לקולית
לקולית הוא מחדר פלוטוני הנוצר מחדירת מאגמה לסלעי הליתוספירה והתגבשותה לסלע פלוטוני. לקוליתים הם גופי חדירה תואמים, כלומר הם חודרים במקביל לשכבות סלעי הסביבה ומתגבשים ביניהם.
את המונח "לקולית" טבע גרוב קרל גילברט (Grove Karl Gilbert) לאחר מחקר שערך ב-1875 במחדרי דיוריט ב"הרי הנרי" במדינת יוטה – שם קיים מתחם נרחב של לקוליתים.[1] מקור השם מיוונית: לקוס – בריכת מים + ליתוס – אבן.
היווצרות עריכה
לקולית נוצר בעומק רדוד יחסית על ידי מאגמה צמיגה יחסית, הזורמת מבעד לדייק דק ומתקררת לאטה מתחת לפני השטח – תהליך המאפשר את היווצרותם של גבישים גדולים. המאגמה מתגבשת לסלע פלוטוני מאפי בדרך-כלל דוגמת דיוריט, או סלעים חמוצים יותר דוגמת גרנודיוריט וגרניט.
לקולית דומה בהיווצרותו ללופולית, אך שונה ממנו בצורתו. ללקולית צורת פטריה או עדשה שראשה הרחב מעובה במרכזו והולך ומידקק בכיוון השוליים, בעוד ללופולית צורת משפך. צורת הפטריה נובעת ממפגש המאגמה בשכבות סלע גמישות יחסית, המאפשרת לה לדחוק את השכבות מעליה ולקמר אותן.
לקוליתים נקראים לעיתים "הרי כיפה"[2] וממדיהם קטנים יחסית: קוטרם אינו עולה לרוב על 16 ק"מ ועוביים נע בין מאות מטרים לקילומטרים ספורים.[3]
תפוצה עריכה
מגדל השטן בויומינג – אתר התרחשות הסצנה האחרונה בסרט מפגשים מהסוג השלישי – נחשב בעבר לפקק געשי, אולם יש הסבורים כי הוא שריד ללקולית קדום[4] אף שהסלע הבונה אותו הוא פונוליט געשי.
במכתש רמון נחשף לקולית גדול בין שכבות הגבס מתור הטריאס. במרכזו של הלקולית התגבשה המאגמה לגברו אלקלי בעל גבישים גסים. קיימת סברה כי חדירת המאגמה אל בין השכבות בלקולית זה נעשתה לא דרך צינור הזנה אנכי אלא מן השוליים.[5]
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- עקיבא פלכסר, גיאולוגיה, יסודות ותהליכים, אקדמון, 1992, מסת"ב 965-350-026-0
- עמנואל מזור, גיאולוגיה בפטיש ישראלי, האוניברסיטה הפתוחה, 1994, מסת"ב 965-06-0276-3
- שלמה שובאל, צפונות כדור הארץ, האוניברסיטה הפתוחה, 2006, מסת"ב 965-06-0872-9
קישורים חיצוניים עריכה
- לקולית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ http://pubs.usgs.gov/bul/b2158/B2158.pdf
- ^ CVO Website - Laccoliths and Batholiths
- ^ לוקולית בבריטניקה המקוונת
- ^ Geomythology: geological origins of myths and legends
- ^ שלמה שובאל, צפונות כדור הארץ, עמ' 293