לסיה אוקראינקה
לֶסְיָה אוּקְרָאִינְקַה (באוקראינית: Леся Українка) הוא שם העט של לריסה פטריבנה קוֹסַאץ'-קְבִיטְקַה (באוקראינית: Лариса Петрівна Косач-Квітка; 25 בפברואר 1871, נובוהרד-וולינסקי, פלך ווהלין, האימפריה הרוסית – 1 באוגוסט 1913, סוראמי, גאורגיה, שם), מהמשוררות והסופרות החשובות ביותר בספרות האוקראינית.
 | |
| לידה |
13 בפברואר 1871 (יוליאני) זוויאהל, פלך ווהלין, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
1 באוגוסט 1913 (בגיל 42) סוראמי, פלך טביליסי, האימפריה הרוסית |
| שם לידה |
Лариса Петрівна Косач |
| מדינה |
אוקראינה |
| מקום קבורה |
בית הקברות בייקובה |
| שם עט |
Леся Українка |
| שפות היצירה |
צרפתית, אוקראינית, רוסית |
| סוגה |
verse drama |
| יצירות בולטות |
שיר היער |
| תקופת הפעילות |
מ-1876 |
| בן או בת זוג |
Klyment Kvitka |
| חתימה |
 |
  | |
- הערה: התאריכים המובאים בערך הם על פי הלוח היוליאני (ולא הגרגוריאני), שהיה נהוג אז באימפריה הרוסית.
ביוגרפיה עריכה
נולדה בשנת 1871 בעיר נובוהרד-וולינסקי שאוקראינה (אז בשטחה של האימפריה הרוסית). אמה הייתה סופרת ואביה היה משפטן ופוליטיקאי. למרות מוצאו הבלארוסי[1] של אביה, הוא הקדיש את חייו לפיתוח ולהאדרת התרבות האוקראינית ותמך כלכלית בהוצאות לאור.
לאמה הייתה חשיבות עליונה בגידולה; השפה האוקראינית הייתה השפה היחידה שבה דיברו בבית ובה דיברו גם כל מוריה. גם דודהּ, אחי אמהּ, היה מדען, היסטוריון, פילוסוף, וחוקר פולקלור, והשפיע רבות על השקפותיה. זאת, לעומת בתי הספר הציבוריים, ששפת ההוראה בהם הייתה רוסית. לסיה למדה לקרוא כבר בגיל ארבע. היא ואחיה מיכאילו נהגו לקרוא יצירות ספרותיות ברוב השפות הזרות המערביות, על-מנת להבינן בשפת המקור. אוקראינקה הושפעה רבות מהמלחין מיכולה ליסנקו.
בשנת 1879, כשהייתה בת תשע, כתבה אוקראינקה את שירה הראשון - התקווה (Надія) - שנכתב בתגובה לחדשות על גורלה של דודתה אולֶנה אנטוניבנה קוסא'ץ (מנישואים: טסלנקו-פּריחודקו), אשר נידונה לגלות בעקבות השתתפותו בתנועות פוליטיות נגד האוטוקרטיה הצארית של רוסיה. בתקופה זו עברה משפחתה לעיר לוצק ודודה תמך בהחלטתה ללמוד שירים וסיפורי עם אוקראיניים, כמו גם את הביבליה.
בגיל 13 פרסמה אוקראינקה את השיר "שושנת העמק" או "חבצלת העמק". השיר התפרסם בכתב העת זוריה שיצא לאור בלביב. בגיל 17 ארגנו אוקראינקה ואחיה קבוצת ספרות, ששמה למטרה את פיתוחה של הספרות האוקראינית ותרגום קלסיקות זרות לשפה האוקראינית. אחת מהיצירות שתרגמו הייתה "ערבים בחווה ליד דיקאנקה" של ניקולאי גוגול. בשנת 1893 התפרסם אוסף השירה הראשון של אוקראינקה. היות שפרסומים בשפה האוקראינית הוצאו מחוץ לחוק בתחומי האימפריה הרוסית, פורסם ספרה רק בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית (מערב אוקראינה) והוברח באופן לא חוקי לקייב.
אוקראינקה חלתה בשחפת, ומחלתה גרמה לה לעזוב את אוקראינה בחיפוש אחר מקום צחיח יותר. כתוצאה מכך, היא ביקרה וחיה במקומות רבים בעולם, בעיקר באזורי חוף הים התיכון. היא אהבה לחוות תרבויות אחרות, כפי שניתן להבחין בעבודתה "ההיסטוריה העתיקה של העמים האוריינטלים", שבמקור נכתב עבור קרובי משפחתה הצעירים. הספר פורסם בלביב ואיוון פרנקו היה מעורב בפרסומו. אוקראינקה כתבה דרמות ושירים אשר הכילו התייחסויות רבות לתרבות ולהיסטוריה של העם האוקראיני.
בגיל 26 פגשה אוקראינקה פקיד ממינסק, אשר שהה ביאלטה לצורך טיפול במחלתו. היא התאהבה בו והשניים חיו יחד משך כארבע שנים, עד למותו. בתקופה זו היא כתבה שירים רבים על אהבתם, שחלקם לא פורסמו.
אוקראינקה התנגדה באופן פעיל לשלטון הצארי הרוסי, והייתה חברה בארגון מרקסיסטי. בשנת 1902 היא תרגמה את המניפסט הקומוניסטי לאוקראינית. בשנת 1907 היא נאסרה על ידי המשטרה הצארית ונותרה תחת מעקב לאחר שחרורה. בשנת 1907 נישאה אוקראינקה ועברה לגור בקרים ולאחר מכן בגאורגיה. בשנת 1911 היא פרסמה את המחזה "שיר היער" (הוא תורגם לאנגלית והועלה על הבמה על ידי וירלאנה טקאץ'). במחזה קצרצר שחיברה בשם "בִּשְבִי בָּבֶל", היא מתארת ויכוח אידאולוגי בין יהודי בבל הגולים על היחס הראוי לגולה ולביטוי הרוח הלאומית; המחזה התקבל כאלגוריה נוקבת על מצב התרבות האוקראינית תחת עול האימפריה הרוסית.
אוקראינקה הלכה לעולמה ב-1 באוגוסט 1913 בעיר סוראמי שבגאורגיה כתוצאה ממחלת השחפת[2]. תרומתה לעם האוקראיני מודגשת רבות במקומות רבים בעולם, אך בעיקר באוקראינה, שם הוקמו פסלים רבים בדמותה ורחובות רבים נקראו על שמה. קהילות אוקראיניות ברחבי העולם מזכירות את ייחודה במונומנטים, בספרים, בשמות רחובות ובבולים.
בשנת 2021 יצא סרט התלת-מימד מבקה: שיר היער על בסיס המחזה של לסיה אוקראינקה.
קישורים חיצוניים עריכה
- לסיה אוקראינקה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- לסיה אוקראינקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
לסיה אוקרינקה (1871-1913), דף שער בספרייה הלאומית
