מארק ריץ'
מארק ריץ' (באנגלית: Marc Rich; נולד בשם מרסל דייוויד רייך; 18 בדצמבר 1934 באנטוורפן בלגיה – 26 ביוני 2013 בלוצרן שווייץ) היה איש עסקים ואיל הון יהודי, שהחזיק באזרחות ישראלית ובדרכונים אמריקאי, ספרדי ובלגי. היה המייסד של חברת המסחר הבינלאומית "Marc Rich & Co AG" (כיום גלנקור) ונודע בכינוי "מלך הסחורות", כיוון שהיה הסוחר הפרטי הגדול ביותר בנפט אשר המציא את הסחר המידי בו. הונו נאמד ב-2012 ב-2.5 מיליארד דולר, והוא דורג בשנת 2006 במקום ה-242 ברשימת 400 עשירי העולם של המגזין "פורבס". ריץ' היה מעלים המס הגדול בארצות הברית שזכה לחנינה נשיאותית, וביקורת רבה ליוותה את עסקיו ואת פעילותו במסחר, בין היתר על קיום מסחר עם איראן, עיראק ומשטר האפרטהייד[1].
 | |
| לידה |
18 בדצמבר 1934 אנטוורפן, בלגיה  |
|---|---|
| פטירה |
26 ביוני 2013 (בגיל 78) לוצרן, שווייץ |
| שם לידה |
Marcell David Reich |
| מדינה |
ארצות הברית, בלגיה, ספרד, ישראל |
| מקום קבורה |
עינת |
| השכלה |
|
| מעסיק |
Phibro |
| בן או בת זוג |
Denise Eisenberg Rich (1966–1996) |
| פרסים והוקרה |
דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן |
|
www | |
  | |
ילדותו עריכה
אביו, דוד רייך, נולד ב-1902 למשפחה יהודית אורתודוקסית בעיירה פז'מישל באימפריה האוסטרו-הונגרית. בתום מלחמת העולם הראשונה נערכו פוגרומים ביהודים ברחבי האימפריה ודוד רייך והוריו נמלטו לפרנקפורט בגרמניה. לאחר עליית הנאצים לשלטון ב-1933 נמלט דוד רייך מגרמניה, שנה שבה פגש את אשתו, ושנה לאחר מכן הזוג התחתן והחליט להשתקע באנטוורפן בלגיה. ריץ' נולד באנטוורפן בשנת 1934 והיה בן יחיד. אביו היה אדם מלומד, שהקפיד בכל הנוגע למשמעת, עבודה קשה ולמצוות הדת, ומרק העריץ אותו. פאולה, אמו של מארק, הייתה אישה אינטליגנטית מגוננת ממוצא צרפתי. באביב 1940, לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה ובעיצומה של הפלישה הגרמנית למערב אירופה, היגרה משפחתו לצרפת של וישי בזכות רכב סיטרואן שאבא של ריץ' קנה בכל חסכונותיו, הפליגה לאוסטרליה בספינת פליטים אך עוכבה במרוקו וריץ' ומשפחתו עוכבו במחנה הפליטים אזמור במרוקו. לבסוף ב-1941, בזכות פניתה של אחותו של אביו למזכיר המדינה האמריקאי, הותר למשפחה להפליג לארצות הברית. בארצות הברית המשפחה שינתה את שמה לריץ' ונדדה מניו יורק לפילדלפיה וקנזס עד שחזרו לניו יורק. ריץ' היה ילד שקט ומופנם שנאלץ להסתדר בכוחות עצמו. ריץ' למד בתיכון רודוס שבמנהטן ואביו היה הדמות המשפיעה והמכוננת ביותר בחייו ומארק תמיד שאף לעורר בו גאווה. ריץ' עבד כסוחר עבור אביו שייבא שקי יוטה מבוליביה ולאחר מכן החל את לימודיו באוניברסיטת ניו יורק, אולם עזב לאחר סמסטר אחד. מרק הצעיר גדל בסביבה דו-לשונית, הוא דיבר בבית גרמנית, שפת אביו וצרפתית, שפת אימו. ב 14 בפברואר 1947 ריץ' ומשפחתו קיבלו אזרחות אמריקאית.
