מאיה יינג לין
מאיה יינג לין (באנגלית: Maya Ying Lin; בסינית: 林璎; נולדה ב-5 באוקטובר 1959 באתונה, באוהיו שבארצות הברית) היא אמנית, מעצבת ואדריכלית אמריקאית שעוסקת בעיקר באומנות אדמה (Land art).[1]
.jpg) | |
| לידה |
5 באוקטובר 1959 (בת 64) את'נס, ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
|
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
מאיה לין, בת למשפחת מהגרים מסין, נולדה באתונה, אוהיו שבארצות הברית. אביה היגר מסין לארצות הברית בשנת 1948 ואמה היגרה כשנה לאחר מכן, ממש לפני עליית השלטון הקומוניסטי בסין. אביה כיהן כראש אוניברסיטת אוהיו לאומנויות ובין היתר עסק בחמר ובפיסול ואמה לימדה שם ספרות וכתבה שירה.[1]
לין היא גם אחייניתה של לין היויון, משוררת וארכיטקטית. הוריה של לין בחרו לגדלה כאמריקאית, דוברת אנגלית בלבד, במטרה שתשתלב בחברה בה גדלה. היא גדלה בבית אינטלקטואלי עם שני הורים אומנים ונחשפה כבר בגיל צעיר לתחומי האומנות השונים. לין אהבה ללמוד בבית הספר וכהעשרה לקחה קורסים באוניברסיטה בה עבדו הוריה. היא הצטיינה בלימודי המתמטיקה, מה שהעצים את רצונה להגיע לתחום האדריכלות אשר משלב את שני הנושאים האהובים עליה, מתמטיקה ואומנות.[2]
לין למדה באוניברסיטת ייל אומנות ואדריכלות. במהלך לימודיה השתתפה וזכתה בתחרות אדריכלות אמריקאית לבניית אנדרטת הזיכרון למלחמת וייטנאם. לאחר הזכייה, לין הביעה חשש שבגיל 21 הקריירה שלה הגיעה לשיאה עוד בטרם התחילה.
לין סיימה את לימודי התואר הראשון באומנויות בהצטיינות יתרה בשנת 1981 והמשיכה ללימודי תואר שני באדריכלות, אותו סיימה בשנת 1986.
עדכנית ל-2018, מאיה לין מתגוררת בניו יורק.[3] היא נשואה לדניאל וולף, צלם, ולהם שתי בנות. יש לה אח גדול, טאו לין, שעוסק בספרות.[4]
פעילות חברתית עריכה
נושא איכות הסביבה העסיק את מאיה לין ובא לידי ביטוי בעבודותיה השונות ובאתרי הזיכרון שהיא בונה,[5] בהם היא התמקדה ביחס של האדם לסביבה והשתמשה באלמנטים של הטבע והמרחבים השונים. הקו שמנחה אותה בעבודותיה הוא הזרימה עם הנוף הקיים והטבע ולא ההשתלטות עליו.
בשנת 2009 הציגה בניו יורק תערוכה בשם[6] "מרחבים ממוחזרים" שבה עשתה שימוש חוזר בחומרים מהיום-יום, כמו קרטונים וצעצועים ישנים.[2]
בשנת 2009 יצרה את האנדרטה "מה חסר?" (what is missing?)[7] בשיתוף פעולה עם מדענים ואמנים נוספים. בעבודה זו, ביקשה מאיה לין להפנות את תשומת לב המתבוננים בעבודה לתהליך התפרקות ה"פאזל" הענק בשם כדור הארץ בשל פעולות אנוש.[8] יצירה זו מורכבת מארבעה אלמנטים: פסל קבוע, אתר אינטרנט המתעדכן כל הזמן, ספר וסיור.[2]
קריירה עריכה
האנדרטה לזכר מלחמת וייטנאם עריכה
ב-1981, בעודה תלמידה באוניברסיטת ייל, עיצבה לין את פרויקט סוף השנה שלה שזכה בתחרות אמריקאית להקמת האנדרטה לזכר מלחמת וייטנאם.[9] האנדרטה עשויה משני קירות גרניט שחורים הממוקמים בצורה שיוצרת את האות "וי". על הקירות חקוקים שמות 58,282 הנופלים והנעדרים במלחמת וייטנאם לפי סדר כרונולוגי, כדי לייצר תחושת הזדהות ומעין מעגל שנסגר במהלך המעבר באנדרטה. את ההשראה לעבודתה על האנדרטה שאבה לין מאנדרטת תיאפוואל לנעדרי הסום בצרפת שעיצב הארכיטקט הבריטי אדווין לצ'אנס. כמו כן, הושפעה לין מזרם האומנות המינימליסטית משנות השישים של המאה ה-20.
