כריסטופר וואל
כריסטופר וואל (באנגלית: Christopher Whall; 1849 – 23 בדצמבר 1924) היה אמן ויטראז'ים בריטי שעבד משנות ה-80 של המאה ה-19 ועד לשנות ה-20 של המאה ה-20. הוא זכה להכרה נרחבת כמנהיג בתנועת האומנויות והמלאכה ודמות מפתח בהיסטוריה המודרנית של ויטראז'ים.
 | |
| לידה |
16 באפריל 1849 Thurning, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
23 בדצמבר 1924 (בגיל 75) לונדון רבתי, הממלכה המאוחדת |
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה |
ויטראז' |
| זרם באמנות |
תנועת האמנויות והאומנויות |
  | |
ביוגרפיה עריכה
כריסטופר וואל נולד בת'ורנינג, נורת'אמפטונשייר, שם אביו ויליאם וואל היה הכומר. הוא התחנך בבית עם אחיו עד גיל העשרה. בשנת 1863 הוא נשלח לבית הספר רוסאל בלנקשייר. אמן הציור שם היה ויליאם קולטר מהאקדמיה המלכותית. הוא עזב את בית הספר רוסאל בשנת 1865, ובשנת 1867 נרשם לבתי הספר המלכותיים. ב־8 בינואר 1868 הוא התקבל כתלמיד שם - בניגוד לרצון הוריו.[1]
קריירה עריכה
וואל עבר לאדמונטון כדי לחיות עם אמו לאחר מות אביו בשנת 1874. הוא קיווה למצוא עבודה כצייר פורטרטים, אך הוצעו לו מעט עבודות. בשנים 1875 ו-1876 הציג באקדמיה המלכותית. בתקופה זו הוא זכה לחסותה של הברונית פון בוסלאגר, שנתנה לו כספים לנסוע לאיטליה, שם הוא אמור היה לשהות כמעט שלוש שנים ללמוד אדריכלות וציור. בשנת 1878 הפך לקתולי. לפני שנסע לאיטליה הוא חיפש עבודה כצייר פורטרטים והיה עוזר בסטודיו לאמנים אחרים, אך לא זכה להצלחה רבה.[2]
כשחזר ללונדון בשנת 1879, כמעט חסר פרוטה, הוא התחבר עם מסדר הצדקה בכנסיית סנט אתלרדה באלי פלייס, הולבורן והפך לחבר במסדר. שם בכנסייה הוא תכנן את החלונות הצדדיים בקפלה העליונה. בשנת 1882 הוא עזב את הקהילה הדתית באלי פלייס ולעבוד כמאייר עיתונים, רומנים וספרי ילדים, וכן לסייע לציירים אחרים ולהעביר שיעורי ציור. הוא ביצע עיצובים בתקופה זו עבור כמה יצרני ויטראז' כולל ג'ון הרדמן סחר בע"מ וכן ג'יימס פאוואל ובניו.
התנועה לאומנויות ומלאכה עריכה
הקריירה של וואל כמעצב עצמאי ומייצר ויטראז'ים החלה בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19. הדבר התרחש במקביל להופעתה של תנועת האמנויות והאומנויות באמצעות גופים כמו גילדת עובדי האמנות והחברה לתערוכות אומנות ומלאכה. וואל היה מעורב באופן פעיל בשני הארגונים הללו במשך שלושים שנה והיה דובר בעל השפעה על המדיום של ויטראז'ים.
ואכן, באמצעות ג'יימס פאוואל ובניו הוא הציג בתערוכות של אותה אגודה בגלריה החדשה ב־1888 וב־1889.[3] האדריכלים איתם הוא עתיד לעבוד בכנסיית השילוש הקדוש, ברחוב סלואן, ג'ון דנדו סדינג והנרי וילסון בלטו גם הם בתנועה. ג'ון דנדו סדינג היה זה שנתן לוואל את העבודה העצמאית הראשונה שלו, עבור חלון של כנסיית סנט מרי בסטמפורד, לינקולנשייר, אותו השלים בשנת 1891.
השתתפותו של וואל בפעילות המוקדמת של תנועת האומנות והמלאכה הגיעה זמן קצר לאחר אירוע שהתרחש בשנת 1887. באותה שנה הפך את הרפת בקוטג' שלו בדורקינג לבית מלאכה, שם פנה ללמוד את כל תהליכי הכנה של הויטראז': חיתוך, צביעה, ריתוך וזגגות, כך שבעתיד, שום חלק מהייצור של חלונותיו לא יהיה מעבר לשליטתו. זו הייתה מחאה ישירה נגד חלוקת העבודה, שרווחה אז כמעט באופן אוניברסלי בקרב יצרנים מסחריים, שוואל ואחרים ראו כבלתי מתאים לייצור ויטראז'ים כאמנות ולא סתם מסחרי. במהלך שהותו בדורקינג, וואל הסתייע בלואי דייוויס ורג'ינלד הולוורד, שניהם היו אמני ויטראז'.