דרכו במסחר עריכה
ריץ' עזב את לימודיו באוניברסיטת בניו יורק כדי לעבוד בחדר הדואר של חברת האחים פיליפ, (כיום Phibro), החברה המובילה בארצות הברית לסחר בטובין. לאחר שעבד בכל מחלקות החברה, הכיר אותה על בוריה והתקדם בסולם הדרגות עד שהועבר לאגף המשלוחים, שם היה אחראי על השליטה בכל התנועות של המוצרים הפיזיים של החברה. בהמשך עבר בין סניפי החברה בעולם וניהל את המשרד במדריד בשנים 1964–1974. מנהל החברה, יהודי אורתודוקסי, טיפח את הסוחר הצעיר ולימד אותו את יסודות הסחר במתכות ובחומרי גלם וריץ' למד רבות על אופי הסחר עם מדינות העולם השלישי. ריץ' היה בעל חושים חדים בתחום המסחר וידע לזהות הזדמנויות בתקופות משבר ומלחמות ולנצל הזדמנויות. לאחר מלחמת קוריאה קנה כספית ויצר לה שוק כשמכר אותה לספקים של סוללות לצבא האמריקאי וידע לזהות את משבר הנפט העולמי בסוף שנות ה-60 כשרכש נפט ומכר אותו באופן מידי ובכך יצר את שוק הסחר המידי לנפט.
עד מהרה הפך ריץ' לאחראי בחברה על הסחר עם מדינות כמו קובה, בוליביה וספרד ופיתח רשת ענפה של קשרים והכרויות אישיות. ב-1965 הוריו, שהיו מיודדים עם הוריה של הזמרת דניס אייזנברג, הכירו לו אותה, והם התחתנו כשנה לאחר מכן, באוקטובר 1966.
ריץ' ידוע בכינוי "מלך הנפט" כיוון שבתחילת שנות ה-70 המציא את המסחר קצר המועד בנפט באמצעות מימון בנקאי, הבסיס לסחר בסחורות שאנו מכירים היום, והצליח לקבל חוזי נפט על חשבון חברות הנפט הגדולות שהתבססו על חוזים ארוכי טווח במימון עצמי ואשר שלטו בשוק. במהלך משבר האנרגיה של 1973–1974 השתמש ריץ' בקשריו במזרח התיכון על מנת לעקוף את האמברגו על ארצות ערב על מנת לרכוש נפט גולמי מאיראן ועיראק. לאחר שרכש נפט גולמי בעבור 14 דולר לחבית, ריץ' מכר את חביות הנפט לחברות הנפט בארצות הברית שהיו במחסור במחיר כפול וגרף רווחים עצומים.
חברת Marc Rich & Co AG עריכה
בשנת 1974, לאחר שלא היה מרוצה מבונוס שקיבל בחברת פיליפ ברדרס לאחר שנה מאוד מוצלחת, החליט לעזוב את החברה וליסד יחד עם שותפו פינקוס גרין וצוות סוחרים את חברת הסחר "Marc Rich & Co AG" בשווייץ. בזכות הניסיון וההכרויות שצבר בעת שעבד בחברת פיליפ ברדרס והלוואה שקיבל מהוריה של אשתו, שהיו הבעלים של חברת נעליים גדולה - New England shoe manufacturing, הקים את החברה. בחברה החדשה, ריץ' וגרין היו הסוחרים הראשונים שהקימו וביססו את שוק הספוט (סחורות למסירה מיידית), וניצלו אותו לעשיית רווחים מהירים. תחת החברה החדשה, ריץ' סגר עסקאות עם משטרים דיקטטוריים שונים ומדינות תחת אמברגו, דוגמת איראן ודרום אפריקה. איראן הפכה לספקית נפט גולמי חשובה ביותר של ריץ' במשך יותר מ-15 שנים. באותה העת חברת הסחר של ריץ' הרוויחה מיליארדי דולרים מחוזי הנפט של משטר האייתוללה האיראני.
