ליברליזם
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: פסקת ההיסטוריה ברמת ניתוח נמוכה. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
ליברליזם היא אידאולוגיה פוליטית הרואה בחירות האדם כערך המרכזי. זרמים שונים המגדירים עצמם כליברלים מחזיקים בעמדות מדיניות שונות בהתאם לפרשנותם השונה את ערך החירות, אם כי ככלל ליברלים תומכים בהפרדת הדת מהמדינה, זכויות האדם, קפיטליזם, שוויון בפני החוק והומניזם.
ראשיתו של הליברליזם כזרם פוליטי משמעותי בעידן הנאורות אז הוגי הליברליזם הקלאסי, בהם ג'ון לוק ואדם סמית', קידמו אותו כתגובה מהפכנית לשיטה המלוכנית והפיאודלית אשר רווחה אז בבעולם המערבי. מקור המונח ליברלים ברומא העתיקה, מהמילה ליברום שמשעותה חופש.
אידאולוגיה
הגדרת החופש על פי הליברליזם שואפת ליצור מודל חברתי המאפשר לכל אדם לפעול באופן ישיר להטבת מצבו האישי. מבנה חברתי זה מבוסס על הכרה בקיומן של זכויות טבעיות, המגדירות באופן מוחלט ובלתי תלוי במצב הסביבה האנושית את תחום פעולתו של האדם הבודד.
לדוגמה: אדם הצפוי לעונש אם לא יעמוד במכסת ייצור מסוימת, אינו חופשי על-פי ההגדרה הליברלית, אלא כפוף להסדר חברתי כופה. לעומתו, אדם אשר בחר מרצונו לייצר על מנת להתקיים מהשכר שיקבל תוך התעלמות ממצב החברה, נחשב לחופשי ומנצל את זכויותיו הטבעיות, שכן הוא פועל באופן ישיר על-מנת לשפר את מצבו, וההסדר החברתי (היוצר מערכת של עבודה עבור שכר) משפיע רק באופן עקיף על החלטתו.
הליברליזם תופס את בן האנוש כיצור תבוני ורציונלי, ומציין בכך את ייחודו משאר היצורים החיים. במשמעות זו מתבטאת הרציונליות ביכולת בחירה אוטונומית מבין האפשרויות העומדות בפני האדם; האדם התבוני הרציונלי יכול לעשות בחירות תכליתיות באופן אוטונומי, וכתוצאה מכך לקבל החלטות נבונות שיעזרו לו להגיע למימוש עצמי באופן הטוב ביותר.
לדוגמה: הזכות לחופש דת מוצדקת על בסיס ההנחה כי כל אדם יכול וצריך ליהנות מאוטונומיה ביחס לפולחנו הדתי, וכי אין מקום לקביעה חברתית מכוונת בתחום זה. אדם רציונלי מסוגל לבצע החלטה תבונית באשר לדתו. כך המערכת החברתית אמורה לאפשר לו להגיע לאותה בחירה באמצעות זכותו.
הליברליזם מדגיש את מרכזיותו של עקרון שוויון הזכויות: כל הפרטים בחברה רציונלים ותבוניים, לכן כולם זכאים ליהנות מאותן זכויות. משמעות שוויון זה הוא יצירת מערכת המגבילה את האדם על בסיס מסוגלותו, כלומר - אי השוויון נובע מההבדלים בכוחם ויכולותיהם (הנרכשות והמולדות), ולא מתכונות אחרות (כגון צבע עור).
דוגמה: על פי חופש התנועה יכול אדם, באופן תאורטי, לנוע בכל מקום שירצה (מלבד מקומות הפוגעים בזכות הקניין של אדם אחר). תנועה זו אינה מוגבלת באופן ישיר על ידי מוצאו או מינו, אלא רק על ידי הכוח שברשותו, הבא לידי ביטוי ביכולתו לממן או להוציא לפועל מבחינה פיזית את התנועה.