הסגנון האמנותי של וואל כלל שימוש בתמונות מהטבע, מגוון רחב של צבעי זכוכית ומרקמים וחומרי זכוכית חדשים. היישום של וואל על זכוכית לבנה על חלונותיו היה ייחודי לתקופת הזמן. הוא היה אחד מאמני הזכוכית המוקדמת ביותר של תנועת האמנות והמלאכה שכלל זכוכית לוחות בעבודתו. עבודתו של וואל נחשבת לפורצת דרך בשימושו בזכוכית. החלון המזרחי שיצר לסנט מרי סטמפורד היה חלון הויטראז'ים הגדול הראשון שהכיל את החומר החדש.[4]
עבודות והוראה עריכה
בעשור לאחר עזיבת דורקינג בשנת 1896 לא היה לו מקום להכין ויטראז'ים משלו, ובמהלך תקופה זו עבד בשיתוף פעולה הדוק עם חברת לובנדס ודרורי ובסדנאותיהם הכין את כל חלונותיו בשנים 1897–1906 (החברה הייתה בצ'לסי). היה זה בית מלאכה שהוקם במטרה לבצע עבודות של מעצבי ויטראז'ים.
בית הספר המרכזי לאומנות הוקם על ידי מועצת מחוז לונדון בשנת 1896.וואל נשכר על ידי מנהלי בית הספר, להיות בין אחד עשר המורים בבית הספר. הוא לימד את מלאכת הזכוכית הצבעונית. תלמידים שלמדו בכיתה של וואל היו במגוון רחב של גילאים, רקע ורמת ניסיון. במהלך שנת הלימודים הראשונה לימד וואל את שיעוריו לבדו, אך בשנת 1897 שכר את אלפרד דרורי, זגג מנוסה ללימוד מלאכת הזיגוג. שיטת ההוראה של וואל, אותה כינה "שיטת ראסקין", לימדה את התלמידים לשלב תצפיות קרובות וביצוע מפורט לצד כישורים אמנותיים מסורתיים יותר. הוא עודד את התלמידים בכך שהוא נתן להם משימות קטנות לבצע לפני שהם עוברים לעבודה גדולה ומורכבת יותר. וואל היה איש נעים ומורה פופולרי.
וואל התפטר מתפקיד ההוראה שלו בשנת 1905, אך המשיך לעבוד עם שיעורי הוויטראז' בתפקיד פיקוח לא רשמי. יורשו בבית הספר היה קרל פרסונס, סטודנט לשעבר ועוזר אולפן, וחסיד גדול של תורתו של וואל.
וואל לימד גם בקולג' המלכותי לאמנות, באופן לא פורמלי משנת 1897, בסיועו של אלפרד דרורי בתפקיד הוראה רשמי בבית הספר בשנת 1901. כיבשן לא היה זמין במהלך תקופת וואל בבית הספר, והם השתמשו בזה של בית המלאכה של דרורי ולונדס בצ'לסי.
בעודו מדריך בבית הספר המרכזי לאמנות ומלאכה, הוא עודד על ידי מנהל בית הספר, ויליאם לטבי, לכתוב ספר הדרכה על מלאכתו. הספר "עבודות ויטראז '" פורסם בלונדון על ידי ג'ון הוג בשנת 1905. המדריך של וואל היה חלק מסדרת ספרים על מלאכות שונות.[5]
עבודות נוספות עריכה
אף על פי שאין שום תיעוד לכך שוואל ביצע עבודות באירלנד, למעט קתדרלת Loughrea, נראה כי ניתן לקשר אותו לתחיית ויטראז'ים בתחילת המאה ה-20 במדינה זו. האמנית וילהלמינה גדס הושפעה בהחלט מוואל. גדס הייתה האמנית שיצרה את היצירה "הצליבה" בכנסיית סנט לוק בוואלסנד.
