כיבוש אסטוניה במלחמת העולם הראשונה
כיבוש אסטוניה במלחמת העולם הראשונה בוצע בשני מבצעים נפרדים, בשלבים נפרדים של המלחמה, ולמטרות נפרדות, על ידי צבא האימפריה הגרמנית, במלחמתו נגד הרוסים. לאחריו הושמה הארץ תחת שלטון צבאי גרמני, למרות ניסיונה להכריז על עצמאות. השלטון הצבאי עבר מן העולם עם תום המלחמה.
כיבוש אסטוניה - האיים עריכה
השלב הראשון, מבצע אלביון, נערך בין ה-11 ל-21 באוקטובר 1917, מספר חודשים לאחר התמוטטות האימפריה הרוסית, ובימיה האחרונים של הרפובליקה הרוסית. במהלך זה נכבשו סארמאה, היומאה ומוהו, איים חשובים אסטרטגית בפתחו של מפרץ ריגה, אשר שימש זירה להתכתשויות בין הציים הרוסי והגרמני בשלבים מוקדמים יותר של המלחמה (למשל, קרב מפרץ ריגה).
כיבוש אסטוניה - השטח היבשתי עריכה
השלב השני נערך לאחר השתלטות הבולשביקים על רוסיה, והיווה חלק ממהלך אסטרטגי כולל - ומוצלח - שמטרתו הוצאת רוסיה הבולשביקית מן המלחמה.
בשלב הזה נחתו הגרמנים ב-18 בפברואר 1918 בחוף אסטוניה, והשתלטו על הארץ כולה לנוכח התנגדות קלה. ב-21 בחודש הם השתלטו על האפסאלו, הסמוכה לפתח מפרץ ריגה במערב. למחרת הגרמנים השתלטו על ולגה שבדרום. ב-24 בחודש הגרמנים השתלטו על פרנו, ויליאנדי וטרטו. באותו יום עצמו, עם הסתמן נסיגת הכוחות של רוסיה הבולשביקית מהארץ, אסטוניה הכריזה על עצמאותה תחת שלטון רפובליקני. למחרת הגרמנים השתלטו על טאלין הבירה. עד ל-4 במרץ, עם תפיסת העיר נרבה, הגרמנים סיימו את השתלטותם על כל שטחי אסטוניה. יום לאחר מכן סיימו הכוחות הבולשביקים את נסיגתם מחוץ לתחומי הארץ, כאשר חצו את נהר הנרבה מגדתו האסטונית לגדתו הרוסית. הכיבוש הגרמני אושר על ידי הבולשביקים, עוד קודם לסיום ההשתלטות על אסטוניה, בחוזה ברסט-ליטובסק, אשר נחתם ב-3 במרץ.
השלטון הצבאי עריכה
הגרמנים לא הכירו בשלטון הרפובליקני האסטוני, אשר הכריז על עצמאות הארץ. אסטוניה, יחד עם שטחים סמוכים, בעיקר מלטביה של ימינו, הושמה תחת שלטון צבאי גרמני, כאשר הערים הגדולות: טאלין, טרטו ונרבה נשלטו ישירות על ידי הצבא, ואילו מרחבי הארץ נשלטו בעקיפין, תוך היעזרות באדמיניסטרציה שהורכבה מנכבדים מקומיים מקרב המיעוט הגרמני. בהתאם, הצבא האסטוני הוכרז כבלתי חוקי ב-23 במרץ. במאי הכירו בשלטון האסטוני הרפובליקני בריטניה, צרפת ואיטליה. לאחר מכן, מיוני 1918, כנראה כתגובה להכרה בשלטון הרפובליקני האסטוני על ידי מדינות ההסכמה, מנהיגים אסטוניים שפעלו למען עצמאות הארץ הושמו במעצר. בין הנעצרים היה גם המנהיג של המשטר הרפובליקני קונסטנטין פטס (Päts), אשר הושם בבתי כלא שונים לאחר מעצרו ב-16 ביוני. למרות עמדה זו ופעולות אלה של הגרמנים, המשיכו תומכי עצמאות אסטוניה בפעילותם במחתרת.
ניסיון להקמת ישות גרמנית - בלטית עריכה
במקביל, המיעוטים הגרמניים באסטוניה ובלטביה ניסו להקים ישות מדינית משלהם, מאיחוד של כמה מחוזות בהם הייתה אוכלוסייה גרמנית ניכרת. האיחוד האמור ביקש להסתפח לאימפריה הגרמנית, על בסיס איחוד עם בית הוהנצולרן. התארגנות זו קיבלה הכרה מהקייזר הגרמני בספטמבר, ופרט לגרמניה, לא הכירה בה שום מדינה אחרת. תום המלחמה בנובמבר הפך מהלך זה לקצר ימים, אולם לגורמים המעורבים במהלך היה חלק בהתכתשויות באזור הבלטי בשנים שלאחר המלחמה, בעיקר כחברים במיליציות הפרייקור.
אחרית דבר עריכה
עם תום המלחמה, ב-11 בנובמבר, שנלווה אליו תום שלטונו של הקייזר בגרמניה, ממשלת המעבר הגרמנית מסרה את השליטה על אסטוניה לרפובליקנים, שהקימו ממשלה זמנית, בראשות פטס, שחזר מגרמניה. העברת הסמכויות נחתמה פורמלית ב-19 לחודש. הרוסים הבולשביקים התנגדו לכך ופלשו לאסטוניה ב-28 באותו חודש. האסטונים לחמו לעצמאותם כנגד הפולשים וזו הושגה והוכרה על ידי הרוסים ב-1920.
לקריאה נוספת עריכה
- Hiden, John (2002). The Baltic States and Weimar Ostpolitik. Cambridge University Press. ISBN 0-521-89325-9.
- von Rauch, Georg (1974). The Baltic States: the years of independence ; Estonia, Latvia, Lithuania, 1917-1940. C. Hurst. ISBN 0-903983-00-1.