מבחר הספרות של ג'או מינג
מבחר הספרות של גָ'או מִינְג (בסינית מסורתית: 昭明文選; בסינית מפושטת: 昭明文选; בפין-יין: zhāomíng wén xuǎn, גָ'אומִינְג וֶן שׂוֵ'אן), הידוע גם בשם "מבחר הספרות" (文選, וֶן שׂוֵ'אן), הוא אחד האוספים הקדומים ביותר של שירה וספרות סינית. זהו מבחר יצירות מתקופת שושלות האן וצ'ין (עד שנת 500), אשר נחשבו הטובות ביותר באותה תקופה.
מבנה היצירה עריכה
האוסף מורכב מ60 חלקים, שכל אחד מהם מכיל סוג אחר של ספרות יפה. זהו גם האוסף הגדול ביותר של שירת פֿוּ.
באוסף 761 יצירות מאת 130 כותבים.
תהליך הכתיבה עריכה
היצירה נכתבה בסביבות שנת 520, בתקופת שושלת ליאנג, בידי שְׂיָאו טונְג, בנו הבכור של הקיסר ווּ מלְיָאנְג, וקבוצת מלומדים שהוא ארגן.
לאחר מותו, ניתן לשְׂיָאו טונְג הכינוי "גָ'או מִינְג", שמשמעו "המבריק", וכך קיבל האוסף את השם "מבחר הספרות של גָ'או מִינְג".
חשיבות עריכה
בתקופת שושלת טאנג היה המחקר של מבחר הספרות שווה בחשיבותו לזה של חמש הקלאסיקות, ונהנה מפופולריות חסרת תקדים. אולם עד זמנה של שושלת סונג הצפונית השתנתה הגישה, ואף נטבעה האמרה "עם הרקבון של מבחר הספרות, מספר המלומדים פחות."[1] כך גם בשושלות יואן, מינג וצ'ינג המחקר במבחר הספרות לא הראה התקדמות משמעותית.
בספרו "בעניין מבחר הספרות" מבקר סוּ שְׁה את מבחר הספרות כך: "הארגון חסר סדר, והבחירות אינן ראויות... כמו ילד קטן המתעקש לפרק דברים"[2], זאת בעוד שב"שיח השירה להיכל החורף" מכיר גָ'אנְג גְ'יֵה בכך ש"למרות שההשמטות רבות" גם ההישגים "אינם מעטים".
היצירה לא תורגמה עד כה לעברית, קיימים תרגומים חלקיים או מלאים שלה לצרפתית, גרמנית, אנגלית ויפנית.
חשיבות ביפן עריכה
"מבחר הספרות" הועברה ליפן זמן קצר לאחר פרסומה והפכה לקריאת חובה עבור האצולה היפנית בתקופת הייאן. היפנים העריצו את היופי של היצירות, ומונחים רבים מתוכן נטמעו בשפה היפנית כדימויים, ועדיין נמצאים בשימוש.
פרשנויות עריכה
הפרשנויות הראשונות ל"מבחר הספרות" הופיעו כשישים עד שבעים שנה לאחר פרסומו, על ידי אחיינו של שְׂיָאו טונְג, שְׂיָאו גָאי. מלומדים מתקופות סוף שושלת סווי וטאנג, כגון צָאו שְׂייֵן, שׂ'וּ יֵן, לִי שָׁאן, וגונְגְסוּן לְווֹ עזרו לקדם את "מבחר הספרות" עד שהפך למוקד של ענף עצמאי בחקר הספרות. צָאו שְׂייֵן היה הראשון מביניהם שפרסם פרשנות בשם "צליל ומשמעות במבחר הספרות" (文選音義), והאחרים, שהיו תלמידיו, פרסמו גם הם פרשנויות משלהם. פרשנותו של לִי שָׁאן אשר פורסמה בזמנו של הקיסר גָאודְזונְג מטָאנְג (656-661 לספירה), נחשבת לברת הסמכא מתוך היצירות הללו.
בתקופת קָאיְיְוֵּ'אן (713-741) מזמן שלטונו של הקיסר שׂוֵ'אנְדְזונְג מטָאנְג, הפקידים יצרו את "הפרשנות של חמשת הפקידים" (五臣注). היצירה הייתה פשוטה יותר מזו של לִי שָׁאן שקדמה לה, אך המלומדים של אותם ימים לא אימצו אותה.
בשנת 1094, בזמנו של הקיסר גֶ'דְזונְג מסונְג, פורסמו לראשונה הפרשנות של לִי שָׁאן ביחד עם זו של חמשת הפקידים. ביחד הם נקראו "הפרשנות של ששת הפקידים", ויצאו במספר גרסאות אשר בחלקן בוצע שינוי בסדר של חלק מהפסקאות.
בתקופת צ'וּנְשִׂי (1174-1189) אשר בזמן שלטונו של הקיסר שְׂיָאודְזונְג מסונְג, הוציא המשורר יוּאוּ מָאו גרסה של פרשנות לִי שָׁאן אשר השפיעה רבות על דורות מאוחרים יותר.
בתקופת גְ'יָאצִ'ינְג (1796-1820) בזמן שושלת צ'ינג, הוציא הפקיד חוּ קֶגְ'יָה גרסה על בסיס השוואה ביקורתית, וגרסה זו הפכה למקור להדפסות מאוחרות יותר של היצירה, כגון אלו שבוצעו ב-1977 וב-1986.
קישורים חיצוניים עריכה
- תרגום לעברית של היצירה "בלדת רוח הסתיו" מתוך פרק 31 במבחר הספרות של ג'או מינג.