מהומות סוחומי (1989)
מהומות סוחומי היו מהומות שהתרחשו ביולי 1989, בסוחומי שבאבחזיה אסס"ר גאורגיה סס"ר ברית המועצות, שהיו מונעים ממתיחות אתנית בין האבחזים והגאורגים בעיר. קרבות הרחוב נמשכו מספר ימים והביאו לתסיסה בכל רחבי אבחזיה.
המהומות החלו ב-16 ביולי 1989, בהפגנות של אבחזים כנגד פתיחת סניף של האוניברסיטה הממלכתית של טביליסי בסוחומי, והסתיימו בביזת בית ספר גאורגי, שהיה המקום המשוער שבו היה אמור לקום הסניף. האלימות שהתפרצה בעקבות הביזה התדרדרה במהירות לעימות אתני רחב היקף. עד שהצבא הסובייטי הצליח להשליט סדר, גבו המהומות את מותם של לפחות 18 איש ו-448 פצועים, רובם גאורגים. אירועים אלה סימנו את תחילת הסכסוך הגאורגי-אבחזי.
רקע עריכה
ב-18 במרץ 1989, החמירה המתיחות האתנית המתמשכת באבחזיה, כאשר האליטה האבחזית, ראתה בפעילות ההולכת וגוברת של התנועה לעצמאות גאורגיה, איום על הפריבילגיות הפוליטיות שלהם כאומה בתואר (титульная нация)[1] ומעמדם כרפובליקה אוטונומית. באספה שנערכה, ב-18 במרץ 1989, בליחני, חתמו 12,000 אבחזים על עצומה המופנית לשלטון המרכזי במוסקבה תביעה להתנתק מגאורגיה ולהשיב להם מעמד של רפובליקה אוטונומית (כאבחזיה סס"ר). הפעולה גררה הפגנות גדולות של הקהילה הגאורגית באבחזיה, שהייתה הקבוצה האתנית הגדולה באבחזיה (45.7%[2]), והתנגדה בתוקף לכל צמצום בקשר בין אבחזיה לגאורגיה. הגאורגים ערכו הפגנות באבחזיה ובגאורגיה גופא. המחאה הגיעה לשיאה בהפגנה שנערכה ב-9 באפריל של אותה שנה, בטביליסי שהביאה לטרגדיה של 9 באפריל, בה הרגו, כוחות ביטחון הפנים של ברית המועצות, 20 איש (בעיקר נשים), ופצעו מאות[3]. כתוצאה מאירועים אלה, התפטר, ביום למחרת, המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית בגאורגיה, ג'ומבר פטיאשווילי (ჯუმბერ პატიაშვილი) והוחלף בראש הק.ג.ב. לשעבר גיווי גומבארידזה[4]. הטרגדיה של ה-9 באפריל הסירה את השריד האחרון של האמון במשטר הסובייטי בגאורגיה, ודחפה גאורגים רבים לידי האופוזיציה הרדיקלית למשטר הסובייטי. בינתיים נותרו האבחזים נאמנים לשלטון הסובייטי וזאת במטרה, קודם כל להשניא את התנועה הגאורגית, ושנית להבטיח את אהדת מוסקבה לעניינם.
המחלוקת על האוניברסיטה עריכה
נושא האוניברסיטאות היה תמיד נושא רגיש באבחזיה. האוניברסיטה הממלכתית של אבחזיה נוסדה בסוחומי שנת 1978, כוויתור לתביעת הבדלנים האבחזים, שהתעוררה בעקבות ההתגייסות הלאומית הגאורגית לטובת ההגנה על שפתם ותרבותם. לאוניברסיטה היו שלוש מחלקות - אבחזי, גאורגי ורוסי. אף על פי כן, התלוננו סטודנטים גאורגים על אפליה מצד מרצים ואנשי מנהלה אבחזים ורוסים. זמן קצר לאחר אירועי ה-9 באפריל, פתחו הסטודנטים הגאורגים באוניברסיטה בשביתת רעב, בתביעה כי המחלקה הגאורגית באוניברסיטה תהפוך לסניף של האוניברסיטה הממלכתית של טביליסי. תביעת הסטודנטים הייתה חלק ממהלך גאורגי גדול יותר שמטרתו הייתה חידוש או ייסוד מוסדות תרבות גאורגיים נפרדים באבחזיה שיהיו חופשיים מכל השפעה סובייטית. מוקדם יותר הוביל