כריסטופר פלאמר

ארתור כריסטופר אורם פלאמר (באנגלית: Arthur Christopher Orme Plummer;‏ 13 בדצמבר 1929 – 5 בפברואר 2021) היה שחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה קנדי. פלאמר היה מועמד לאוסקר ב-2009 על תפקידו בסרט "התחנה האחרונה" ואף זכה בפרס אוסקר בקטגוריית שחקן המשנה הטוב ביותר לשנת 2011 על תפקידו בסרט "בגינרס". פלאמר, שהיה בן 82 בעת הזכייה, היה הזוכה המבוגר ביותר שזכה באוסקר. נוסף על כך, הוא זכה בשני פרסי אמי, בפרס גלובוס הזהב, בפרס גילדת שחקני המסך ובשני פרסי טוני, והיה מועמד פעמיים נוספות לפרס גלובוס הזהב.

כריסטופר פלאמר
Christopher Plummer

כריסטופר פלאמר
לידה	13 בדצמבר 1929 טורונטו, אונטריו, קנדה
פטירה	5 בפברואר 2021 (בגיל 91) וסטון, ארצות הברית
שם לידה	Arthur Christopher Orme Plummer
מדינה	קנדה
תקופת הפעילות	1953–2021 (כ־68 שנים)
מקום לימודים	אוניברסיטת מקגיל תיכון מונטריאול
בן או בת זוג	איליין רג'ינה טיילור (2 באוקטובר 1970–5 בפברואר 2021) תמי גריימס (19 באוגוסט 1956–1960) פטרישה לואיס (4 במאי 1962–1966)
צאצאים	אמנדה פלומר
פרסים והוקרה	שותף במסדר קנדה (1968) שדרת הכוכבים של קנדה (1998) פרס האמי לשחקן ראשי במיני סדרה או סרט (1977) פרס המושל הכללי לאמנויות המופע (2001) פרס טוני לשחקן הטוב ביותר במחזמר (1974) פרס עולם התיאטרון (1955) פרס טוני לשחקן הטוב ביותר במחזה (1997) פרס ג'ון ויליס למפעל חיים (2014) פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר (2011) פרס גלובוס הזהב מדליית יובל היהלום של המלכה אליזבת השנייה אות כבוד מוזהב על שירות הרפובליקה האוסטרית דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אוטווה מדליית יובל הזהב של המלכה אליזבת השנייה Sam Wanamaker Award
פרופיל ב-IMDb

ביוגרפיה

פלאמר נולד בטורונטו שבקנדה לאיזבלה מרי וג'ון אורם פלאמר. פלאמר הוא נינו של ראש ממשלת קנדה השלישי ג'ון אבוט. הוריו התגרשו זמן קצר לאחר שנולד ופלאמר גדל כילד יחיד בכפר סנוויל שבקוויבק.

במטרה להפוך לפסנתרן מקצועי, לקח פלאמר מספר שיעורים, אך בעקבות חיבה לתחום התיאטרון, עזב את הקריירה המוזיקלית לטובת לימודי משחק בבית ספרו. כדי לרכוש ניסיון ולפתח את יכולות המשחק שלו, נסע פלאמר ללמוד במוסד תיאטרון מקומי באוטווה.

קריירה

בתחום התיאטרון

את הצלחתו הראשונה בברודוויי נחל פלאמר ב-1973 במחזה "Cyrano" של אנתוני ברג'ס בו גילם את דמותו של הסופר סיראנו דה ברז'ראק. הופעה זו זיכתה את פלאמר בפרס הטוני ובפרס דרמה דסק (Drama Desk Award). את פרס הטוני השני שלו קיבל פלאמר ב-1997 על הופעתו בהפקה הקנדית "בארימור".

מלבד שתי זכיות בפרס הטוני, פלאמר היה מועמד חמש פעמים נוספות לפרס על הופעותיו במחזות "J.B." של ארצ'יבלד מקליש, "שטח הפקר" של הרולד פינטר, "משפט הקופים" ובמחזות השייקספירים "אותלו" ו"המלך ליר" של ג'ונתן מילר.

קריירה קולנועית

קריירת המשחק של פלאמר החלה בשנת 1958 כשלוהק לתפקיד משני בסרטו של סידני לומט "זרקורי במה". תפקידו המשמעותי הראשון היה בסרטו של ניקולאס ריי "רוח נושבת באברגליידס", שיצא ב-1959 על פי תסריט מאת באד שולברג. פלאמר התפרסם לראשונה בתחומי הוליווד ב-1964 בדרמה ההיסטורית "נפילתה של האימפריה הרומית" בדמותו של קיסר רומא קומודוס.

