לוקיוס קורנליוס קינה

קונסול רומאי
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

לוקיוס קורנליוס קינה (סביבות 130 לפנה"ס84 לפנה"ס), בן לבית האב של הקורנליים, חי בתקופה רבת תהפוכות בתולדותיה של הרפובליקה הרומית. הוא נמנה עם הפופולרים, תומכיו של גאיוס מריוס. בשנת 87 לפנה"ס, אחרי המלחמה במרסים במהלך מלחמת בעלות הברית, נבחר לקונסול.

לוקיוס קורנליוס קינה
Lucius Cornelius Cinna
לידה 135 לפנה״ס
רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 84 לפנה״ס (בגיל 51 בערך)
אנקונה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה פופולארים עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Annia עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת Cornelii Cinnae
אב Lucius Cornelius Cinna עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Lucius Cornelius Cinna
קורנליה קינה
Cornelia Major
Cornelius Cinna עריכת הנתון בוויקינתונים
קונסול
87 לפנה״ס – 84 לפנה״ס
(כ־3 שנים)
סנטור ברומא העתיקה
?
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורנליה בתו של קינה, הייתה אשתו הראשונה של יוליוס קיסר

פועלו של קינה בעת מלחמת האזרחים עריכה

לאחר שלוקיוס קורנליוס סולה יצא עם צבאו למזרח, החל קינה במאבק פוליטי להחזרת מריוס וחבריו לרומא בשאיפה להחזיר את חוקי סולפיקיוס. הניסיון להחזיר חוקים אלו נתקל בתגובתה האלימה של סיעת האצולה, בראשות חברו לקונסולט גנאיוס אוקטאוויוס, והאירועים האלימים שהתרחשו (שלפי המסורת נהרגו בהם עשרת אלפים איש) הביאו להגליית קינה ותומכיו מרומא.

קינה ותומכיו מיהרו לגייס צבא מבני הברית האיטלקים, ומחלק מגדודי הצבא הרומי שחנה בקמפניה. מריוס, שכנראה היה בקשר קבוע עם קינה, ניצל את ההזדמנות וחזר לאיטליה עם כח של כ-500 איש, שהיה מורכב בעיקר מעבדים משוחררים ושכירי חרב נומידים. הוא הצליח לאסוף אל דגלו ששת אלפים חיילים, שכללו פליטים פוליטיים, עבדים משוחררים וחיילים מקרב בני הברית האיטלקים. כמו כן הצליח מריוס להעמיד צי של ארבעים אוניות שהציב בשפך הטיבר, ועצר את הגעת אסדות התבואה לרומא. מריוס התאחד עם קינה, והכיר בו בתור הקונסול החוקי (למרות שבעיר רומא נבחר כבר קונסול אחר במקומו), וקינה מסר בידיו את הפיקוד על צבאו וסמכות פרוקונסולרית.

מצבה של האצולה היה בכי רע. כוחותיהם הצבאיים היו או במזרח בהנהגת סולה, או עסוקים בקרבות בסמאניטים. תמיכתו של הכוח הצבאי השלישי בצפון איטליה, בראשות גנאיוס פומפיוס סטראבו, הייתה לא ברורה, ולמרות שזה הציב את מחנהו מול רומא, הוא נתן למורדים להקיף את חומותיה. צבא המורדים התפצל לשלושה חלקים, כאשר חלק אחד בראשות קינה התמקם בצד הימיני של הטיבר, חלק שני בהנהגת קווינטוס סרטוריוס התמקם בצדו השמאלי, וכוחו של מריוס התקדם במעלה החוף לכיון אוסטיה וכבש את היישובים ששוכנים עליו. לאחר שכבש את אוסטיה בזזו כוחותיו את העיר.

סטרבו נלחם למראית עין בכוחות המורדים אך לרוב לא נקט בפעולה כלשהי. בצרתה הכריזה הממשלה על נתינת זכויות האזרחים לכול הקהילות האיטלקיות שמרדו בהם (ובכך מחקו את כל הישגי הרומים במלחמה האיטלקית) מתוך תקווה לגייס לעצמם כוחות חדשים. הממשלה הצליחה לגייס בצעד זה רק כעשרת אלפים איש. בלית בררה קראו האצילים למטלוס פיוס ולצבאו בסמניום לנטוש את מלחמתו שם, ולבוא לעזרתם. מריוס וקינה, כתגובה, העניקו לסמאניטים את כל דרישותיהם הפוליטיות וגייסו לעצמם חיל עזר סמאניטי.

מריוס המשיך בטקטיקה שלו של ניתוק רומא מדרכי האספקה, וכבש את אריניום, חסם את הטיבר, וכבש את כל היישובים ששלטו על מבואות רומא ליבשה. רעב ומגפות החלו להכות בעיר רומא, בצבאות הממשלה ובכוחותיו של סטרבו, מפילים אלפים מהם. כוחות הממשלה, שתוגברו בצבאו של מטלוס ושרידי כוחותיו של סטרבו (שמת במגפה) נפגשו עם מחנה המורדים מול גבעות האלבנים האיטלקיות. אולם החיילים של צבא הממשלה הפגינו חוסר רצון מובהק להילחם ומטלוס נסוג איתם בחזרה לכיוון העיר. הצבא של מריוס וקינה הגיעו לשערי העיר, העריקות של חיילים ממחנה האצולה הלכו וגברו, ואפילו עבדי רומא החלו לברוח לצבאו של מריוס בשל ההבטחה לחירות שהבטיח להם. בלית בררה נכנעה הסיעה השלטת בעיר לפני מריוס וקינה, כאשר בקשתה היחידה היא הימנעות המנצחים מטבח דמים.

שערי העיר נפתחו וקינה צעד בראש לגיונותיו לתוכה, ואילו מריוס התעקש שיסירו מעליו את הנידוי שהטיל עליו סולה. עם הסרת החרם נכנס מריוס לעיר והחל במרחץ דמים שנמשך עשרה ימים ברומא לבדה, ובאיטליה כולה מספר חודשים. כל החשובים והבולטים בין מנהיגי האופטימטים הוצאו להורג ורכושם הוחרם. ביניהם הקונסול אוקטאוויוס, עשרות קונסולים לשעבר, עשירי רומא, מצביאים מפורסמים, בני בריתו לשעבר של גאיוס עצמו, ועוד עשרות אחרים. מריוס אפילו לא טרח להעמידם למשפט, והשתמש בפלוגות שהורכבו מעבדים לשעבר לרצוח את מיטב האצולה הרומית. מעשיו של מריוס החרידו אפילו את בני בריתו הפופולרים, קינה וסרטוריוס, אולם גם הם פחדו מידו של זה, וקינה אף בחר במריוס להתמודדות יחד איתו על הקונסולט של שנת 86 לפנה"ס.

נקמתו של מריוס הושלמה, הוא חזר לשלוט על רומא, הרג ונקם במעמד האצילים שמעולם לא קיבל אותו, והשיג את הקונסולט השביעי אליו שאף במשך 13 השנים הקודמות למאורעות הללו.

אחרי מותו של מריוס, לוקיוס ולריוס פלאקוס הפך לקונסול שני. בשנת 84 נאלץ לצאת למלחמה כנגד סולה שחזר באותה עת ממלחמתו נגד מיתרידטס השישי, מלך פונטוס ונהרג על ידי חייליו במרד שפרץ במחנהו.

קישורים חיצוניים עריכה