תוך פחות מעשור לאחר היווסדה הייתה חברת "מארק ריץ' ושות'" חברת סחר הנפט והטובין העצמאית הגדולה והרווחית בעולם, כשעד לאמצע שנות ה-80 החברה סחרה בכמיליון חביות נפט ביום ובכל סוגי המתכות והמינרלים.
בשנות ה-80 הוחמרו חוקי המס בארצות הברית, וב-19 בספטמבר 1983 הוגש נגדו ונגד קבוצת ריץ' אינטרנשיונל כתב אישום בגין התחמקות מתשלום מס בהיקף של 48 מיליון דולר,[2] הונאה וסחר עם האויב שכלל ביצוע עסקות נפט לא חוקיות עם איראן במהלך סוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 בעת משבר בני הערובה באיראן - הפרה של הסנקציות שהטילה ארצות הברית על איראן באותה העת.
כתב האישום כלל 63 סעיפים תחת חוק ריקו למלחמה בפשע מאורגן שהוחל רק במקרים נדירים כנגד עבירות קשות של שחיתות ומרמה תאגידית. ריץ' ופינקוס נמלטו לשווייץ וטענו שלא יזכו למשפט הוגן כתוצאה מהלחץ והביקורת הציבורית הקשה שכבר הביעה דעתה בנושא. את המסע התקשורתי כנגד ריץ' וגרין ליווה רודולף ג'וליאני, התובע הפדרלי של מחוז דרום ניו יורק. עד שנת 2001 ריץ' היה ברשימת עשרת האנשים המבוקשים ביותר של האף.בי.איי והצליח להימלט ממספר ניסיונות מעצר.
החברות של ריץ' הגיעו להסדר עם שלטונות המס בארצות הברית ושילמו קנסות בגובה 90 מיליון דולר. למרות האישומים והאמברגו האמריקאי, חברת מארק ריץ' ושות' המשיכה לפעול משווייץ.
בשנת 1993, לאחר השקעה כושלת בשוק האבץ שעלתה בהפסדים כבדים לחברה, ריץ' מכר את החברה להנהלה ובעקבות כך שמה של החברה שונה לגלנקור. בזמן מכירת החברה, היא פעלה ב-125 מדינות בעולם עם 40 משרדים, עם מחזור עסקים של למעלה מ-30 מיליארד דולר והעסיקה 1,200 סוחרים. כיום גלנקור היא חברת המסחר בסחורות הגדולה בעולם.
חייו לאחר Marc Rich & Co AG עריכה
לאחר מכירת החברה, ריץ' הקים חברת סחר קטנה יותר שהתמקדה בתחום הנפט והמתכות, ובשנת 2003 מכר אותה. בנוסף, הייתה לו חברה שעסקה בבנייה ובשיפוץ של מבנים מסחריים ובנייני מגורים בשווייץ, ספרד, פורטוגל, צ'כיה ורוסיה.
ב-1996 נפטרה בתו גבריאל מלוקמיה בארצות הברית; הוא נמנע מלהגיע ללוויה בארצות הברית בגלל צו המעצר כנגדו. באותה שנה גם התגרש מאשתו דניס. באותה תקופה גם נמנע מלהגיע להלווית אביו בארצות הברית ואמר עליו קדיש בטלפון.
