כתב
-
ערך זה עוסק במערכת הסימנים של השפה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו כתב (פירושונים).
כתב הוא מערכת של סימנים. הסימנים יכולים להיות סמלים שהם מעין ציורים המייצגים עצמים פשוטים, או אותיות שהן סימנים גרפיים המייצגים הברות או הגאים. האותיות נרשמות זו לצד זו לצורך יצירת מילה בעלת משמעות שמתקבלת על ידי חיבור הצלילים של כל אות שממנה היא מורכבת. הסמלים נרשמים אחד ליד השני כדי ליצור משפט המחבר את העצמים השונים שכל סמל מייצג. לשפות שונות, ייתכנו צורות כתב שונות, אך ייתכנו להן גם צורות כתב זהות, (כמו האלפבית העברי המשמש גם את העברית וגם את היידיש והאלפבית הלטיני המשמש שפות אירופאיות רבות.) מצד שני ייתכנו לשפה אחת כמה כתבים שונים. קיימים גם כתבים בינלאומיים להעברת מסרים, כמו כתב ברייל.
היסטוריה והתפתחות
צורת כתב קדומה היא הפיקטוגראם (Pictogram) שהיווה ייצוג גרפי למילים שלמות או אף לחוויה (חוויית ציד) מלאה.
כל עוד הייתה החברה האנושית חברה המבוססת על ציד ולקט, לא היה צורך בכתיבה או בכתב. רק כאשר התפתחה החקלאות ובני האדם החלו לאגור עודפים ולשנע מוצרים לעבר שלטון מרכזי נוצר צורך לתעד פעולות אלו. המצאת הכתב קשורה כנראה קשר הדוק לתהליך התגבשות מינהל וכלכלה, עם הצורך לנהל תיעוד מסודר. הכתב הראשון עליו ידוע לנו הוא כתב היתדות השומרי שהתפתח בסביבות האלף הרביעי לפנה"ס. המקום היחיד שבו ידוע בוודאות יחסית שהתפתחה צורת כתב עצמאית בלי ידיעה על כתב היתדות הוא אמריקה התיכונה (קיפו). הדעות חלוקות לגבי צורות הכתב שהתפתחו בסין ובמצרים, בנוגע להשפעה האפשרית של רעיון הכתב השומרי עליהן. ההערכה היא ששאר צורות הכתב התפתחו לפחות בידיעה על כתב קיים כלשהו.
כתבי סמלים
אחת מצורות הכתב שהיו נהוגות בעבר הקדום היא כתב פיקטוגרפי. כדי לציין עצם כלשהו בכתב זה פשוט ציירו סימן המבטא אותו. כך לדוגמה כדי לכתוב את המילה "מים" בכתבים אחדים ציירו שלושה קווים אופקיים מסולסלים שנראים כמו מים.
דוגמאות לכתב זה הם הכתבים ההירוגליפי, ההיראטי והדמוטי שבהם נכתבה המצרית הקדומה, כתב היתדות שכתבו בו בשומר, אכד עילם וממלכת החיתים וכן הכתב של המאיה וכתב הקיפו של האצטקים.
כתבים אלה אינם משמשים בימינו לכתיבה, ורק ארכאולוגים ובלשנים חוקרים אותם, על פי טקסטים עתיקים שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות.
הכתב הסיני הוא דוגמה לכתב לוגוגרפי - כתב סמלים מופשט הקיים עד לימינו ומשמש כחמישית מאוכלוסיית העולם.
כתבים פונטיים
כתבים פונטים, אלו הם כתבים בהם כל סימן גרפי אינו משמש כדי להביע עצמים או מושגים, אלא כדי לציין הגה או קבוצת הגאים.
ככל הנראה כתבים פונטיים התפתחו מתוך כתבי הסמלים, כך למשל הסימן שייצג את המילה בּיִת בכתב הסמלים, הפך לסימן המייצג את ההגה הראשון במילה בית שהוא האות ב בכתב הפונטי.
כתב הברות
בכתב ההברות כל אות מייצגת הברה, ללא עקביות הכרחית בין הסימן הגרפי לצליל. יש מספר גדול של סימנים גרפיים שהם הברות שמורכבות מהגאים שונים שנוספים לכל הגה זהה, כמו בוֹ, בִי, בָה, בוּ, וכו' וכל סימן מיצג הברה. דוגמה לכתב הברות הן מערכות הכתב היפני היראגאנה וקאטאקאנה.
אבוגידה
באבוגידה כל אות מייצגת בדרך כלל הברה, ובנוסף יש קשר גרפי בין סימנים בעלי צליל דומה. לדוגמה, בכתב האתיופי יש סימון סדיר למדי של התנועות על האותיות. לדוגמה, כתב בראהמי שהוא מקור הכתבים ההודיים בני זמננו.
כתב אלפביתי
בכתב האלפביתי כל סימן מייצג פונמה שיכולה להיות עיצור או תנועה ולכן הוא מורכב ממספר מועט יחסית של אותיות.
- אלפבית "טהור": כל סימן מייצג פונמה באופן חד-חד-ערכי או חד-רב-ערכי, בהתאם לצורת הדיבור בתקופה מסוימת בשפה. לדוגמה, האלפבית היווני הוא אלפבית טהור, או לפחות היה כך כשהומצא. האלפבית הלטיני וכן האלפבית הקרילי.
- אלפבית מאופיין (Featural Alphabet): צורת האותיות אינה שרירותית, כי אם מייצגת באופן עקבי תכונות פונולוגיות. לדוגמה, הכתב הקוריאני האנגול.
- אבג'ד (Abjad): כתב עיצורי, שבו כל סימן מייצג עיצור פונמי. לדוגמה, הכתב הערבי.הכתב העברי העתיק, האלפבית העברי בן זמננו
חשוב לציין כי בשל השתנותה של שפה מדוברת בקצב גבוה מזה של שפה כתובה, רוב הכתבים כבר אינם משקפים במדויק ובצורה מעודכנת את ההגייה הנוכחית בשפתם, ועל כן למעשה מערבים שיטות. לדוגמה, הכתב העברי מוגדר כאבג'ד, אך למעשה כיום אותיות אהו"י משמשות כסימני תנועות פעמים רבות, ועל כן ניתן להגדירו כיציר כלאיים שבין אבג'ד לאלפבית טהור.
בנוסף, במקרים רבים אותו כתב משמש לכתיבת כמה שפות ועל כן קשה להגדיר את סוגו. לדוגמה, הכתב העברי משמש לכתיבת עברית ישראלית, עברית מקראית, יידיש, לאדינו וערבית יהודית על להגיה.
על כן נפוץ ההרגל לקרוא לכל מערכת כתב פונטי "אלפבית", ללא התייחסות לשיטות שמרכיבות אותו.
ההבדל בין כתב לכתיב
הכתב הוא מערכת הסימנים עצמה של השפה, בה משתמשים לצורך כתיבה והבעה מילולית.
הכתיב הוא מערכת כללי כתיבת המילים של השפה, בה משתמשים לאיות מילים בדרך הנכונה.
ייתכנו כמה שיטות כתיב מקובלות שונות באותה השפה. בעברית, למשל, ישנן כמה צורות כתיב מקובלות: כתיב חסר וכתיב מלא, וכן כתיב מנוקד וכתיב חסר ניקוד.
ראו גם
לקריאה נוספת
- גיליון המוקדש לנושא "כתב", משקפיים 2, אוקטובר 1987
קישורים חיצוניים