כרמן רופה
כרמן רופה (באנגלית: Carmen Rupe) הידועה גם פשוט ככרמן (10 באוקטובר 1936 – 14 בדצמבר 2011) הייתה מלכת דראג, פוליטיקאית ופעילת בחירות ניו זילנדית מאורית, טרנסג'נדרית.[1][2]
 | |
| לידה |
10 באוקטובר 1936 Waimiha, ניו זילנד  |
|---|---|
| פטירה |
15 בדצמבר 2011 (בגיל 75) סידני, אוסטרליה |
| מדינה |
ניו זילנד |
| ידועה בשל | מופיעת הדראג המאורית הראשונה |
  | |
ביוגרפיה עריכה
כרמן נולדה בעיירה מאורית קטנה בשם טאומרונואי, במרכז האי הצפוני של ניו זילנד. היו לה שנים עשר אחים ואחיות, וכולם עבדו בחווה החקלאית. שהתבגרה, היא עברה לגור בוולינגטון ובאוקלנד, ועבדה במספר עבודות מזדמנות, עד שגייסו אותה לצבא, שם הוכשרה בסיעוד. ערב אחד במהלך הופעה בבסיס, רופה - שעדיין זוהה כגבר - עלתה לבמה והופיעה בחיקוי של ארתה קיט. היא חששה מתגובות החיילים, אך אלה כיבדו אותה במחיאות כפיים סוערות.
אחרי שחרורה מהצבא, בשנות ה-1950 המאוחרות, עברה רופה לסידני שבאוסטרליה. שם שינתה את שמה, עשתה ניתוח להגדלת חזה, ונשבעה שלעולם לא תלבש יותר בגדי גברים, וכך היה.[3]
היא אימצה את השם כרמן על שם תפקידה של דורותי דנדרידג' ככרמן ג'ונס. היא הייתה מלכת הדראג הראשונה ממוצא מאורי, ועבודתה כללה עבודה עם נחשים, ריקודי הולה (ריקוד פולינזי מסורתי) וזנות.
באותה תקופה, המשטרה פעלה בנחישות רבה נגד מופיעות הדראג. כרמן נעצרה והוכתה על ידם פעמים רבות. ב-1968, כשמאסה באלימות המתמדת, היא חזרה לניו זילנד, ופתחה שם בית קפה, Carmen's International Coffee Lounge. כל המלצריות היו נשים טרנסיות או לסביות, והעובדים היו הומואים, רבים מהם אסירים לשעבר שנכלאו בשל יחסים הומוסקסואליים. ההצלחה של כרמן הובילה אותה לפתוח עוד עסקים, ביניהם בית הקפה "התוכי", אשר שירת בעיקר לסביות, וכן מכוני ליווי, ואת מועדון החשפנות the Balcony, בו הופיעו גברים, נשים, מלכות דראג, טרנסיות, וקרוס-דרסרים.
בית העסק של כרמן הפך עד מהרה למקום מפגש פופולרי לקהילות מגוונות, ביניהם פוליטיקאים ואנשי תרבות. גם כאן משכה תשומת לב מהמשטרה, מכיוון שיחסי מין הומוסקסואלים וזנות עדיין היו אז מחוץ לחוק בניו זילנד. אך כרמן הייתה מחויבת למאבק למען שוויון עבור קהילת הלהט"ב, והייתה מארחת במועדונה הופעות מכל מיני סוגים, וגם הרבתה להתבטא בעיתונות. כאשר נרמז מדבריה שישנם הומוסקסואלים וביסקסואלים גם בפרלמנט, היא זומנה להופיע בפני ועדה ממשלתית על ידי ראש הממשלה, רוברט מולדון.[4]
בעקבות פעילותה למען זכויות להט"ב, החליטה כרמן ב-1977 להתמודד בבחירות על ראשות העיר וולינגטון, בתמיכתו של איש עסקים מקומי סר בוב ג'ונס.[5] המצע הפוליטי שלה היה אישור נישואים של בני-זוג מאותו המין, לגליזציה של זנות, לימוד חינוך מיני בבתי הספר, חופי נודיסטים והפלות חוקיות. מסע הבחירות שלה היה ראוותני, היא הסתובבה ברחבי העיר בלימוזינה, לבושה למשעי, והצהירה ש"ברור לכול שאני עדיפה על-פני שאר המועמדים: אני נראית טוב יותר מסר פרנסיס, מקסימה יותר ממייקל פאולר ויכולה לקרוע את הצורה לאדון בראנט בכל יום נתון".[6] היא סירבה להשתתף בעימותים עם שאר המתמודדים. הרשויות דרשו שתתמודד לבחירות בשם לידתה, והיא ערערה על ההחלטה, בתיק שהגיע עד בית המשפט העליון של ניו זילנד, אשר פסק לטובתה. בגין דברים אלו, או שהסוגיות שהתמודדה בגינם היו רדיקליים מדי לתקופה, או פשוט כי נושאים אלו אינם סוגיות של פוליטיקה מקומית, ומייקל פאולר נבחר מחדש כראש העיר.