הופעה זו הביאה לתפקיד הפריצה שלו ב-1965, בדרמה המוזיקלית הקלאסית של רוברט וייז, "צלילי המוסיקה". פלאמר הופיע בתפקיד הראשי, קפטן פון-טראפ, אב אלמן לשבעה ילדים, המתאהב בצעירה בשם מריה המיועדת להיות נזירה, ומבטל את אירוסיו לברונית שרדר כדי להינשא לה. עם עליית הנאצים לשלטון וביסוס מעמדם, התרבו הלחצים על קפטן טראפ להצטרף לשורותיהם, לפיכך החליט לברוח עם משפחתו לשווייץ.

שתי הופעות בולטות נוספות של פלאמר באותו עשור היו בדרמה "דייזי" (Inside Daisy Clover) העוסקת בתעשיית הסרטים של הוליווד ובסרט המלחמה של גאי המילטון "הקרב על בריטניה", בו הופיע בתור טייס קרב קנדי.

בשנות ה-70 התפרסם פלאמר בזכות הופעותיו כארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון בדרמת המלחמה הסובייטית-איטלקית "ווטרלו", בסרט השלישי בסדרת סרטי "הפנתר הוורוד" של בלייק אדוארדס, "שובו של הפנתר הורוד" ובסרט ההרפתקאות של ג'ון יוסטון האיש שרצה להיות מלך. בנוסף הופיע בתור הנסיך היהודי הורדוס אנטיפס בסדרה "ישו מנצרת" ובתור הבלש הספרותי שרלוק הולמס בסרט "רצח לפי פקודה", הופעה אשר זיכתה את פלאמר בפרס הג'יני. את פרס אמי הראשון שלו קיבל פלאמר ב-1976 על תפקידו בהפקה "חלפני הכספים של ארתור היילי".

בשנות ה-80 בלט בעיקר בהופעה אחת בדרמה "היכן שהוא בזמן". פלאמר היה מועמד בשנית לפרס אמי ב-1983, על משחקו בסדרה "ציפורים מתות בסתר". לאחר מכן הופיע פלאמר במותחן הבדיוני של טרי גיליאם "12 קופים", בתור ד"ר גוינס מדען בעל מעבדה לפיתוח נגיפים ואביו של ג'פרי ג'וינס (בראד פיט) ששהה בבית החולים לחולי נפש בו נכלא גיבור הסרט ג'יימס קול (ברוס ויליס) ובדרמה הביוגרפית "המקור" בה גילם את מנחה הטלוויזיה המפורסם מייק וולאס. ב-1993 זכה פלאמר בפרס אמי שני על תפקידו כמספר בסדרת האנימציה "Madeline".

בשנות ה-2000 הופיע בסרטים "טרגדיה אמריקאית" ו"נפלאות התבונה" של רון הווארד, שם הופיע בתור ד"ר רוזן, הפסיכיאטר של ג'ון פורבס נאש (ראסל קרואו). לאחר מכן הופיע בתפקידים משניים בסרטים שוברי קופות כגון "אוצר לאומי", "אלכסנדר" של אוליבר סטון בו גילם את דמותו המיתולוגית של אריסטו ו"סוריאנה" בו הופיע כדין ווייטינג, פעיל ב"תנועה לשחרור אירן". כמו כן שיחק פלאמר בסרט הטלוויזיוני "Our Fathers", סרט שזיכה אותו במועמדות שלישית לפרס אמי.

בשנת 2006 שיחק בתפקיד סימון ויילר בדרמה הרומנטית "הבית באגם" של הבמאי אלחנדרו אגרסטי. בשנת 2010, שהיה מועמד לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר, לפרס גלובוס הזהב, לפרס גילדת השחקנים ולפרס אינדפנדנט ספיריט על תפקידו הראשי בדרמה הביוגרפית "התחנה האחרונה". בסרט גילם פלאמר את דמותו של הסופר הרוסי הנודע לב טולסטוי, כותב הרומן, מהחשובים ביותר בספרות העולמית, "מלחמה ושלום". נוסף על כך, דיבב פלאמר את דמותו של צ'ארלס מונץ בסרט האנימציה המצליח "למעלה".

ב-2011 השתתף בסרט "ביגינרס" בתפקיד האל אביו הגוסס והגאה של אוליבר (יואן מקגרגור). על תפקידו בסרט זכה בפרס גלובוס הזהב, בפרס גילדת שחקני המסך, בפרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר בתפקיד משנה, וכן בפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר.