ב-20 בינואר 2001, ביום האחרון של ביל קלינטון כנשיא ארצות הברית, העניק קלינטון חנינה נשיאותית לריץ' ולגרין בטענה שלא מדובר בפשעים שמצדיקים אישום פדרלי. החנינה הייתה שנויה במחלוקת, מפני שלא נהוג לתת חנינה למי שברח מהרשויות ולא ריצה את עונשו. החנינה עוררה גם ביקורת רבה, שכן גרושתו של ריץ' הייתה תורמת גדולה למפלגה הדמוקרטית. קלינטון הסביר את החלטתו באומרו כי מצבים דומים יושבו בעבר מחוץ לכותלי בתי המשפט; שמספר עורכי דין רפובליקנים תמכו בחנינתו; וכמו כן ציין כי בכירי ממשל ישראלים רבים, לרבות ראש ממשלת ישראל דאז אהוד ברק וכן שמעון פרס,[3] הפצירו בקלינטון לחון את ריץ' "בשל תרומתו ושירותיו למטרות צדקה ישראליות, למאמצי המוסד להציל ולפנות יהודים מארצות עוינות, ולתהליך השלום באמצעות מימון תוכניות חינוך ובריאות בעזה ובגדה המערבית."[4] ראש המוסד לשעבר, שבתי שביט, הפציר בקלינטון גם כן לחון את ריץ, וטען כי הוא אפשר לסוכני מודיעין להשתמש במשרדיו ברחבי העולם באופן קבוע.[5]
בתרמית מיידוף ב-2009, הפסיד ריץ' 14.5 מיליון דולר.[6]
ריץ' התגורר בקנטון לוצרן שבשווייץ. היה הבעלים של אתרי הסקי בסנט מוריץ שבשווייץ ובמארבלה שבספרד ובתים בספרד ובישראל. נודע כחובב אמנות ותרבות והיה בעל אוסף אמנות נרחב שכלל ציורים של רנואר, מונה ופיקאסו. בין תחביביו האחרים היו עישון סיגרים וסקי.
פעילות פילנתרופית עריכה
בין פעולותיו הפילנתרופיות מימן ריץ' באופן פרטי ב-1985 את הפיצויים למשפחות הקורבנות הישראלים בפיגוע בראס בורקה בסיני, תרם עשרות מיליוני דולרים לקליטת עולים מאתיופיה ורוסיה, תרם לפרויקט תגלית, יסד במוזיאון תל אביב אגף לאמנות ישראלית ובינלאומית על שם בתו גבריאלה שנפטרה, ותרם להקמת הבניין החדש של סינמטק תל אביב שנקרא מרכז ריץ' לקולנוע ישראלי, וכן להקמת בניין הספרייה הראשית במרכז הבינתחומי הרצליה ובניין הפקולטה להנדסה באוניברסיטת בר-אילן, אשר נושאים את שמו. כמו כן, פעל למען דו-קיום בין ישראל לפלסטינים בהקמת תוכניות חינוך ובריאות בגדה המערבית ובעזה ובתרומותיו לוועידת הנשיא מדי שנה. ריץ' תרם גם למרכז למחקר על שם סלואן-קטרין, למרכז המחקר הרפואי באוניברסיטת ייל, למרכז הרפואי רבין ולמכון דנה-פרבר לחקר הסרטן.
ריץ' עמד מאחורי קרן ריץ' - אחת הקרנות הגדולות הפועלות בישראל אשר מנוהלת על ידי אבנר אזולאי ואשר השקיעה למעלה מ-135 מיליון דולר בשני עשורים האחרונים. הקרן הוקמה על ידי ריץ', אשתו לשעבר - דניס ושותפיו העסקיים: אלקה אקל ופינקוס גרין. הקרן תרמה במשך השנים למוסדות תרבות, חינוך ובריאות ישראלים שונים בהם תוכנית המצטיינים במדעי הרוח והחברה באוניברסיטת ת"א, התזמורת הפילהרמונית הישראלית, סינמטק תל אביב, תיאטראות הקאמרי, הבימה ובאר שבע, המרכז הבינתחומי הרצליה, בית החולים שערי צדק, בית ברל, מוזיאון תל אביב ומוזיאון ישראל.[2]
ריץ' סייע באמצעות קשריו וממונו בהעלאת יהודים מתימן ואתיופיה בתחילת שנות ה-80 ובשנות ה-90.
