים ושטחי מרעה טרשיים נמוכים בכל השנה; גם באזורים כאלו הכבשים הכחולים נמנעים באופן גורף מיערות נשירים או אפילו דלילים. בין רכסי ההרים שבהם הוא מצוי ניתן למנות את רכס ההימלאיה, רכס קארקוראם, רכס אנאפורנה, הרי קונלון, הרי הינדו-כוש, הרי טיין שאן, ומספר רכסים קטנים נוספים ברמה הטיבטית.

אקולוגיה

זכר צעיר על רכס הרים בהימלאיה.

התנהגות ופעילות

עדר כבשים כחולים מעורב.

הכבש הכחול הוא בעל חיים הפעיל לאורך כל היום, ומבלה את זמנו לסירוגין בין אכילה למנוחה על מדרונות עם צמחייה דלילה. כבשים אלו חיים בבדידות או בקבוצות של 20-5 פרטים ומעלה, ובעבר נצפו גם עדרים של 300; מלבד עונת הרבייה הקבוצות מחולקות בדרך כלל לקבוצות זכרים קטנות של עד 10 פרטים, וקבוצות של נקבות וצאצאיהם עם 18 פרטים ומעלה, אולם שלא כמו מיני הכבשים אין זה נדיר לצפות בקבוצות שונות הכוללות: 1) זכרים ונקבות מעורבים; 2) עדר נקבות עם זכר או שנים; 3) נקבה עם עדר זכרים (קבוצות כגון זה נצפים הכי פחות מהשאר).

במהלך הקיץ הקבוצות קטנות יותר ומתפזרות בצוקים הרבים, ואילו בחורף הם נוטים להתרכז בעמקים או ברכסים נמוכים שבהם יש מזג אוויר נוח יותר וכן חיפוש המזון קל יותר בשל שכבת השלג הדקה. כמו כן הם יורדים במהלך היום לאזורים נמוכים כדי לשתות ממאגרי מים. כבשים אלה סובלניים למזג אוויר קיצוני בסביבות ההרים שבהם מזג האוויר משתנה בין חום צורב לסוער וקפוא.

צפיפות האוכלוסייה גדולה למדי בסין והודו, ובנפאל היא בסביבות 2.7 עד 10 כבשים לקמ"ר בחורף כאשר העדרים מתאספים בעמקים. תזונתו של הכבש הכחול כוללת: עשבים, עשבי תיבול, שיחים, צמחים עשבוניים, זרעים, שורשים, טחבים, חזזיות, וצמחים טרשיים נוספים. הפרסות נמצאות בשימוש בכל העונות, כאשר בחורף הוא משיג על ידם טחבים וחזזיות בחפירה בשלג, ובקיץ הוא נוהג לחפור בעזרתם בקרקע בחיפוש אחר זרעים ושורשים שונים ותוך כדי מעלה ענני אבק.

התמודדות עם טורפים

בשל ההסוואה המצוינת של פרוותם הכחלחלה בנוף המחוספס והעדר מקום מסתור בבית גידולם, הם עומדים או יושבים ללא תנועה כאשר הם חשים בסכנה או מבחינים בטורף. ברגע שהטורף גילה אותם, הם רצים ומקפצים במהירות לצוקים גבוהים ותלולים שבהם קשה המרדף ואז הם שוב "קופאים" במקומם ומתמזגים עם הסלעים. הטורף העיקרי והקטלני של הכבש הכחול הוא נמר השלג שטרף זה מהווה את המזון האהוב עליו, ומכונה בשל כך בהודו "רוצח הכבשים הכחולים". נמר השלג מותאם גם לחיים בגובה רב, ומסוגל לטפס במהירות בצוקים, אך עם זאת אין לו זריזות מספקת כשל הכבש הכחול; מסיבה זאת שיטת הציד שלו מתחילה במארב כשהוא מתקדם באיטיות לכבש. פרוותו הלבנה עם החברבורות האפורות מספקות לו הסוואה בעיקר בחורף, כשאז מורדות ההרים מלאים בשלג.

טורפים אחרים פחות שכיחים של הכבש הכחול הם נמרים, זאבים טיבטים ודולים, בעוד ששועלים, ועופות דורסים כגון העיט הזהוב טורפים לעיתים את הגדיים. על מנת להגן על עצמם מטריפה הם חיים קרוב לצוקים בלתי נגישים, או מגלים את הסכנה על ידי זקיפים הנמצאים בקצה העדר. זקיפים אלו משקיפים על הסביבה בשעות האכילה והמנוחה, ומתריאים במקרה של הבחנה בטורף.

נקבת כבש כחול מניקה גדי. מחוז לדאק, הודו.

