מאנה כץ

צייר צרפתי

מָאנֵה כץ (ידוע בצרפת כ-Emmanuel Mané-Katz, ברוסית: Иммануэль Лазаревич Кац - עמנואל לזרביץ' כץ; 17 ביוני 18948 בספטמבר 1962[1]) היה צייר צרפתי יהודי יליד אוקראינה, המשויך לאסכולה של פריז. בסוף חייו עלה לישראל.

מאנה כץ
Emmanuel Mané-Katz
לידה 17 ביוני 1894
קרמנצ'וג, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 בספטמבר 1962 (בגיל 68)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אקספרסיוניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
www.mane-katz.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בית קטן בשדה 1932 שמן על בד.
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

רקע משפחתי ושנותיו המוקדמות עריכה

מאנה כץ נולד בעיר קרמנצ'וג שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה) להורים אדוקים בדת. מאנה היה הילד השביעי של לייזר כץ, שמש של אחד מבתי הכנסת של העיר, ושל אשתו, מלכה לבית רבינוביץ'. עד גיל 16 למד בחדר ובישיבה ובגיל זה יצא ללמוד בבית ספר לאמנויות בווילנה. התקשה בהתחלה להסתגל לחברה החילונית וחזר לבית הוריו. אמן מאודסה שכנע אותו לנסות שוב ולהירשם לבית הספר לאמונות במירגורוד באוקראינה. כעבור זמן קצר עבר ללמוד בשנים 19111913 בבית ספר לאמנויות בקייב ובשנת 1913 הגיע לפריז ולמד באקדמיה לאמנויות היפות אצל פרנאן קורמון.

 
דיוקן של אביו של הצייר מאנה כ"ץ - רבי ליזר כ"ץ מתוארך 1917 קרמנצ'וק רוסיה

שנות מלחמת העולם הראשונה וחזרתו לרוסיה עריכה

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ביקש להתגייס ללגיון הזרים אך לא גויס בגלל קומתו הנמוכה. חזר לרוסיה, בה זכה גם כן לפטור מהשרות הצבאי. חי עד 1917 בפטרוגרד וצייר שם נושאים ודמויות יהודיים מסביבתו בציור מקורי ועז. השתלם בתקופה זו אצל מסטיסלב דובוז'ינסקי והשתתף ב-1916 בתערוכה "עולם האומנות". אחרי 1917 חי זמן מה בקרמנצ'וג, בה נתן שיעורי ציור לילדים ולאחר מכן בשנים 1919-1918 לימד באקדמיה לאמנויות בחרקוב. הציג מיצירותיו גם ברוסטוב על הדון ובטביליסי. יחד עם אלכסנדר גלדקוב ווסילי ירמילוב היה חבר בקבוצה האוונגרדיסטית "השלושה" או ה"טרויקה" מחרקוב. ב-1918 שלושתם הצטרפו לקבוצה הקוביסטית-פוטוריסטית "ברית השבעה" (של קוסריוב, בובריצקי, צאפוק, ציביס ואחרים) בהוצאת האלבום "שבעה פלוס שלושה". בשנת 1920 הדיוקן שצייר כץ לסופר ולימיר חלבניקוב קישט את בית הקפה "מרתף המשוררים" (Подвал поэтов) בחרקוב, שבו הוצגה בבכורה על ידי "סדנת התיאטרון" המחזה של חלבניקוב, ,"טעות המוות".

בצרפת ובגלות אמריקה עריכה

בשנת 1921 נסע לברלין ומשם שב לפריז. ציוריו עוררו שם עניין רב. בשנת 1923 אורגנה תערוכתו הראשונה בגלריה "פרסייה". ב-1927 קיבל את האזרחות הצרפתית. במסעותיו המרובים ובביקוריו המתמידים בארץ ישראל צייר תמונות מחיי היהודים במקומות מושבם.

בהתחלת מלחמת העולם השנייה נפל בשבי הגרמני ברואן אך הצליח להימלט. בשנים 1945-1940 חי בניו יורק, בארצות הברית. בשובו לפריז החל לצייר תמונות נוף בסולם צבעים בהיר ותוסס. כל שנה הציג מיצירותיו גם באמריקה. ב-1948 הקים ביחד עם מוסיה טולמן, ז'אן אטלן ואמנים נוספים ארגון בשם "אמנות" שעזר לאמנים ישראלים בבואם לפריז. בשנת 1949 הוא אייר ספר של משה דלוז'נובסקי שיצאה לאור בניו יורק.

בשנת 1958 עלה לישראל[2] והתיישב בחיפה.[3] המבנה שבו גר ברחוב יפה נוף הוא כיום מוזיאון מאנה כץ, ובו מוצגות יצירות נבחרות מעזבונו.

כץ התוודע לאינספור האסכולות והזרמים שהציפו את אירופה בתחילת המאה ה-20 כמו הפרימיטיביזם, הקוביזם, הפוביזם והסוריאליזם, אך מעולם לא התקרב לאף אחד מהזרמים הללו. במרבית זמנו בפריז היה מרותק לנושא של יהודי הגטו כשהוא מצייר בחיפזון, מכסה ברישול משטחים רחבים בקווים אדומים, צהובים, ירוקים וחומים, תוך מתן תשומת לב זעומה לפרטים.

בעבודותיו משנות העשרים ניתן להבחין בהתלהבות בארוקית, המזכירה את אל גרקו, דיוקנאות של פנים צנומות וגרמיות ועיניים הנתונות עמוק בתוך חוריהן.

בישראל צייר מאנה כץ תמונות גואש מרובות, כשהוא מבקש לחשוף את לִבה של הארץ ולא את שטחה. הוא צייר את האווירה הלוהטת של ים המלח ואת מושבת זכרון יעקב העולה מהמישורים, בחיתוכי אדום, ירוק ותכול. תימנים, נשות-ערב, פושטי יד, גמלים וחמורים שימשו לו מודלים, כאשר את העצמים תרגם לשפת הצבע.

נפטר במרפאה בתל אביב ב-1962, בגיל 68, ונקבר בחיפה ליד הסופר והמחזאי היידי דוד פינסקי.[4] בצוואתו הוריש את כל רכושו לעיר חיפה.[5]

לקריאה נוספת עריכה

  • מאנה כץ: דברי מבוא מאת אלפרד ורנר, תל אביב, מסדה, 1959.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מאנה כץ בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה