להתראות ילדים

להתראות ילדים
Au revoir les enfants
בימוי	לואי מאל
הופק בידי	לואי מאל
תסריט	לואי מאל
עריכה	Emmanuelle Castro
שחקנים ראשיים	גספארד מנס; פרנסין ראקט; François Négret; Philippe Morier-Genoud; Peter Fitz; Raphaël Fejtö; Stanislas Carré de Malberg; Xavier Legrand; François Berléand; Jacqueline Staup; אירן ז'קוב; Arnaud Henriet
מוזיקה	פרנץ שוברט
צילום	רנאטו ברטה
מדינה	צרפת, איטליה, גרמניה
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	5 בנובמבר 1987
משך הקרנה	104 דק'
שפת הסרט	צרפתית, גרמנית
סוגה	סרט דרמה, סיפור התבגרות, סרט מלחמה
הכנסות באתר מוג'ו	aurevoirlesenfants
פרסים	פרס אריה הזהב; פרס לואי דלוק; פרס הקולנוע האירופי לתסריטאי הטוב ביותר (לואי מאל); פרס סזאר לסרט הטוב ביותר ;
	דף הסרט ב־IMDb

להתראות ילדים (בצרפתית: Au revoir les enfants) הוא סרט צרפתי שיצא בשנת 1987, הופק ובוים על ידי לואי מאל ונכתב על פי זכרונותיו^[1]. הסרט זכה בפרס אריה הזהב בפסטיבל הסרטים של ונציה, ובשבעה פרסי סזאר, כולל פרס סזאר לסרט הטוב ביותר^[2].

מאל הגיעה לישראל, במרץ 1988, לכבוד הקרנת הבכורה המקומית של הסרט^[3].

עלילה עריכה

עלילת הסרט מתרחשת בתקופת השואה – שנת 1944, בפנימייה קתולית ספרטנית המיועדת לבני עשירים. ז'וליין הוא ילד בן 12 שנשלח לפנימייה יחד עם אחיו הבכור. יום אחד מגיע לכיתתו של ז'וליין תלמיד חדש, אפוף מסתורין, שכולם מציקים לו – ז'ון; תלמיד מצטיין במתמטיקה וחובב קריאה. ז'וליאן שם לב שז'ון לא מתפלל בתפילות הנוצרים ולא אוכל ארנבות וחזירים. יום אחד בחדר השינה, ז'ון מתפלל את תפילת "שמע ישראל" בצרפתית וז'וליאן שומע זאת. תוך חיטוט בחפציו האישיים של ז'ון, מגלה ז'וליין את סודו הכמוס והגדול ביותר של ז'ון: שם משפחתו של ז'ון הוא קיפלשטיין, והוא יהודי. כשסיפר ז'וליין לז'ון שהוא יודע את סודו, ז'ון התחיל להרביץ לז'וליין, משם מתהדקים היחסים בין השניים; הם קוראים ספרי סקס ביחד, משפחתו של ז'וליין מזמינה את ז'ון למסעדת יוקרה, ועוד.

יום אחד נכנסים לכיתת הלימוד שני אנשי גסטפו בעקבות הלשנה של ז'וזף, שוליית טבחים, על יהודי בשם ז'ון קיפלשטיין. ברגע זה עושה ז'וליין מעשה שלא שכח כל חייו, הסתובב עם ראשו לאחור להחלפת מבט מפוחד עם ז'ון, נציג הגסטפו קולט את המבט, ז'וליין מחזיר את מבטו במהירות, אך מאוחר מדי – ז'ון נתפס. אנשי הגסטפו עוצרים את ז'ול ושלושה ילדים יהודים נוספים ועמם את הכומר ז'אן, שסייע להסתירם. הקצינים מובילים אותם מבית הספר ושאר הילדים קוראים אחרי הכומר "להתראות, אבינו", וזה משיב להם "להתראות, ילדים".

בסיום הסרט מספר ז'וליין המבוגר כי גם לאחר ארבעים שנה הוא זוכר בבירור את אותו היום. הוא מספר כי ארבעת הילדים נרצחו במחנה ההשמדה אושוויץ והכומר ז'אן נכלא במחנה הריכוז מאוטהאוזן ומת שם. דמותו של הכומר מבוססת על סיפורו האמיתי של הכומר חסיד אומות העולם לוסיאן בונל שניסה להציל ילדים ונספה במאוטהאוזן^[1].

התסריט לסרט "להתראות ילדים" תורגם לעברית וראה אור ב-1988 בהוצאת "אור עם".