בראיונות שונים תיארה לין את מסעה כסטודנטית בשנה האחרונה בייל ובתחרות: ארכיטקטית צעירה שרבים זלזלו בה בשל מוצאה, מינה וגילה הצעיר. על השאלה האם היא מוצאת אירוניה בעובדה שבחורה אסיאתית נבחרה לעצב את אנדרטת וייטנאם, השיבה לין בנחרצות שאין לשפוט אדם לפי מוצאו.
במהלך עבודת המחקר לקראת פרויקט האנדרטה, לין הגיעה לתובנה שרוב אנדרטאות ההנצחה בהן ביקרה מעבירות מסר של האדרת המנהיגים ופחות של הנצחת החללים שנפלו בקרב. הרעיון שהציעה לין לתחרות היה נחשב מהפכני ורבים בתחילה לא אהבו אותו. גם לאחר זכייתה בתחרות, נשאר הרעיון שנוי במחלוקת בקרב מיעוט בציבור האמריקאי ובין חברי ועדת הפרויקט. הקמת האנדרטה עוררה זעם בקרב השמרנים, שטענו כי עיצוב האנדרטה אנטי-מלחמתי מדי, ולכן נוסף בסמוך, על פי דרישתם, פסל שלושת החיילים, הקונבנציונלי יותר. בין המתנגדים היה תום קארהארט, חבר בוועדה הבוחנת של התחרות, שאמר: "אני לא חושב שיש משהו יותר מעליב מהאנדרטה הזו. אף אחד לא צריך לעשות תואר באומנות בשביל להבין מה האנדרטה הזו מסמלת. זו צלקת שחורה".
מאז הקמתה מבקרים באנדרטה כארבעה מיליון איש מדי שנה.
כעבור שנים רבות ובראייה לאחור אמרה לין: "אני מרגישה שהאנדרטה הזו משקפת את הראייה שלי על אתרי זיכרון ואיך הם צריכים להיראות: כנים לגבי המציאות של המלחמה, מדברים על אובדן החיים במלחמה והזיכרון של מי ששירת, במיוחד אלו שנהרגו".
פרויקטים נוספים עריכה
לאחר ההצלחה בבניית האנדרטה, לין פנתה לקריירה אומנותית ארכיטקטית, שבה היא עיצבה מבנים שונים שהמוכר ביותר מבניהם הוא המוזיאון הסיני בניו יורק.
בשנת 1988 עיצבה לין אנדרטה לתנועת זכויות האזרח באלבמה בה עשתה שימוש באלמנטים דומים ובאותו קו מינימלסטי: אבן גרניט שחורה עליה ציטוט של מרטין לותר קינג: "יש לי חלום".
בשנת 1993 עיצבה לין את "שולחן הנשים", שמוצב באוניברסיטת ייל ומטרתו להנציח את הנוכחות הנשית באוניברסיטת ייל.
בשנת 1995 יצרה לין את הראשון מתוך שלושה בסדרת "גלים" שנראה כמו משטח דשא עם גלי ים. לאחר עשר שנים יצרה את השני בסדרה, ובשנת 2009 יצרה את האחרון בסדרה.
בשנת 2000 יצרה לין אנדרטה בעלת שבעה חלקים שמתארת את ההשפעה ההיסטורית של הילידים באמריקה על צפון-מזרח ארצות הברית.
מאיה לין מקפידה לציין בראיונות עימה כי היא חשה חיבור מיוחד לאתרי הזיכרון שבנתה משום שלדבריה הם מנציחים התרחשויות ושינויים שחלו בחברה האמריקאית בשנות ילדותה והשפיעו על עיצוב אישיותה.
פרסים ומועמדויות עריכה
- 1999 - פרס רומא
- 2000 - פרס אקדמיה של הצלחה
- 2003 - פרס פין ג'ול
- 2007 - פרס עשרים וחמש השנים (אנדרטת מלחמת וייטנאם)
- 2009 - המדליה הלאומית לאמנויות
- 2014 - פרס דורותי וליליאן גיש
- 2016 - מדליית החירות הנשיאותית
בשנת 2005 נבחרה לין כמודל לאקדמיה האמריקאית לאומנות וספרות ולהיכל התהילה הנשי בסנקה פולס, ניו יורק.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מאיה יינג לין (באנגלית)- מאיה יינג לין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Encyclopedia of World Biography, Maya Ying Lin
- ^ 1 2 3 Nadine Shubilat, Environment Is Maya Lin's Latest Muse, abc news
- ^ Maya Lin: Give Back from the Get-Go, The Makers (ארכיון)
- ^ S4 Ep10: Episode 10: Funny Business, Finding your roots
- ^ Maya Lin's Project, What Is Missing, Honoring The Future
- ^ Maya Lin, Making the Memorial, The New York Review of Books, 02/11/2000
- ^ maya lin
- ^ Maya Lin, Pace Gallery
- ^ Vietnam Veterans Memorial Fund (ארכיון)
- ^ Maya Lin: The 100 Most Influential People of 2022, Time (באנגלית)