ב-2017 היה מועמד לאוסקר על תפקידו בסרט "כל הכסף שבעולם" לאחר שהחליף את קווין ספייסי.

חיים אישיים

פלאמר היה נשוי שלוש פעמים. נישואיו הראשונים היו ב-1956 לשחקנית התיאטרון תמי גריימס, נישואים שנמשכו ארבע שנים. לזוג נולדה בת אחת בשם אמנדה פלאמר, שגדלה להיות שחקנית מצליחה זוכת שלושה פרסי אמי ופרס טוני, אולם כפי שכתב באוטוביוגרפיה שלו ("In Spite of Myself") לא היו קשורים כלל כאשר הייתה ילדה. נישואיו השניים היו לעיתונאית פטרישה לואיס בשנת 1962 ונמשכו חמש שנים. אשתו השלישית משנת 1970 עד מותו הייתה הרקדנית והשחקנית הבריטית איליין רג'ינה טיילור.

מותו

פלאמר מת בביתו שבקונטיקט ב-5 בפברואר 2021, בגיל 91.

פילמוגרפיה נבחרת

• במה מוכה (1958)
• נפילתה של האימפריה הרומית (1964)
• צלילי המוסיקה (1965)
• דייזי (1965)
• ליל הגנרלים (1967)
• הקרב על בריטניה (1969)
• ווטרלו (1970)
• מדרגות מפותלות (1978)
• שובו של הפנתר הורוד (1975)
• האיש שרצה להיות מלך (1975)
• רצח לפי פקודה (1979)
• רחוב אחד אהבה אחת (1979)
• התרסקות כוכבים (1979)
• היכן שהוא בזמן (1980)
• עד ראייה (1981)
• גלוריה הקטנה... סוף סוף מאושרת (1982) – סרט טלוויזיה
• הארגמן והשחור (1983)
• נופי חלום" (1984)
• פייבל והחלום האמריקאי (1986)
• ערפד בוונציה (1986)
• השוטר מלוס אנג'לס (1987)
• איפה שהלב (1990)
• מסע בין כוכבים 6: הארץ הלא נודעת (1991)
• מלקום אקס (1992)
• זאב (1994)
• Crackerjack‏ (1994)
• חשדות מהעבר (1995)
• 12 קופים (1995)
• ניסוי וטעייה (1997)
• תינוקות בטוילנד (1997) – דיבוב
• גברים בשחור (1997)
• ללא הגיון (1998)
• המקור (1999)
• אחוז דיבוק (2000)
• דרקולה 2000 (2000)
• Full Disclosure‏ (2001)
• לאקי ברייק (2001)
• נפלאות התבונה (2001)
• אררט (2002)
• ניקולס ניקלבי (2002)
• המפתח לפחד (2003)
• אוצר לאומי (2004)
• אלכסנדר (2004)
• חייב לאהוב כלבים (2005)
• סוריאנה (2005)
• העולם החדש (2005)
• האיש שבפנים (2006)
• הבית באגם (2006)
• לסגור מעגל (2007)
• האיש בכיסא (2007)
• למעלה (2009)
• 9 (2009)
• הכלב שלי טוליפ (2009) – דיבוב
• מופע הפלאים של דוקטור פרנסוס (2009)
• התחנה האחרונה (2009)
• בגינרס (2011)
• נערה עם קעקוע דרקון (2011)
• הקטור והחיפוש אחר האושר (2014)
• אלזה ופרד (2014)
• דני קולינס (2015)
• אני זוכר (2015)
• הנשיקה האחרונה של הקיסר (2016)
• כל הכסף שבעולם (2017)
• צוקי החופש (2019)
• רצח כתוב היטב (2019)
• The Last Full Measure‏ (2019)
• גיבורי מסכות הזהב (2021)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כריסטופר פלאמר בוויקישיתוף

• כריסטופר פלאמר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• כריסטופר פלאמר, באתר AllMovie (באנגלית)
• כריסטופר פלאמר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• כריסטופר פלאמר, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• כריסטופר פלאמר, באתר Metacritic (באנגלית)
• כריסטופר פלאמר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• כריסטופר פלאמר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• כריסטופר פלאמר, באתר Discogs (באנגלית)
• כריסטופר פלאמר, באתר Songkick (באנגלית)
• כריסטופר פלאמר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כריסטופר פלאמר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

כריסטופר פלאמר - פרסים