רבייה

עונת הרבייה מתרחשת בחודשי אוקטובר עד ינואר, כאשר במהלכה הזכרים הופכים להיות אגרסיביים אחד כלפי השני; בתקופה זאת הם מנסים להקים היררכיה דומיננטית על ידי קרבות ביניהם, הקובעת את השליטה על עדר הנקבות. צורת הלחימה של הכבש הכחול מזכירה יותר את היעלים, כאשר הזכרים נעמדים על רגליהם ומכים בחוזקה אחד את השני, וכן דחיפות ונגיחות רגילות הכוללות ניסיונות להתיש את היריב על ידי משיכתו עם הקרן באזור המצח; מיני הכבשים לעומת זאת, נעמדים זה מול זה וקופצים עם ראש כפוף ומתנגשים בחוזקה. בדרך כלל למרבית הזכרים יש כוח דומה והם אינם מצליחים להקים היררכיה, מה שגורם לקרבות רבים בכל עונת הרבייה.

לאחר תקופת הריון של כ-160 ימים, הנקבה ממליטה גדי אחד ולעיתים רחוקות שנים בחודשי מאי עד יולי. שעות ספורות לאחר לידתו הגדי כבר מקפץ במהירות בסלעים ומלווה את אימו גם בצוקים גבוהים. הגדיים נוטים להתקבץ בקבוצות קטנות, וכאשר הם נודדים עם העדר לאזורים נמוכים או גבוהים הם מלווים בשתי נקבות מלמעלה ולמטה, שיעצרו אותם במקרה שהם יתגלגלו למטה. הגדיים נגמלים לאחר שישה חודשים ומגיעים לבגרות לאחר שנה וחצי, אם כי הזכרים יצליחו להתרבות רק בגיל 5 או 7 שאז הם מסוגלים להתמודד בקרבות.

תוחלת החיים של הכבש הכחול המצוי היא 12 עד 15 שנים בטבע כשהממוצע הוא 10, ואילו בשבי היא מגיעה עד 20 שנה.

איומים ושימור

הטורף העיקרי של הכבש הכחול הוא נמר השלג, והוא מכונה משום כך בהודו "רוצח הכבשים הכחולים".

הכבש הכחול המצוי מסווג על ידי IUCN בדרגת השימור "ללא חשש" (LC) החל מ-2003, בשל תפוצתו הרחבה, אוכלוסייה משוערת גדולה, וכי הירידות הנוכחיות במספריו הן הרבה פחות מהשיעור הנדרש כדי להעפיל לרישום בקטגוריה מאוימת. בעבר מספריו היו בסביבות מיליון פרטים אולם הם ירדו ביותר מחצי מאז. אין אומדן אוכלוסייה מדויק, אולם אין זה בהכרח שהאוכלוסיות מפוצלות כיוון שכבש זה מוסווה היטב בסביבתו, וביחד עם בית גידולו הבלתי נגיש לא ניתן להבחין בו אלא בתנאי ראות מצוינים. כמו כן סוקרים וביולוגים רבים מדווחים שמין זה נפוץ מאוד בבתי גידול מתאימים. הערכות האוכלוסייה העולמית נעות בין מספר של 47,000 להערכה שמרנית מאוד, ו-414,000 לאומדן יתר.

תחרות עם בעלי חיים היא אחד מהאיומים העיקריים, אבל באופן כללי אובדן בית גידול למטרת שטחי מרעה וחקלאות הוא די קטן, ומין זה יוכל להתקיים באוכלוסיות גדולות למדי הן במצב הנוכחי והן לגבי תרחישים עתידיים של גידול בענף בעלי החיים הביתיים. הסיבה לכך היא שמספרים גדולים של הכבש, מצויים לחלוטין בתוך גובה רב, שטח תלול, או סלעי שנמצא בשימוש מועט (אם בכלל) על ידי בעלי חיים מקומיים. באזורים של תת-מין מסוים אכן קיימים בעלי חיים מבויתים, ובמצבים מסוימים יש ביניהם תחרות על מזון. עם זאת, נראה שאפילו מרעה צאן אינטנסיבי אינו משפיע על אוכלוסיות בריאות של הכבש הכחול בניגוד בולט להשפעה של כבשי בית על חיות בר אחרות כדוגמת כבש המופלון, כבש גדול-קרניים ועוד.

הערכה מדויקת של אוכלוסיית הכבש הכחול היא מסובכת, בשל ההסוואה המושלמת שלו בבתי גידול סלעיים או הרריים.

