כנופיית יואניד
כנופיית יואניד (ברומנית: Banda Ioanid) הייתה קבוצה של חמישה גברים ואשה אחת, כולם אינטלקטואלים יהודים, נושאי משרות בכירות וחברי המפלגה הקומוניסטית הרומנית (אחד מהם אף היה קצין גבוה במשטרה, וגיסו של שר הפנים). הקבוצה ביצעה ב-28 ביולי 1959 את השוד המזוין הנועז ביותר עד אז בארץ קומוניסטית: הם שדדו מכונית משוריינת להובלת כספים של הבנק הממלכתי הרומני בבוקרשט, עיר הבירה. חברי הכנופיה נחשפו ונעצרו, הכסף נתפס והעצורים שחזרו את השוד לעיני המצלמות.
במשפט בדלתיים סגורות נידונו חמשת הגברים לעונש מוות, בעוד האשה נידונה למאסר עולם עם עבודת פרך, מהיותה אם ל-2. הגברים הוצאו להורג בחשאי, ואילו האשה שוחררה כעבור שנים במסגרת חנינה כללית. היא עזבה את רומניה ועלתה בפעם השנייה לישראל לאחר שכבר חייתה בה כמה שנים בשנות ה-40'.
חברי הכנופיה עריכה
לכל חברי כנופיית יואניד היו שמות משפחה רומניים, כיוון שלפחות חלקם פעלו במסגרת כוחות הביטחון של רומניה הקומוניסטית, ולכן נרמזו שעדיף לשנות את שמותיהם היהודים לשמות רומניים.
- Alexandru Ioanid, לשעברHerman Leibovici (אלכסנדרו יואניד, לשעבר הרמן ליבוביץ'), המכונה ליקה Lica, יליד 17 בנובמבר 1920, לוקוטנט קולונל (מקביל לאלוף-משנה) לשעבר במיליציה (=המשטרה) הרומנית, וראש המינהלת המשפטית הארצית שלה, חבר המפלגה הקומוניסטית ותקופת מה נשוי לאחות רעיתו של שר הפנים, אלכסנדרו דראגיץ'; באוגוסט 1959 הועבר מהמיליציה למשרד המסחר הרומני.
- Paul Ioanid, לשעבר Paul Leibovici (פאול יואניד, לשעבר פאול ליבוביץ'), יליד 24 במרץ 1923, מהנדס, בעל דוקטורט מאוניברסיטת מוסקבה, פרופסור אוניברסיטאי וראש הקתדרה ללימודי אווירונאוטיקה באקדמיה הצבאית הרומנית, חברם ללימודים של טופולב ואנטונוב (בוני המטוסים הסובייטים); היה הנציג הרומני בתוכנית החלל הסובייטית, חבר המפלגה הקומוניסטית.
- Igor Sevianu, לשעבר Igor Herşcovici (איגור סביאנו, לשעבר איגור הרשקוביץ'), יליד 31 באוקטובר 1924, מהנדס טיסה, לשעבר סגן במיליציה הרומנית, הצטיין בפעולות חבלה בתקופת מלחמת העולם השנייה ולקח חלק בקרבות רחוב שזירזו את נסיגת הגרמנים מבוקרשט; עבד עבור מחלקת הטיס של משרד הפנים הרומני.
- Saşa Muşat, לשעבר Abraşa-Saşa Glanzstein (סאשה מושאט, לשעבר אברשה-סאשה גלנצשטיין), יליד 26 באוגוסט 1924, אחרי מלחמת העולם השנייה היה מנהיג הצעירים הסוציאל-דמוקרטים; פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת בוקרשט ומזכיר המפלגה הקומוניסטית עד לסילוקו ב-1957, חבר פעיל במפלגה הקומוניסטית ובן דוד של רעיית אמיל בודנרש (מראשי המשטר הקומוניסטי ברומניה).
- Monica Sevianu (מוניקה סביאנו), לשעבר אברהם, ששם נעוריה היה אלפנדרי, ילידת 11 ביוני 1923, עיתונאית, במהלך מלחמת העולם השנייה שהתה בארץ ישראל עם בעלה הראשון, ירדה לרומניה ב-1944 והתחתנה עם איגור.
- Haralambie Obedeanu, לשעבר Harry Lazarovici (האראלאמביה אובדיאנו, לשעבר הרי לזרוביץ'), יליד 19 בספטמבר 1928, עובד משרד הפנים הרומני, ולאחר מכן עורך בעיתון סקנטאיה (=הניצוץ) - ביטאון המשטר; מ-1 בינואר 1959 דיקן הפקולטה לעיתונאות באקדמיה "שטפאן גאורגיו", תפקיד ממנו הודח בהמשך, חבר במפלגה הקומוניסטית.
