כובע גרב

כיסוי ראש סרוג מצמר

כּוֹבַע גֶּרֶב הוא כיסוי ראש סרוג מצמר הנחבש על הראש. כיום מיוצר הכובע מצמר או מפליס בדוגמה מעוגלת או בדוגמת "שודד" בה שולי הכובע ארוכים ומקיפים את הראש מהקודקוד ועד הצוואר ובאמצע אחת הדפנות מצוי פתח עגול עבור הפנים.

חברות בהכשרת הפלמ"ח בעין גב חבושות כובעי גרב.
דה אדג'

הכובע התפרסם בישראל כמאפיין של אנשי הפלמ"ח. כובע הגרב של הפלמ"ח היה בעל שני קצוות מחודדים וללא חור במרכזו ונחבש תוך קיפול השוליים. גם לאחר קום המדינה, ה"דודות" של הוועד למען החייל היו סורגות כובעים אלה ומחלקות אותם לחיילים והוא היה פופולרי עד מלחמת ששת הימים. במהלך השנים חלו בו שינויים.

  • הכובעים הראשונים היו עשויים מצמר דק בסריגה צפופה. עם כניסת סיבי האקרילן לשוק החלו לסרוג כובעים אלו מאקרילן היות שהאקרילן מגרד פחות ומתייבש מהר יותר.
  • הכובעים הראשונים מסוג זה, היו מעין גרב מלבני ללא חורים שנלבש תוך כדי קיפול ובמהלך השנים השתנה הכובע למעוגל עם חור במרכזו הנלבש על כל הפנים ומכסה חלקית את הצוואר.

היסטוריה עריכה

מלחמת קרים, 1854 - 1856 הייתה המלחמה הראשונה שבה אנשים סרגו בבית עבור חיילי מדינתם שבצבא[1]. אין אזכור בעיתוני התקופה על כך אבל העלמה ריגו (Mlle Rigo) הוסיפה דף כותרת בספר 'Winter book for 1854' בשם ה'נחמות של קרים' (The comforts of Crimea) ושם היא מוסיפה מכתב שנכתב בעיתון The Times ב5 בדצמבר 1854 שמופנה לנשות אנגליה ולנשות יורקשייר שתסרוגנה גרביים חמות בצבע חום וכפפות בקרושה לחיילים. שלושה ביטויי סריגה מיוחסים למלחמת קרים מ-1880. המושג 'קסדת בלקלאווה ' (balaclava helmet) קסדה סרוגה שכיסתה את הראש האוזניים, הצוואר ועם פתח לפנים. כיסוי הראש הזה היה קיים עוד לפני מלחמת קרים ואף יש פטנט עליו שרשם ג'יימס מרטין מואלוורז ( James Martin of Walworth ) ורשם אותו תחת השם 'המגן '(The Protector). העלמה ריגו לא הדפיסה הוראות ולא קראה לזה בלקלאווה . הפעם הראשונה שהשם הזה מופיע בדפוס הוא ב1881 שבע עשרה שנים אחרי הקרב על בלקלאווה ב25 לאוקטובר 1864. שני הביטויים הנוספים הקשורים בסריגה, שמקורם במלחמת קרים הם קרדיגן, ורגלן.

בתרבות עריכה

בישראל עריכה

כובע הגרב מזוהה עם לוחמי הפלמ"ח ומופיע ביצירות רבות של דור זה.

רוב הציורים והרישומים שתיארו את אנשי הפלמ"ח הציגו בלוריות שיער, זיפי זקן, כובעי גרב ומדים המונחים במעין רישול מכוון. דמות הפלמ"חניק הופיעה ברישומיהם של אמנים כגון אריה נבון, נחום גוטמן, יוסי שטרן ויוסף בס

חותם הפלמ"ח באמנות מאתר הפלמ"ח

אריה נבון צייר קריקטורה בשם "הקסטל בידנו" בו הראה את ההר חבוש כובע גרב, כסמל להיותו בשליטת לוחמי הפלמ"ח.[2]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Richard Rutt, The Crimean War, A History of HAND KNITTING, 1989, Loveland USA: INTERWEAVE, 1987, עמ' 134-5, ISBN 0-934026-35-1. (באנגלית)
  2. ^ אלי אשד, "הרב נבון"