בקרב אוכלוסיות בצפון פקיסטן דווח על התפרצות של שחין, שהפחיתה במידה ניכרת את מספריהם עד שלבסוף נעלמה. התפרצויות כאלו עשויות להיות עדיין סיבות לדאגה על פני תפוצתו, אבל דיווחים ממרבית המקומות בתחום מדווחים כל העת על תפוצה רחבה ויציבה.

גישה לבית גידולו של הכבש הכחול קשה מאוד, ומסיבה זאת ציד בלתי חוקי מתרחש בהיקף קטן יחסית; בהתאם לכך, בשרו של הכבש נדיר למדי בשוקי הבשר, ובשרו מופיע בעיקר בשווקים בצפון הרמה הטיבטית. בדרום טיבט, מקומיים רבים מתקיימים מציד לא חוקי של יונקים רבים המתרחש בתדירות גבוהה; עם זאת, ממשלת סין החלה ביישום מדיניות חדשה של החרמת רובים מרועים ונוודים, והתצפיות במהלך 2002-1998 במחוזות גאנסו וצ'ינגחאי מראים שאכן יש ירידה בציד. מסיבה זאת מרבית המקומיים שצדים כבש כחול באופן לא חוקי משתמשים בטכנולוגיות פרימיטיביות כגון מלכודות, כשאחוזי ההצלחה במקרים כאלה זניחים.

ציד חוקי בינלאומי למטרת פוחלצים ובשר מתרחש רק ב5-4 אזורים המיועדים לכך בסין ונפאל (ואולי גם בפקיסטן), ובמספרים קטנים מדי מכדי שיהיה לזה השפעה משמעותית על אוכלוסיית הכבש הכחול. מלבד זאת ציד חוקי ולא חוקי נמצא במגמת ירידה בשל בית הגידול של כבש זה ומזג אוויר השורר בו המקשה מאוד על ציידים מקומיים וחובבנים.

להלן נתונים של IUCN על תפוצת הכבש הכחול במדינות הנזכרות, הכוללים שמורות ופארקים מוגנים, איומים, פעולות שימור ועוד:

תיירים מצלמים כבשים כחולים.

• : תפוצה מפוזרת ומספרים נמוכים הופכים את הכבשים הכחולים לפגיעים יותר לציד לא חוקי ואובדן בית גידול. "עמק שימשאהל" שבו יש מספרים גדולים של הכבשים, הפך לנגיש יותר על ידי סלילת כביש לג'יפים, וקרוב לוודאי שיתחיל לסבול מלחץ ציד מוגבר. "הפארק הלאומי קונג'ראב" מכיל חלק גדול מהאוכלוסייה של הכבשים הכחולים בפקיסטן, וכמו כן יש אזורים מוגנים רבים שבהם הם מצויים. בין פעולות השימור המוצעות לפקיסטן: 1) להרחיב את הגבולות של הפארק הלאומי קונג'ראב מזרחה. 2) לטפל בבעיות של מקומיים שפרנסתם תיפגע מהרחבה זאת; 3) פרויקטים דומים של הקרן לשימור חיות הבר (WWF) בפקיסטן יכולים לשמש כמודלים שימושיים לפארקים אחרים. 4) לקבוע מה רמת ההשפעה של הציד מסלילת הכביש החדש ב"עמק שימשאהל", ובהתאם לכך ליזום תוכניות שימור כנגד זה.

• : הכבש הכחול המצוי דווח על ידי סוקר ב-2003, אולם סקרים ברכס ההרים פאמיר לא מצאו דבר. אם אכן הוא קיים, הוא אמור להיות מצוי בצפון מערב המדינה במשולש הגבולות סין, פקיסטן, וטג'יקיסטן.

• : גם כאן סוקר מ-2005 דיווח כי ייתכן בהחלט שהכבש הכחול קיים במדינה, אך אין לכך תיעוד ממשי, והסקרים האחרונים באזור הרכס פאמיר לא הצליחו למצוא ראיות שהוא אכן קיים שם. אם אכן הוא קיים, הוא כנראה מצוי בדרום מערב המדינה בקרבת הגבול הסיני-אפגני.