מהלך זה לחלוקתה של קבוצת הכדורגל של סוחומי והתיאטרון על פי שיוך אתני. תנועת הסטודנטים קיבלה תמיכה נרחבת מצד הגאורגים שחיו באבחזיה, והמרצים הגאורגים, המורים הגאורגים והמכון הסובטרופי למחקר של סוחומי, הצטרפו לשביתה. סוגיית האוניברסיטה הצריכה התערבות של טביליסי, אולם השלטונות הגאורגיים היססו להגיב. ב-14 במאי 1989 הפעילה ממשלת גמסחורדיה לחץ ציבורי והורתה על הקמת סניף סוחומי של האוניברסיטה הממלכתית של טביליסי. הם השאירו את המחלקה האבחזית והרוסית תחת המנהלה של האוניברסיטה הממלכתית של אבחזיה. האבחזים הגיבו בכעס והחלו בסדרת הפגנות גדולות, מיד לאחר ההחלטה. הם ארגנו במהירות שביתת שבת במטרה לעצור את ההכנות הגאורגיות להקמת הסניף. פקידי הממשל המקומיים, שצפו את האפשרות כי האירועים יתפתחו לאלימות, החלו במבצע לאיסוף כלי נשק מהאוכלוסייה. במקביל הגישו, פעילים אבחזים מארגון אידגילארה ("החזית הפופולרי") שהוקם זה לא מכבר, קובלנה לשלטונות במוסקבה, ודיווחו כי משבר האוניברסיטה מתודלק בידי אופוזיציונרים גאורגיים אנטי סובייטיים "בלתי רשמיים". בתחילת יולי שלח הסובייט העליון משלחת מיוחדת שתחקור את הוויכוח סביב האוניברסיטה. מסקנות המשלחת היו כי לממשל הגאורגי לא הייתה זכות חוקית להכריז על הקמתה של אוניברסיטה חדשה, והמליצה על תגובה חריפה כלפי הממשל בטביליסי. למרות ההמלצות והאיום מצד האבחזים המשיכו הגאורגים במעשיהם ופרסמו תאריך לבחינות קבלה לסניף החדש של האוניברסיטה, שתוכננו ל-15 ביולי.
המהומות עריכה
מספר ימים לפני המועד המתוכנן של בחינות הקבלה, התארגנו אלפים בודדים של אבחזים וערכו עצרת אנטי-גאורגית גדולה בסוחומי. ב-12 ביולי 1989, הובילי פעילי האידגילארה הפגנות ברחבי סוחומי שכללו קבוצות חמושות. המפגינים תקפו מבנה של עיתון מקומי בשפה הגאורגית ואילצו אותם לסגור. זמן קצר לאחר מכן הוקף, המבנה בו אמור היה לקום הסניף הגאורגי של אוניברסיטת טביליסי, בידי ההמון. קציני המשטרה המקומיים התעלמו מקריאותיהם הנואשות של הפועלים שעבדו במבנה המכותר, והחליפו, מוקדם ב-15 ביולי, את השוטרים ממוצא גאורגי ששמרו על האוניברסיטה בשוטרים אבחזים. באותו יום נשלחה יחידה קטנה של שוטרים מטביליסי לסוחומי שמטרתה הייתה להחזיר את הסדר, אולם הם פורקו מנשקם על ידי מיליציה אבחזית ללא התערבות של השוטרים המקומיים. בינתיים התכנסו הגאורגים לאספת נגד כדי למנוע מהאבחזים להרוס את מבנה סניף האוניברסיטה.
הדיווחים לגבי הקבוצה שהחלה באלימות סותרים. שני הצדדים מאשימים זה את זה. עם תחילת האלימות התדרדר המצב במהירות ללוחמה בין-אתנית כוללת, שהביאו בסופו של דבר למלחמת אבחזיה. הגאורגים דיווחו כי קבוצת אבחזים חמושים פתחו באש על מפגינים גאורגים בפארק רוסתוולי בסוחומי, בעוד האבחזים טוענים כי הם החלו בלוחמה לאחר שצלם אבחזי, שניסה לחדור למבנה, הוכה על ידי הגאורגים. מכל מקום, מאוחר ב-16 ביולי, המון של כ-5,000 אבחזים, שרבים מהם היו חמושים, נעו לתוך הבניין. מספר חברי משלחת הבדיקה הגאורגית הוכו ונחבלו, ובית הספר נבזז[5].