מלבד מבצעי השוד נעצרו ונחקרו עוד 17 אנשים, כמעט כולם יהודים שנחשבו שותפים או אוהדים וביניהם: אניטה יואניד, נורה אינהורן-אובדיאנו, זיגמונד שטל, מיכאל סביאנו-הרשקוביץ', ז'אנינה ננברגר, איסאק פיינס, יוסיף גלנצשטיין, דויד ליבוביץ'-יונאשקו, איטה אלפנדרי, איציק רוזנברג, פיירט סביאנו.
מהלך השוד עריכה
ביום 28 ביולי 1959, בשעה 8.00 בבוקר, קבוצה של חמישה אנשים חמושים, ארבעה גברים ואשה אחת, עוטי מסכות וכפפות על ידיהם, תקפו ושדדו מכונית משוריינת שמספרה 53693-B, השייכת לבנק הממלכתי הרומני. מתוך הרכב נגנב סכום של 1,686,000 לאי שווה ערך באותה תקופה לכרבע מיליון דולר אמריקאים.
השוד בוצע במהירות, כשאחד השודדים נעמד בדלת הכניסה של סניף הבנק בשכונת "ג'וּלשט" Giuleşti כדי למנוע יציאת לקוחות, שודד שני החזיק תחת איום באקדח שלוף את נהג המכונית והמלווה שלו, שודד שלישי נשאר ליד הגה רכב המילוט כשמנועו פועל, ושני השודדים האחרונים העבירו במהירות את שקי הכסף מהרכב המשוריין לרכבם. הפעולה ארכה פחות מ-3 דקות ולאחריה השודדים נסו במכוניתם במהירות רבה.
על גדת הדמבוביצה, בקרבת טחנת הקמח "צ'וּרל" Ciurel, השאירו השודדים 130,000 לאי מפוזרים בשטרות קטנים (לאו אחד, חמישה לאי ועשרה לאי). השודדים נטשו את מכוניתם ברחוב ד"ר אניבל תאוהרי (Dr. Anibal Teohari) בשכונת "פנדור", ובתוכה השאירו עוד 213,000 לאי בשטרות קטנים, קשורים בחבילות בעלות נפח גדול. את היתרה - 1,335,000 לאי - הם לקחו איתם.
חשיפת השודדים, חקירתם ומשפטם עריכה
חומרת הפשע, והיעלמות מבצעיו מבלי להשאיר עקבות, הביאו להעברת החקירה מהמשטרה לסקוריטטה ולמרות זאת החקירה נקלעה למבוי סתום.
באותו קיץ הופיעו בבוקרשט כרוזים נגד השלטון שנכתבו בכתב יד ושוכפלו. קולונל זמבטי, מנהל מעבדת הגרפולוגיה במינהלת המיוחדת, חבר טוב של אלכסנדרו יואניד, זיהה את כתב יד חברו וממצאי המעבדה אישרו את הבחנתו. החשדות הובאו לידיעתו של שר הפנים, אלכסנדרו דרגיץ', שהתקשה להאמין, אך ציווה להתקין האזנה לטלפון של אלכסנדרו יואניד.
חוקרי הפרשה, שזמן רב בדקו את כל החשודים הפוטנציאליים ולא הצליחו למצוא שום קצה חוט לפיענוח המקרה, החליטו בייאושם לעבור לפעולה סיזיפית של חיפוש מבית לבית, באותו אזור בו נמצאה המכונית. במהלך החיפושים האלה הגיעו לבנין בו התגורר פאול יואניד וזה, כשהבין שמחפשים מבית לבית, התקשר לאחיו, אלכסנדרו, סיפר לו על כך ושאל אם גם באזורו זה קורה. אלכסנדרו ניסה להרגיע את אחיו הצעיר ואמר לו בטלפון, מבלי לדעת שיש עליו האזנה: "תרגע, תהיה שקט, אני כל הזמן ביניהם ועדיין לא גילו דבר והדברים ההם נמצאים במקום בטוח, בעליית הגג של הרשקוביץ', ביינקיצה וקרסקו (שם של רחוב בבוקרשט)". לאחר שהאזינו לשיחה זו מיהרו שירותי הביטחון הרומניים לחפש בכתובת הנקובה, בחושדם שמדובר בקשר עם שירות ביון זר ושימצאו במקום בית דפוס מחתרתי, לכן הופתעו מאוד כשמצאו במקום תיבה ובתוכה 800,000 לאי, המסכות וכלי הנשק ששימשו בשוד.
