מדונה דל מגניפיקט
מדונה דל מגניפיקט (באיטלקית: Madonna del Magnificat) הוא טונדו טמפרה, מעשה ידי הצייר סנדרו בוטיצ'לי, שצויר בשנת 1481 ומתאר את המדונה והילד. היצירה מוצגת בגלריית אופיצי בפירנצה.[1][2]
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | סנדרו בוטיצ'לי |
| תאריך יצירה | 1481 |
| טכניקה וחומרים | טמפרה |
| ממדים בס"מ | |
| קוטר |
118 ס״מ  |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
רנסאנס מוקדם |
| מספר יצירה |
00188562 (גלריית אופיצי) |
| מיקום |
גלריית אופיצי פירנצה שבאיטליה |
  | |
היסטוריה ורקע עריכה
היעד המקורי של הציור אינו ידוע. ציורי טונדו יועדו בדרך כלל לעולם החילוני בתקופת הרנסאנס, ומעל לכל לבתי אצולה. לעיתים קרובות הם הוזמנו לרגל נישואין או לידות. עם זאת, לאור גודלו הניכר של הציור, ייתכן שהוא נתלה באחד מבתי הדין של רפובליקת פירנצה, שלעיתים קרובות עוטרו בדימויי קדושים.[1]
הרקע של התמונה נפתח לנוף, המתואר על פי כללי הפרספקטיבה האטמוספירית (אנ'), בדומה לרקע ב"מדונה דל ליברה" (אנ'), שם החלון הפתוח מאפשר הצצה אל הנוף שבחוץ. נופים אלה מצביעים על ההשפעה על בוטיצ'לי של אמנים הולנדים בני זמנו כמו יאן ואן אייק, רוחיר ואן דר ויידן והוברט ואן דר גוז (אנ'). יחסי המסחר בין איטליה להולנד הלכו וגברו מאז המאה ה-15, וכתוצאה מכך נסעו הרבה סוחרים ובנקאים פלורנטינים צפונה, וחזרו עם ציורים המגלים תפיסות אמנותיות אחרות. הציירים האיטלקים העריצו במיוחד את העיצוב הריאליסטי של הדמויות ואת האפקט שיצרה הפרספקטיבה האטמוספירית של הנופים, וכל אחד מהם שילב את המוטיבים האלו בתמונותיו לפי דרכו.[2]
בוטיצ'לי יצר את מדונה דל מגניפיקט בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-15. באותה תקופה זו הייתה ככל הנראה תמונתו המפורסמת ביותר של הבתולה, כפי שמעידים חמישה העתקים בני זמנו שיש לציור.[2]
הציור נרכש מאוסף פרטי בשנת 1785, ומוצג בגלריית אופיצי.
תיאור היצירה עריכה
הציור הוא בצורת טונדו, שמשמעותו באיטלקית "עגול". מרים הבתולה יושבת על כס מלכות ומוכתרת על ידי שני מלאכים. הכתר שהיא לובשת היא יצירת צורפות עדינה אשר מורכבת מאינספור כוכבים. היא כותבת את המזמור הנוצרי מגניפיקט, המעניק לציור את שמו. ישו הילד יושב בחיקה של אמו. שניהם נוגעים ברימון, פרי בעל משמעויות סמליות רבות, שזרעיו האדומים מזכירים את הפסיון של ישו. הסצנה מתרחשת לפני חלון שנפתח אל נוף כפרי בהיר ושלו. הנושא הדתי הופך כמעט לבן זמנו של האמן בתיאור התסרוקות האופנתיות של מרים והמלאכים, שכמו בעבודות שונות אחרות של בוטיצ'לי, הם ללא כנפיים. השיער הבלונדיני של הבתולה, בגימור זהב בהיר, מכוסה על ידי רעלה שקופה, בעוד התסרוקות והלבוש של המלאכים מבוססים על אופנת המשפחות העשירות בפירנצה של סוף המאה ה-15. מקוריות העבודה, יחד עם האלגנטיות המתוחכמת של הלבוש והשיער, וחן ההבעה של מרים, הביאו לאורך השנים לגילויו מחדש של בוטיצ'לי, שדמויותיו מגלמות אידיאל יופי שזכה להערכה רבה במהלך המאה ה-20.[1]
דיוקן זה של הבתולה מייצג את הטונדו היקר ביותר שיצר בוטיצ'לי אי פעם, בשום ציור אחר הוא לא השתמש בכל כך הרבה זהב. הוא השתמש בזהב לקישוט הגלימות, לתיאור הקרניים האלוהיות והכתר של מרים, ואפילו כדי להעצים את צבע השיער של מרים והמלאכים. זהב הוא הצבע היקר ביותר, ועל כן שימוש בו נעשה בדרך כלל במשורה בלבד. השימוש החופשי כאן היה אפוא משאלתו המפורשת של מזמין היצירה.[2]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 "Virgin and Child, and Angels (Madonna of the Magnificat)". גלריית אופיצי. (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 "Madonna of the Magnificat (Madonna del Magnificat)". Web Gallery of Art. (באנגלית)