ליפוט הרמן
ליפוט הרמן (בהונגרית: Herman Lipót; סנניקולאו מארה 24 באפריל 1884 – בודפשט, 1 ביולי 1972) היה צייר וגרפיקאי יהודי-הונגרי. זוכה פרס מיהאי מונקאצ'י[1] (1952) ופרס האמן המעוטר (1964).
 | |
| לידה |
24 באפריל 1884 סניקולאו-מארה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
1 ביולי 1972 (בגיל 88) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה |
| הושפע על ידי |
Ede Balló, László Hegedűs, Tivadar Zemplényi |
| פרסים והוקרה |
פרס מונקאצ'י (1952) אמן מצטיין של הונגריה (1964) |
  | |
ביוגרפיה עריכה
מקום הולדתו הוא בכפר/עיירה של כ-12,000 תושבים במפגש הגבולות של היום הונגריה-סרביה-רומניה. רוב תושבי הכפר היו אז גרמנים (כ-40%). מספר התושבים היהודים לא עלה על 300.
לפי עדותו:
"בבית הספר העל יסודי של הכפר (כיתות ה'-ח') המונוטוני והמשעמם הזה, עודד אותי המורה לציור הנלהב לקריירה של צייר כשראה את כישורי הרישום המוקדמים שלי. אבי היה מייעד לי מקצוע של סוחר כדוגמתו. הלכתי אם כן למורת רוחי לבית הספר למסחר בסגד הקרובה לכפר. עם זאת, הוריי הסכימו שלאחר מבחני הבגרות אנסה את מזלי בקריירה אמנותית. הגעתי אם כן לפשט לבית הספר לציור (1901) (היום: האוניברסיטה ההונגרית לאמנויות), שם הצייר והמרצה אדה באלו היה המורה שלי. מהשנה השנייה, התפרנסתי כבר מרישום קריקטורות - במקור רציתי להיות מאייר - ציור דיוקנאות וציורי נוף שנמכרו בזול."[2]
בשלב זה הוא צייר קריקטורות עבור שמגזינים ההיתוליים "מרטון התרנגול" ו"בורשסם יאנקו", לעיתים קרובות בבשם הבדוי "כעס", ציוריו הופיעו גם בגליונות של ב"עיתון של יום ראשון".
הוא נסע בחזרה להונגריה, אך עם זאת במהרה שב לברלין ועבד שם בין השנים 1909 עד 1910. שם, בין השאר, הכין כרזות ואיורי ספרים ביחד עם אלק פאלוש. בשנת 1911 יצא לטיולי לימודים לפריז (בית הספר החופשי פסקין), וכן לבריסל ולונדון. בינתיים, ב-1910 השתתף בהונגריה בהקמת מושבת האמנים בקצ'קמט כאחד המייסדים.
הרמן ליפוט על עצמו עריכה
בתום מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1919, ליפוט הרמן היה נשיא פדרציית האיגודים המקצועיים של האמנויות היפות והיישומיות בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית.
בשנת 1921 פורסם אוסף רישומיו בצורת ספר. התערוכה הראשונה שלו התקיימה באולמות מוזיאון ארנסט בשנת 1913, ושוב בשנת 1920 ו-1924, אך ההצלחה האמיתית הייתה בשנת 1929 שכן הוא זכה במדליית זהב בתערוכה ברצלונה. הרמן הפיץ את הרעיון של אמנות אמיתית לא רק במכחול אלא גם בעט. משנת 1921 הוא לימד בבית הספר החופשי של אומיקה - ההתאחדות הלאומית היהודית-הונגרית לחינוך, ומשנת 1929 לימד גם בסנטאנדרה.
אמנותו עריכה
הרמן ליפוט היה אחד האמנים שמילאו תפקיד מפתח בכל המאמצים האמנותיים הגדולים של העשורים הראשונים של המאה העשרים. הוא החשיב את עצמו כטיפוס שמבשיל מאוחר, לכן ביצירותיו - תוך שהבחין תמיד במדויק במגמות ובשינויים באמנות - הוא נתן ביטוי רק לאותם האפקטים שהבשילו אצלו לאט ובזהירות. לפני מלחמת העולם הראשונה היה אורח יומיומי בבודפשט ליד שולחן האומנים ב"בית הקפה היפני", שבו היו חברים אדן לכנר, פאל סיניאי מרשה, קארוי פרנצי, אדולף פניאש, טיבור פויה ואחרים. במהלך השיחות הארוכות לתוך הלילה עוצב עתידה של האמנות ההונגרית, ונולד הרעיון הבסיסי של חוג האימפרסיוניזם וגם הנטורליזם ההונגרי שנולד מתוך השקפה אקדמית. מבקרי האמנות הבחינו בציוריו שהראו אהבה עמוקה לטבע ואהבה למונומנטליות של תקופת הבארוק. נסיעתו לאיטליה ועבודתו החרוצה במושבת האמנים בקצ'קמט עידנו את כלי הציור שלו. הקריירה של הרמן, כמו כל כך הרבה מחבריו היהודיים, התרסקה על ידי מלחמת העולם השנייה. עם זאת, אופיו העליז, ורצונו לחיות עזרו לו לשרוד את השנים הקשות האלה. הוא גם התייחס לחוויות השליליות כחלק הכרחי של בית הספר לחיים, כחלק מהותי בהתפתחות האמנותית.
ספרות עריכה
- Pongrácz Zsuzsa: Műteremlátogatás a nyolcvanéves Herman Lipótnál - Magyar Nemzet, 1964. április 24.
- Gál György Sándor: Herman. Lipót - Élet és Irodalom, 1972. 28. sz.
- Pereházi Károly: Herman. Lipót - Művészet, 1972. 7. sz.
- Emlékkiállítás katalógusa - N. Pénzes Éva, Pogány Ö. Gábor bevezetésével, életrajzi adatokkal, Bp., 1974
- Herman. Lipót önéletrajza az Est Hármaskönyve 1923/ Lexikonában (315-316 old)
קישורים חיצוניים עריכה
- ליפוט הרמן (באנגלית)
- ליפוט הרמן (בהונגרית)
- על ליפוט הרמן