מבצר סן פדרו דה לה רוקה
מבצר סן פדרו דה לה רוקה (בספרדית: Castillo de San Pedro de la Roca) שוכן 10 ק"מ דרומית-מערבית לסנטיאגו דה קובה, בפתח המפרץ שלחופו שוכנת העיר. לעיתים מכונה המבצר גם "קאסטיו דל מורו" (Castillo del Morro), אולם שם זה, אותו הוא חולק עם מבצר אל מורו שבהוואנה, נפוץ פחות.
 | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| סוג |
מוצב  | ||||
| מיקום |
סנטיאגו דה קובה | ||||
| מדינה |
קובה | ||||
| מידות | |||||
| שטח |
93.88 הקטאר | ||||
| קואורדינטות | 19°58′07″N 75°52′13″W / 19.968705555556°N 75.8703°W | ||||
|
(למפת קובה רגילה)   מבצר סן פדרו דה לה רוקה | |||||
  | |||||
היסטוריה עריכה
המפלס התחתון של המבצר הוקם בין 1590 ל-1610 על גדות המפרץ (El Morro) שהעניק למבנה כולו את אחד משמותיו. המפלסים האחרים תוכננו ב-1638 בידי המהנדס האיטלקי ג'ובאני באוטיסטה אנטונלי, לבקשתו של מושל סנטיאגו, פדרו דה לה רוקה אי בורחה (Pedro de la Roca y Borja), לאחר שהביצורים הקיימים לא הצליחו להגן על העיר מפני התקפות של שודדי ים. המבצר קרוי על שמו של אותו מושל. העבודות החלו ב-1638 ונמשכו לסירוגין עד סוף המאה ה-17. המבצר הוקם על צלעו של צוק תלול המתנשא לגובה של 60 מ' מעל המפרץ. הוא כלל ארבעה מפלסים ושלוש סוללות עליהן הוצבו תותחים. הגישה אליו הייתה רק בדרך הים.
ב-1662 השתלטו שודדי ים אנגלים על סנטיאגו למשך שבועיים, שבמהלכם הרסו חלק מהביצורים שכבר נבנו, ובזזו את התותחים. לאחר עזיבתם הציבו הספרדים במקום כוח שמירה של 300 חיילים. שיקום המבצר נמשך עד 1669, ובמהלכו חוזקו בו יתר הביצורים. תלאותיו של המבצר נמשכו גם בהמשך המאה. ב-1678 הוא הותקף בידי צרפתים וב-1680 תקף אותו כוח של 800 שכירי חרב, אך המבצר הוכיח את יעילותו בפני התקפות אלה. בנוסף, ניזוק המבצר בשורה של שלוש רעידות אדמה בין 1675 ל-1679, אך הוא שופץ ובוצר שוב בסופה של המאה. בין 1738 ל-1740 הורחב המבצר, ולאחר רעידות אדמה נוספות, בין 1757 ל-1766, הוא שופץ שוב.
לאחר שהוסר החשש מפני התקפות שודדי ים, הוסב המבצר לבית כלא לאסירים פוליטיים ולמחנה צבאי. הוא שב ומילא את ייעודו במהלך מלחמת ארצות הברית ספרד ב-1898. במהלך המאה ה-20 ננטש המבצר, וסבל מהזנחה רבה, עד ששוקם בשנות ה-60. ב-1997 הכריז עליו אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. בנימוקי ההכרזה צוין כי המבצר שמור באופן הטוב ביותר מבין המבצרים הספרדיים ביבשת אמריקה, וכי הוא מהווה את הדוגמה הטובה ביותר לארכיטקטורה הצבאית של הספרדים ביבשת. כיום יש במבצר מוזיאון, והוא פתוח למבקרים.
מבנה המבצר עריכה
במבצר ארבעה מפלסים ושלוש סוללות תותחים, חלקן הרוסות - סוללת לה אסטרייה (La Esrella - "הכוכב") וסנטה קטלינה (Santa Catalina) הפונות אל המפרץ ממערב וסוללת אגואדורס (Aguadores) הפונה אל הים הקריבי מדרום. המבצר הוקם לפי כללי האדריכלות הצבאית הספרדית-אמריקאית, ועיצובו תואם את אדריכלות הרנסאנס האיטלקית. מפלסי המבצר בנויים זה מעל זה ומחוברים בגרמי מדרגות:
- המפלס הנמוך ביותר - "לה לנגואה דל אגואה רוולין" (La lengua del agua Ravelin) - הוא המוקדם והנמוך ביותר, וממוקם סמוך לקו המים. שטחו 320 מ"ר, ונוסף לסוללה התותחים הוא כולל מחסן לאבק שרפה, עמדת שמירה ומבנה פיקוד.
- מעליו נמצאים מפלסי "אל אלחיבה" (El Aljibe) הקטן ו"סנטיסימו סקרמנטו" (Santisimo Sacramento) הגדול יותר, שהוקמו במהלך המאה ה-17. חלקו זה של המבצר קיבל את צורתו הנוכחית במאה ה-18 עת הוקמו בו מגדלי השמירה בקצה הדרומי והצפוני של המבנה.
- המפלס הגבוה ביותר - "סנטיסימה טרינידד" (Santisima Trinidad) הוקם בשנות השישים של המאה ה-17, ושוכן בו מחסן אבק שרפה גדול. מאוחר יותר הוספו לו מגדל האיתות, המגדלור וקפלת "סנטו קריסטו", שנבנו כולם בשנת 1840. שתי סוללות נוספות הוקמו במקום מבטון במהלך מלחמת ארצות הברית ספרד ב-1898.
קישורים חיצוניים עריכה