במהלך כל אותם שנים סייע ריץ' לארגוני מודיעין ישראלים במידע על איראן ובשימוש במשרדיו על ידי סוכני מודיעין.
הוקרה עריכה
במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 קיבל פרסים ואותות רבים בהם:
- בשנת 2004 ו-2006 קיבל ממוזיאון תל אביב וישראל (בהתאמה) אותות חבר של כבוד על תרומותיו הרבות.
- בשנת 2007 קיבל תואר ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן ואות יקיר הנגב מאוניברסיטת בן-גוריון כאות הוקרה על תרומותיו הכספיות לאוניברסיטאות, וקיבל תעודת אזרח של כבוד לתרומתו לעיר תל אביב.[7]
- בשנת 2008 קיבל אותות של כבוד מהמרכז הרפואי שיבא-תל השומר ומהמרכז הבינתחומי הרצליה.
- בשנת 2009 קיבל תואר ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב כהוקרה על הפעילות הפילנתרופית הנרחבת שלו למען מדינת ישראל והעיר תל אביב.
משפחתו עריכה
ריץ' נישא בשנת 1966 לדניס אייזנברג ולשניים נולדו שלוש בנות. ריץ' ורעייתו התגרשו בשנת 1996. לאחר מכן הוא נישא לגיזלה רוסי, והתגרש ממנה ב-2005.
ריץ' נפטר משבץ מוחי בגיל 78 ב-26 ביוני 2013 בביתו אשר בקנטון לוצרן בשווייץ. נקבר בקיבוץ עינת בישראל.
לקריאה נוספת עריכה
- דניאל אמאן, מלך הנפט: חייו הסודיים של ידיד ישראל, אור יהודה: כנרת, 2012.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מארק ריץ'- דנה גילרמן, קרן ריץ' הקפיאה תרומות למוזיאון ת"א, באתר הארץ, 29 בינואר 2006
- תמרה טראובמן, הדוקטור והכבוד, באתר הארץ, 25 במאי 2007
- בלומברג, איש העסקים היהודי מארק ריץ' הלך לעולמו בשווייץ בגיל 78, באתר הארץ, 26 ביוני 2013
ליאור דטל, רונית דומקה, איש העסקים היהודי מארק ריץ' שמת היום מכר לישראל נפט איראני, באתר TheMarker, 26 ביוני 2013- nrg מעריב, איש העסקים היהודי מארק ריץ' הלך לעולמו, באתר nrg, 26 ביוני 2013
- איתן אבריאל, שיחת הטלפון מאהוד ברק שהקלינטונים לעולם לא ישכחו, באתר TheMarker, 17 בנובמבר 2016
הערות שוליים עריכה
- ^ https://www.youtube.com/watch?v=WNYemuiAOfU
- ^ 1 2 שרה ליבוביץ דר, הנדיב לא ידוע, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2003
- ^ פורסם תעתיק השיחות בין ברק לקלינטון בפרשת ריץ, באתר nana10, 20 באוגוסט 2001
- ^ קלינטון: בכירי ממשל ישראלים הפצירו בי לחון את ריץ', באתר nana10, 19 בפברואר 2001
- ^ Associated Press (26 ביוני 2013). "Marc Rich dies at 78; last day pardon by Clinton provoked a flood of criticism". Washington Post.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ דוד ליפקין, מקורבנות מאדוף: המיליונר מארק ריץ' שתורם למוסדות בארץ, באתר nrg, 11 בינואר 2009
- ^ תמרה טראובמן, הדוקטור והכבוד, באתר הארץ, 25 במאי 2007