קונפליקטים בתוך מערכת ליברלית טהורה, סובבים סביב מקרים שבהם זכויות מסוימות סותרות זו את זו. במקרים אלו שואפת המערכת הליברלית להמעיט במידת הפגיעה הכוללת בזכויות השונות, ולנסח את הפתרון בו תפגענה זכויות מעטות ביותר. יש להדגיש כי פגיעה בזכות אינה שקולה לכל פגיעה באדם, אלא רק לפגיעה אקטיבית באדם (לדוגמה: אדם הפוצע אדם אחר באופן אקטיבי, או שאינו מונע פציעה שהוא יודע כי תעשה, פוגע בזכותו של האדם הנפגע לביטחון. לעומת זאת, אדם המתרחק מאדם אחר על מנת שלא להיאלץ להגן עליו בבוא היום, אינו פוגע בו באופן אקטיבי ולכן אינו מפר זכות זו).
על-פי התפיסה הרציונלית, כל הסדר חברתי הינו שיתוף פעולה בין פרטים בודדים, שנועד לשפר את מצבם. עיקרון זה מבטל את תפקיד החברה כמעצבת באופן מכוון את חיי האדם, ומגדירה שני תפקידים בלבד למוסדות החברתיים (מדינה, ארגון, משפחה וכו'):
- ביצוע פעולות המקדמות את סך רצונות הפרטים (אך אינה עוסקת בעיצוב רצונות אלו), ושאיפה לקידום טובת כל הפרטים. במקרה של סתירה בין רצונות וטובת פרטים שונים, על החברה לשאוף לאחת משלוש האפשרויות, בהתאם לתועלת המרבית:
- חלוקת החברה לחברות נפרדות, המסוגלות לקדם בצורה טובה יותר את רצונות הפרטים
- שינוי מבנה החברה כך שיוכל להקטין את המגע בין הרצונות הסותרים (לדוגמה: יצירת מערכות חינוך נפרדות במדינה בה אין הסכמה על טיב החינוך)
- הסכמה על דרך פעולה משותפת תוך ויתור חלקי על רצונות מסוימים. מבחינה היסטורית, דרך זו הביאה לקידום מסוים של מוסד הבחירות, שהביא להתפתחות הדמוקרטיה.
- שמירה וקידום של אופני הפעולה הליברליים, על מנת למנוע תופעות שאינן ליברליות. מטרה זו נעשית בשני אמצעים:
- איסור על הפרת זכויות (לדוגמה: בחברות ליברליות לא ניתן לדרוש מאדם לוותר על רכושו כנגד רצונו, על ידי הגדרת המעשה כפשע), וליבון מקרים בהם זכויות שונות סותרות זו את זו.
- חינוך האדם לחשיבה ליברלית (לדוגמה, על ידי העמדת השגיו האישיים במרכז תודעתו)
בהתאם לכך, בחברה ליברלית קיימת הפרדה בין התחום הפרטי לציבורי, בדומה להפרדה בין זכויות של פרטים שונים. משקלו של התחום הציבורי נבחן כסכום הזכויות של הפרטים המרכיבים ציבור זה.
הסדרים חברתיים אלו נקבעו בהתאם לגישה הפילוסופית הליברלית לחברה, המכונה תפישת האמנה החברתית.
הליברליזם דרש לקיים את חירויותיו של כל אדם ואדם ובהן:
- חופש הביטוי.
- חופש ההתארגנות.
- חופש הדת והאמונה.
- חירות כלכלית.
היסטוריה
הליברליזם המודרני צמח באירופה בעת החדשה, ונחשב לאחת האידאולוגיות המודרניות הראשונות. הליברליזם התיישב עם תפיסות אידאולוגיות נוספות, כגון הלאומיות והדמוקרטיה, עד שהן נחשבו לתפיסת עולם שלמה.
את החיבור בין ליברליזם ללאומיות ניתן להסביר בכך שהליברליזם צמח על רקע שלטונות האבסולוטיזם, המונארכיה, והאריסטוקרטיה, שהן שיטות לא-לאומיות. הליברליזם, אשר קרא לביטול זכויות היתר והענקת זכויות לעם, זוהה עם התנועה שקראה לזיהוי המדינה עם הלאום שלה, שהוא ביטוי אחר של אותו העם.
את החיבור בין ליברליזם לדמוקרטיה ניתן להסביר בכך ששתי שיטות אלו צמחו מתוך התנגדות לריכוזיות אולם אין קשר חד-ערכי או תלות בין שתי הגישות הללו.
החיבור בין ליברליזם ולאומיות אינו מתבקש מעצם תכונות משטרים אלו, מפני שהליברליזם הינו תורה אוניברסלית בטיבה, אך קרבתן נהוגה במחשבה המדינית. כמו כן, הלאומיות הינה ריכוזית בטיבה, בעוד הליברליזם ביזורי. הקירבה נובעת מכך שהליברליזם מחייב התאגדויות על בסיס אינטרסים, והלאום עשוי להיתפס כהתאגדות שכזו.
תנועות הפאשיזם והלאומנות, והעימות בין מעצמות הציר למדינות הליברליות במהלך מלחמת העולם השנייה ולפניה, הביאו להתרחקות בין הליברליזם והלאומיות.
החיבור בין הליברליזם לדמוקרטיה אף הוא אינו מתחייב, שכן הדמוקרטיה הינה תפיסה שיתופית באופייה, ומחייבת כינונם של מנגנונים ריכזויים-למחצה, על מנת לאפשר את שליטת הציבור בחברה. עם זאת, מכיוון ששתי תורות אלו, הליברליזם והדמוקרטיה, הינן הומאניסטיות, הן משויכות מבחינה היסטורית ותודעתית למגמה כללית המכונה "הומניזם". הזיהוי בין דמוקרטיה לליברליזם התחזק בעקבות המלחמה הקרה, בה הוצג הקומוניזם הטוטאליטרי כנגד הדמוקרטיה הליברלית.
נקודת המפנה בהתייחסות לליברליזם הינה המהפכה הצרפתית, אשר הוגיה דגלו בליברליזם, ותוצאותיה היו איזרוח ציבורים רחבים, ויצירת מבנה חברתי ליברלי (בהשוואה למבנה האריסטוקרטי-מונארכי שהיה בצרפת לפני המהפכה). הליברליזם הצרפתי לא החזיק זמן רב, והביא לשלטון היחיד של נפוליאון בונפרטה, ולאחר מכן לשלטון הרסטורציה. שלטונות אלו התנגדו לליברליזם כשיטה מדינית, אך לדעת רבים כיבושי נפוליאון הפיצו את רעיון הליברליזם ברחבי אירופה, ואיפשרו את תפוצתו בתקופות מאוחרות יותר.
נקודת מפנה נוספת היא הכרזת העצמאות של ארצות הברית, וכינונה על בסיס חוקה ליברלית. התעצמותה של ארצות הברית, אשר חרתה על דגלה את עקרונות הליברליזם הפוליטי והכלכלי, נחשבת לגורם מכריע בהתפשטות הליברליזם.
באירופה, לרוב מהפכות שונות, כדוגמת המהפכה הצרפתית, הן שהביאו לכינון משטרים ליברליים. דוגמה יוצאת דופן הינה בריטניה, בה התפתח הליברליזם באופן הדרגתי.
ברחבי העולם השלישי, הליברליזם הופץ בעזרת המעצמות האימפריאליסטיות המערביות, אשר הפיצו שיטה זו. המדינות החדשות שהוקמו לאחר עזיבת האימפריות, הוקמו לרוב בהשפעה ליברלית.
הפצה נוספת של הליברליזם נעשית עם היחלשות הגוש הקומוניסטי, וחדירת אופי ליברלי למדינותיו. התפרקות ברית המועצות, וכינון רוסיה כמדינה ליברלית, הביאה להפיכת הליברליזם למגמה השלטת בעולם.
ראו גם
קישורים חיצוניים