לאחר תפיסת התיבה יצאו החוקרים אל ביתו של אלכסנדרו יואניד, במשכנו לשעבר של השגריר הצרפתי, שם עצרו אותו. אלכסנדרו יואניד הודה במעשיו ותירץ אותם בכך שהכסף נועד לממן את היהודים שרצו לעלות לישראל. גם יתר חברי הכנופיה נעצרו, נחקרו והודו. אלכסנדרו לקח על עצמו את עיקר האשמה ואפילו סיפר שלקח חלק בשוד קודם של בנק בטימישוארה, בתקופה בה היה קצין פעיל במיליציה.
לאחר מעצרם השודדים שחזרו את השוד, לדרישת השלטונות ולעיני המצלמות. ב-23 בנובמבר נערך להם משפט מהיר בדלתיים סגורות וכל חמשת הגברים, כולל אובדיאנו שלא לקח חלק בשוד עצמו, נידונו לעונש מוות. מוניקה סביאנו נידונה למאסר עולם עם עבודת פרך, עונש שהומתק מאוחר יותר ל-25 שנות מאסר.
אחרית השודדים עריכה
ב-18 בפברואר 1960 הוצאו הגברים להורג בירייה, בכלא ז'ילבה. מוניקה סביאנו שוחררה בחנינה, ב-1964 ועלתה לישראל, מקום שבו נפטרה ב-1977.
מניעי השודדים עריכה
מקורות שונים מייחסים לשודדים מניעים שונים, החל ממניעים ציוניים של קומוניסטים מתוסכלים - וכלה בתאוות בצע והרפתקנות.
המניע הציוני עריכה
בשנת 1959 התחדשה העלייה מרומניה והמוני יהודים נרשמו לעלייה. השלטונות הקומוניסטיים של רומניה, שגבו דמי כופר תמורת היהודים שהיגרו - מיהדות העולם, כפו מערכת של תקנות שתכליתן הייתה לגזול את רכוש היהודים העולים לישראל. בנוסף למגבלות החמורות, הן מבחינת משקל והן תוכן התכולה, שהוטלו על מה שיהודים יכלו לקחת איתם, הם גם נדרשו לשלם היטלים ומיסים שונים ומשונים. משפחות יהודיות שגרו בשכירות נדרשו לשפץ דירתם לפני מסירתה לבעליה (המדינה) והשיפוץ היה צריך לעמוד בסטנדרטים גבוהים, ללא קשר למצב הדירה לפני שהללו החלו להתגורר בה. משפחה יהודית שגרה בדירה משלה הייתה צריכה "לתרום" את דירתה למדינה, אך המדינה הייתה מוכנה לקבל את ה"תרומה" רק לאחר שיפוץ יסודי כנ"ל. מוסרי הדירות וכדומה נדרשו לתשלום של אגרות גבוהות, וכן השגת טפסים ואישורים מיוחדים, שניתן היה להשיגם רק תמורת שלמונים לפקידים הנוגעים בדבר. היהודים שנרשמו לעלייה סולקו מיידית ממקומות עבודתם או מלימודיהם, אם למדו במוסדות להשכלה גבוהה, ואקדמאים בעלי-שם אולצו לעסוק בעבודות שחורות, כדי לקיים את עצמם; היו גם כאלה שממש רעבו ללחם.
הסרטים עריכה
במועד לא ידוע, בין מעצר השודדים ובין הוצאתם להורג של הגברים, כיכבו חברי הכנופיה בסרט שחזור שבוים על ידי וירג'יל קלוטסקו (Virgil Calotescu) והסקוריטטה, סרט בשם Reconstituirea (השחזור). הסרט הוצג בפני קהלים סגורים של חברי המפלגה הקומוניסטית הרומנית, כאזהרה וכתעמולה נגד הגורמים החתרניים.
ב-2001 יצא אל האקרנים הסרט התיעודי "שחזור", שבוים על ידי איירין לוסטיג, נכדתם של איגור ומוניקה סביאנו. הסרט הזה, מבוסס על דמות השורדת היחידה, מוניקה סביאנו ועדויות שונות שנאספו בעקבות כתבות עיתונאיות.
ב-2004 נוסף הסרט התיעודי השוד הקומוניסטי הגדול של הבמאי הרומני אלכסנדרו סולומון, סרט שזכה בפרסים רבים.
ב-2013, בהפקה משותפת רומנית-אמריקאית-פולנית-איטלקית, יצא למסכים הסרט העלילתי קרוב יותר לירח בבימויו של נאה קאראנפיל.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- Arena: Marele jaf din 1959 la Banca Naţională ארנה: השוד הגדול ב-1959 בבנק הלאומי ברומנית