קצת מאוחר יותר, היה זה ראלף אדמס קראם, האדריכל, שהציג את עבודתו של וואל בארצות הברית בתקופה 1906–1910, זאת באול סיינטס אשמונט, בוסטון ובכנסיית הרפתקה של בוסטון.[6] עבור כנסיית ההקדמה, השלים וואל חמישה חלונות המתארים את חמשת האזורים של הכנסייה המוקדמת, החל מהחלון הראשון בקצה המזרחי של החזית הדרומית עם סנט איגנטיוס מאנטיוכיה המייצג את הכנסייה הסורית וממערב של אותו הקדוש. אתנאסיוס המייצג את הכנסייה האפריקאית. בצד הצפוני מתחיל בקצה המערבי סנט אמברוז של מילאנו עבור הכנסייה הלטינית, ולאחר מכן סנט קריסוסטום עבור הכנסייה היוונית ולבסוף סנט קולומבה, המסמל את הכנסייה הקלטית.[7]
המעבר לפארק רוונסקורט עריכה
_by_Christopher_Whall.jpg)
בשנת 1907 החליט וואל להקים סטודיו משלו והתמקם בבניין בפארק רוונסקורט 1, בהמרסמית'. האתר, שימש בעבר את ידידו צ'ארלס ספונר, האדריכל, כבית מלאכה לייצור רהיטים. וואל שכר את הקומה העליונה ואת עליית הגג לסטודיו גדול עם כמה חלונות גדולים לציור וציור זכוכית, ואת קומת הקרקע לסדנת זיגוג וחדר כבשן. הבניין שימש את וואל וחניכיו בשנים 1907–1908, אך ההסבה לא הושלמה במלואה עד 1909. הסטודיו של וואל כלל מכשירים חדשניים לחיסכון בעבודה.
אחרית ימיו עריכה
בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים, וואל סבל משלבים מוקדמים של לוקמיה. הוא העביר את ניהול הסטודיו שלו למעצב הויטראז'ים ולתלמיד לשעבר אדוארד וור. למרות מחלתו, וואל המשיך לעצב ולעשות קצת צביעת זכוכית באמצעות כיסא מתכוונן שנבנה במיוחד.
בשנת 1922, בגיל 73, וואל יצר את חברת Whall & Whall LImited, ומינה את עצמו ואת בתו ורוניקה כמנהלים שותפים. ורוניקה וואל הייתה אמנית ויטראז'ים מיומנת ויצרנית ויצרה מספר עבודות ויטראז' תחת שם המשרד.
חיים אישיים עריכה
וואל התחתן עם פלורנס צ'פלין ב-10 בנובמבר 1884. בשנת 1884 עברה המשפחה מלונדון לסטונברידג', ליד דורקינג, שם החזיקה אחוזה קטנה עם פרה, חזיר וכמה תרנגולות. חמשת ילדיהם נולדו בין השנים 1885–1894. כריסטופר ג'ון נולד בשנת 1885 ובתם ורוניקה בשנת 1887. הילדים האחרים היו יו ברנרד, אודרי (שמת בינקות) ולואי.
בשנת 1896, עם הביקוש הגובר לעבודה והצורך לבלות יותר זמן בלונדון, וואל ומשפחתו עברו ללונדון, שם התגוררו בביתו של האדריכל צ'ארלס ספונר. וואל וספונר היו מקורבים מקצועית וחברים טובים. לעיתים קרובות הם שיתפו פעולה במשימות ושניהם חלקו אינטרס הדדי באמנותם.
בתו של וואל, ורוניקה, הייתה סטודנטית בשיעורי הוויטראז' שלו. בהמשך היא הפכה לאחד מעוזרי הסטודיו של אביה. לאחר מותו, היא לקחה על עצמה את ניהול סדנת הסטודיו שלו. היא הייתה אמנית מיומנת ובעלת קריירה מצליחה כאמנית ויטראז'.
קישורים חיצוניים עריכה
- כתבי כריסטופר וואל בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ "Christopher Whall", web.archive.org, 30 באפריל 2012
- ^ Peter Cormack, Boston Public Library, The stained glass work of Christopher Whall, 1849-1924 : 'aglow with brave resplendent colour', [Boston] : Charles J. Connick Stained Glass Foundation, Trustees of the Public Library of the City of Boston, 1999, ISBN 978-0-89073-091-1
- ^ "Archives of James Powell and Sons held at the Archive of Art and Design, V and A London", web.archive.org, 21 במרץ 2012
- ^ Peter Cormack. "Christopher Whall 1849-1924. Arts & Crafts Stained Glass Worker" an exhibition catalogue published in 1979 in London by the William Morris Gallery
- ^ Christopher Whall, Stained glass work; a text-book for students and workers in glass, New York, D. Appleton and Company, 1905
- ^ History & Tour of All Saints, Ashmont, web.archive.org, 9 בינואר 2013
- ^ The Church of the Advent - Stained Glass Windows, web.archive.org, 8 בינואר 2011