האירועים האלה הביאו לשרשרת אירועים שהובילו מאוחר יותר לאבדות בנפש וחורבן כאשר שני הצדדים פתחו בלוחמה חמושה שנמשכה מספר ימים. באותו ערב החלו האבחזים והגאורגים בהכנות למלחמה כוללת בכל רחבי אבחזיה וגאורגיה גופא. הסוואנים בעמק קודורי, תת-קבוצה אתנית של גאורגים שיושבים בצפון-מזרח אבחזיה התנגשו באבחזים מהעיר טקווארצ'לי. בולמוס הירי נמשך כל אותו לילה, ולסירוגין גם מספר ימים לאחר מכן. בינתיים החלו, 30,000 גאורגים מגאורגיה גופא, במיוחד מסמגרלו ומגרלים (תת-קבוצה אתנית של גאורגים) ממחוז גאלי, לצעוד לכיוון סוחומי, בראשות הדיסידנט האנטי-סובייטי מרב קוסטבה. הממשל הבדלני של אבחזיה טוען כי ההמון האבחזי תקף את עמדות ותחנות המשטרה כדי להשיג נשק, אולם ישנם עדויות לכך כי האהדה של השוטרים האבחזים מנע מגורמי אכיפת החוק המקומיים מלהתנגד לתוקפים והם לקחו את הנשק מתחנות המשטרה ללא התנגדות מהשוטרים. יתר על כן, מפקד המשטרה באוצ'מצ'ירה הורה לשוטריו להחזיר את נשק הצייד, שהוחרם קודם לכן, לאבחזים. משלב זה יכלו קבוצות חמושות של אבחזים לארגן יחידות משמר ולעצור את הצועדים הגאורגים, שחלקם היו חמושים. הצועדים נעצרו בגשר מחוץ לאוצ'מצ'ירה, עיר שאוכלוסייתה הייתה מעורבת (גאורגים ואבחזים). קוסטבה עצר את הצעידה, ומנע בכך שפיכת דם נוספת. זמן קצר לאחר מכן פעלו חיילי משרד הפנים הסובייטי להשבת הסדר על כנו.
אירועי יולי באבחזיה הותירו לפחות 18 הרוגים ו-448 פצועים, מתוכם היו, על פי מקורות רשמיים, 302 גאורגים. אף על פי שהנוכחות הממושכת של חיילי ביטחון הפנים הסובייטים שמרה על שלום רעוע במחוז, התפרצה אלימות, והממשל הסובייטי לא התקדם כלל במציאת פתרון לבעיות הבין-אתניות[6]. הגאורגים חשדו כי ההתקפה על הסניף האבחזי של האוניברסיטה הגאורגית תוכננה מראש בידי הבדלנים האבחזים, במטרה לעורר עימות אלים נרחב, שתאלץ את מוסקבה להכריז על ממשל צבאי במחוז, ובכך תאבד טביליסי את השליטה על האוטונומיה באבחזיה. במקביל הם האשימו את השלטון הסובייטי בהפעלת מניפולציות אתניות כדי לרסן את השאיפות הלאומיות של הגאורגים. מצד שני, טענו האבחזים, כי הקמת הסניף של אוניברסיטת טביליסי הייתה מכשיר בידי הגאורגים כדי לחזק את השליטה התרבותית במחוז, והמשיכו לתבוע חקירה על אירועי יולי ותבעו ממוסקבה להצהיר כי שום סניף של אוניברסיטת טביליסי לא יוקם בסוחומי. כיוון שלאף אחד מהצדדים לא היה הכוח לכפות פתרון צבאי על הסכסוך, הפכה, ביולי 1990, האיבה בין האבחזים לגאורגים, ל"מלחמת חוקים" למחוקקים, עד להתפרצותה של מלחמת אבחזיה באוגוסט 1992[7].
מקורות עריכה
- סטיוארט קאופמן (2001), שנאה מודרנית: הפוליטיקה הסימבולית של מלחמה אתנית, עמ' 104–105, ISBN 0801487366, (באנגלית)
- רונלד גריגור סאני (1994), יצירת האומה הגאורגית, עמ' 399, ISBN 0253209153, (באנגלית)
- הכרוניקל של הסכסוך הגאורגי-אבחזי 1989-2008, 12.8.2008, (ברוסית)
הערות שוליים עריכה
- ^ אומה בתואר (титульная нация) - מונח בברית המועצות המציין את האומות שעלו למעמד של ישות אוטונומית, שנקראת עם שמם. מדיניות הקורניזציה (коренизация) הסובייטית, שפירושה "שימת שורשים", נתנה העדפה לנציגי עמם של ילידי המקום בשלטון המקומי
- ^ קורנל סוונטה (2001), אומות קטנות כוחות גדולים: מחקר על הסכסוך האתנו-פוליטי בקווקז, עמ' 165, ISBN 0700711627, (באנגלית)
- ^ רוברט בריסקי (1998), חייל בפוליטיקה הרוסית: מחויבות, רודנות ודמוקרטיה תחת גורבצ'וב וילצין, עמ' 65, ISBN 1560003359, (באנגלית)
- ^ סטיפן וויט (1993), אחרי גרובצ'וב, מסת"ב 052145896X, (באנגלית)
- ^ מרק בייסינגר (2002), מוביליות לאומית והתפוררות ברית המועצות: גישת גאות ושפל במחקרים על הלאומיות, עמ' 300–303, ISBN 052100148X, (באנגלית)
- ^ אלכסיי גאורגייביץ' ארבטוב (1997), ניהול סכסוך בברית המועצות לשעבר: נקודות מבט רוסיות ואמריקניות, עמ' 373–374, ISBN 0262510936, (באנגלית)
- ^ ברונו קופיאטרס (1996), סכסוכים אתניים בקווקז 1988-1994, (באנגלית)