• : הכבש הכחול המצוי נמצא במספר אזורים מוגנים גדולים כגון: "שמורת הטבע צ'אנג טאנג", מדוג', "קיוומולאנג'מה", ו"זאיו" - כולם בטיבט; שמורות הפנדה הענק בסצ'ואן; "שמורת ההר ארג'ין", "שמורת טאקסקורג'אן", "שמורת קאקסילי" וסאנג'ייאואן" בצ'ינגהאי, ושמורות הטבע "Yanchiwan" וקיליאן-שיאן במערב גאנסו. חלק מהאזורים המוגנים אלה מגבילים את ההפרעה אנושית, ובמקרים רבים הפעילות האנושית נמוכה בגלל האקלים העוין; אזורים מוגנים אחרים שמדווחים, קיימים על הנייר בלבד ומתרחש בהם ציד והפרעה אנושית רחבה (לאו דווקא על הכבש הכחול). ראוי לציין שלמרות זאת, הכבש הכחול המצוי מסוגל להתקיים בצפיפות סבירה גם בהיעדר אזורים מוגנים. הכבש הכחול מסווג בנספח II של החוק הסיני הלאומי להגנת חיות הבר מ-1988. ציד של כבש כחול, חוקי רק באמצעות היתר שהושג על ידי משרדי הטבע המחוזיים; בפועל, היתרים כאלה ניתנים על ידי רשויות השימור רק לציידים זרים הנותנים תשלום ניכר עבור זה, ולפיכך ציד על ידי מקומיים הוא למעשה לא חוקי כלל בסין.

• : הכבש הכחול נתון כנראה תחת לחץ ציד כיתר היונקים בצפון מיאנמר, וייתכן כי סובל פחות בשל בית גידולו הבלתי נגיש. מעבר לכך אין מידע מפורט יותר על איומים או פארקים ושמורות טבע מוגנות.

טיבטי מקומי לצד כבש כחול זכר שצד.

• : האיום העיקרי הוא ציד מקומי, ובכלל זה על ידי צבא הודו במוצבים נידחים. הכבש הכחול המצוי מתרחש בכמה פארקים לאומיים ואזורים מוגנים רבים אחרים בצפון הודו כגון: ג'אמו וקשמיר - ה"פארק הלאומי המיס" ו"שמורת צ'וקאור"; הימאצ'ל פרדש - שמורת ההימלאיה הגדולה, הגן הלאומי עמק פין, והשמורות: "ציטאל", "דאראנג'הטי", "קייס", "קאנאוור", "רופי באהדא", "ראקשום", "אסראנג'-יפא" ועוד. אוטר פרדש - הפארק הלאומי נאנדה דווי, הפארק הלאומי עמק הפרחים, והמקלטים לחיות הבר "קדארנאטה" ו"פאשו-ויהאר"; סיקים - הפארק הלאומי קהאנג'-חאנדזונג'ה; יש נוכחות לא מאושרת בצפון מזרח ה"פארק הלאומי נאמדאפה" שבמדינה ההודית ארונאצ'ל פרדש.

• : הכבשים כחולים נמצאים במספר שמורות ופארקים, כשאחד מהגדולים בהם הוא פארק לאומי באזור שימור אנאפורנה. כבש זה הוא בעל החיים הפופולרי והמבוקש ביותר ב"שמורת הציד דהורפאטאן". המין סובל בעיקר מציד לא חוקי נמוך, ומרעיית יתר של בעלי חיים מקומיים, אם כי אמונות דתיות מגינות עליהם באזורים רבים מציד בכלל. בין פעולות השימור שהוצעו לנפאל:
  1. לשמר את תוכנית הציד הנוכחית, שנשלטת באופן הדוק
  2. לשקול תוכנית מוסדרת של ציד ברמה נמוכה על ידי תושבים המקומיים באזורים מסוימים; במקביל, יש לנקוט בצעדים מהירים
  3. לעצור את הרס בתי הגידול שנגרם על ידי מרעה צאן ויאקים בבית הגידול הטבעי של הכבש הכחול.

• : המינים אינם נמצאים בסכנה מיידית והמספרים נראים במצב גדילה עקב ההתרחבות של שטחי מרעה ליאקים מבויתים. מצד שני המקומיים נותנים ליאקים לרעות גם חלק מהאזורים הגבוהים הנמצאים בשימוש בלעדי של הכבש הכחול, וכן שורפים לעיתים את הצמחייה האלפינית; כמו כן רעייה כבדה על ידי שני פרסתנים אלה גורמת נזקים רבים לצמחייה האלפינית הגבוהה, כך שצריך לשקול דילול של מספרי הכבש הכחול ורעיה מבוקרת של יאקים באזורים הנמוכים. האוכלוסייה הגדולה והמוכרת של כבשים אלו נמצאת בעיקר בפארק הלאומי ג'יגמה-דורג'י". פעולות השימור המוצעות הן בעיקר הצמדת משדרים לכבשים הכחולים, כדי שיהא מידע טוב יותר על האקולוגיה שלהם במדינה זאת.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כבש כחול מצוי בוויקישיתוף

• כבש כחול מצוי, באתר ITIS (באנגלית)
• כבש כחול מצוי, באתר NCBI (באנגלית)
• כבש כחול מצוי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• כבש כחול מצוי, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• כבש כחול מצוי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• כבש כחול מצוי, באתר GBIF (באנגלית)