מאז, כל הנושאים בהם תמכה נהיו חוקיים בניו זילנד.
רופה חזרה לסארי הילס, סידני, שם חייתה את שארית חייה.[7] ב-2008, בגיל 72, היא רכבה ברכב הניידות שלה בראש מצעד מארדי גרא הגאה, כשהיא טופלס. היא הייתה פעילה מרכזית בארגוני טרנסג'נדרים בעיר.
כרמן רופה נפטרה בעקבות כשל כלייתי ב-15 בדצמבר 2011, אחרי תקופת התדרדרות בבריאותה לאחר שנפלה ונזקקה לניתוח באגן מוקדם יותר באותה השנה.
אוטוביוגרפיה עריכה
ב-1988 פרסמה כרמן את האוטוביוגרפיה שלה, Having A Ball: My Life, אותו כתבה עם פול מרטין, ואשר יצא בהוצאת בנטון רוס. ISBN 9780908636433
מורשת עריכה
רופה הייתה, לדבריה, המודל לחיקוי של חברת הפרלמנט הטרנסג'נדרית הראשונה בעולם, ג'ורג'ינה בייר. [8][9]
קרן הזיכרון על שם כרמן רופה הוקמה בסידני כדי להנציח את מורשתה של כרמן כאייקון להט"בי, ובעיקר כאייקון ילידי גאה, דרך עבודת רווחה ושירותים קהילתיים.
ראשת העיר סידני, קלובר מור, אמר כי "כרמן רופה הייתה סמל עבור הקהילה הטרנסג'נדרית בסידני, ופעילה בלתי נלאית עבור זכויות להט"ב. היא השיגה את הצלחותיה בשקט, העבירה עשרות שנים בהתנדבות במגוון ארגונים אשר מספקים תמיכה לאוכלוסיות הפגיעות ביותר בעירנו. הכרתי את כרמן, ופטירתה מעציבה אותי. היא תחסר לאנשים אשר בחייהם נגעה, ולקהילה בה היא הייתה חלק כה חשוב."
ב-2003 היא הוכנסה להיכל התהילה של וראייטי, אשר מכבד אנשי מקצוע מעולם הבידור.[10]
במרץ 2016 הוצג דיוקן של רופה, The Final Portrait" מאת האמן הילידי טה מטה, וניתן לתושבי העיר וולינגטון.
לאורך רחוב קובה בוולינגטון, ברובע העסקים המרכזי, הותקנו ארבע מערכות של רמזורים אשר בהן הרמזור הירוק להולכי הרגל הוא דמותה של רופה. הרמזורים הותקנו באוגוסט 2016 ביום השנה ה-30 של חוק הרפורמה בדבר הומוסקסואליות בניו זילנד.[11]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ "Poroporoaki: Carmen – Hon Tariana Turia". scoop.co.nz. 2011.
We knew her as Trevor Rupe from Taumarunui; we knew her as a loved member of the gay community, we knew her as an HIV/AIDS activist; and of course the world knew her as a flamboyant, incredible performer on stage.
- ^ "Carmen Rupe: Transgender Icon". Gender Centre Inc. 2011. אורכב מ-המקור ב-2013-04-10. נבדק ב-2018-06-11.
- ^ "Farewell Carmen Rupe". Gay News Network. 2011. אורכב מ-המקור ב-2012-02-02. נבדק ב-2018-06-11.
- ^ "Colourful Wellington identity Carmen dies". stuff.co.nz. 2011.
- ^ Trust: A true story of Women and Gangs. Pip Desmond - 2009, p.158.
- ^ כרמן של ניו זילנד, עבודת מין ועבודות אחרות, 12 במאי 2018
- ^ "Jevan Goulter says Goodbye to Carmen". scoop.co.nz. 2011.
- ^ "GayNZ.com Georgina Beyer in tears over loss of Carmen". gaynz.com. 2011. אורכב מ-המקור ב-2015-09-24. נבדק ב-2018-06-11.
- ^ "Carmen and Georgina Beyer – Hōkakatanga – Māori sexualities – Te Ara Encyclopedia of New Zealand". teara.govt.nz. 2011.
- ^ "A Gender Variance Who's Who: Carmen Rupe (1935–2011) performer, mayoral candidate". zagria.blogspot.com. 2011.
- ^ Nicoll, Jared (8 באוגוסט 2016). "Carmen Rupe lighting up Wellington streets once again". Stuff.co.nz.
{{cite news}}: (עזרה)