מולה אנטונליאנה

מולה אנטונליאנה
Mole Antonelliana
מידע כללי
סוג	מגדל, מוזיאון, אטרקציה תיירותית
על שם	אלסנדרו אנטונלי
מיקום	טורינו
מדינה	איטליה
בעלים	טורינו
מבקרים בשנה	237,000 (נכון ל־2021)
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1889
תאריך פתיחה רשמי	מרץ 1888 (יוליאני)
חומרי בנייה	בנייה בלבנים
אדריכל	אלסנדרו אנטונלי
סגנון אדריכלי	אדריכלות אקלקטית
מידות
רוחב	50 מ'
גובה	168 מ'
קואורדינטות	45°04′08″N 7°41′36″E / 45.06898°N 7.69324°E
	האתר הרשמי
	(למפת טורינו רגילה) מולה אנטונליאנה

המבנה מולֶה אנטונליאנה (באיטלקית: Mole Antonelliana) שבעיר טורינו באיטליה מהווה את סמלה החשוב של העיר. המבנה תוכנן בתור בית כנסת אך הושלם בתור מבנה ציבור. מאז שנת 2000 מצוי בו מוזיאון הקולנוע. במבנה מעלית עם קירות שקופים, המעלה את המבקרים עד למרפסת תצפית בגובה 85 מטר. ממרפסת התצפית נראה נוף העיר וסביבותיה, עד הרי האלפים מצד אחד ושפלת נהר הפו מצד שני. דמות המבנה מהווה סמל ולכן היא מופיעה על מטבעות האירו ונבחרה ללוגו של אולימפיאדת החורף שהתקיימה בשנת 2006 בטורינו.

משחק הדרבי בין קבוצות הכדורגל של טורינו נקרא על שם המבנה "דרבי דלה מולה".

תולדות המבנה עריכה

מבנה המולה אנטונליאנה תוכנן על ידי האדריכל אלסנדרו אנטונלי (Alessandro Antonelli) (1798 - 1888) ונקרא על שמו. הוא תוכנן להיות בית כנסת שיכיל 1,500 מתפללים, עבור יהדות טורינו, בתקופה שבה הוכרז באיטליה על שוויון בין הדתות. בתי כנסת נוספים תוכננו באותה תקופה גם בערים אחרות: ברומא ובפירנצה. המבנה תוכנן להיות ברוחב של 47 מטר וגובה של 66 מטר.

בניית המולה אנטונליאנה החלה בשנת 1863. במהלך הבנייה החליט האדריכל על שורה של שיפורים בתוכנית המבנה, בהם הגבהת כיפת הבניין לגובה של 113 מטר, 47 מטר מעל התכנון המקורי. שינוי זה, יחד עם התוספת הצפויה בהוצאות הבנייה הביאו להפסקת הבנייה בשנת 1869.

בשנת 1877 החליטו יהודי טורינו להעביר את המבנה לרשות העירייה והיא מצידה העמידה לרשותם מגרש אחר לבניית בית כנסת. העירייה החליטה להסב את המבנה למוזיאון עירוני. בשנת 1878 נפטר מלך איטליה, ויטוריו אמנואלה השני, ומועצת העירייה החליטה כי המבנה יהיה אתר זיכרון לאומי לעצמאות איטליה (Ricordo Nazionale dell'Indipendenza Italiana).

תהליך הבנייה סבל מבעיות בנייה רבות בגלל היחס בין הבסיס הצר של המבנה למשקל הכולל של הבניין וגובהו. הקרקע עליה נבנה המבנה הייתה של חומת העיר שנהרסה בימי כיבוש נפוליאון בסוף המאה ה-18 וטרם החזירה לעצמה את תכונות היציבות. רעידת אדמה שהתרחשה ב-27 פברואר 1887 חייבה לבצע פעולות לייצוב המבנה. אולם אנטונלי המשיך בעקשנות בבניה עד מותו. הייתה אגדה כי החריקות שנשמעו מגלגלת מעלית הבנייה לא הרתיעו את האדריכל בן ה-90 שנה לעלות עליה, מפעם לפעם, על מנת לעמוד על התקדמות העבודה. הוא לא זכה לראות בסיום הבנייה, בנו, קונסטנצה, סיים את הבנייה של המבנה בשנת 1900 וגבהו הסופי הגיע ל-167 מטר. בין השנים 1905 - 1908 עיטר את החלק הפנימי של המבנה אניבלה ריגוטי (Annibale Rigotti).

המבנה היה לסמל העיר טורינו, המשלבת את אהבת המולדת עם גישה מתקדמת למדע ולחדשנות.

ב-11 באוגוסט 1904, פרצה רוח סערה למבנה, ופגעה באחד מקישוטי הכוכבים ונגרם שבר בקוטר של ארבע מטר. הוא הוחלף בחלק אחר במאי 1953. עבודות תחזוקה במבנה חייבו את פינויו בשנת 1931. בשנת 1953 סערה חזקה הפילה את בסיס החרוט לקרקע ו-57 מטר ממנו נהרסו. בשנת 1961 הסתיים חיזוק המבנה במוטות ברזל ויציקות בטון. יציקות הבטון זכו לביקורת על פגיעתן ביופיו של המבנה והיו אף שטענו שהם דווקא פגעו ביציבות המבנה. בהזדמנות זו, שהתקיימו חגיגות מאה שנה לעצמאות איטליה, נחנכה בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 מעלית המובילה תוך 69 שניות למרפסת פנורמית באורך של 75 מטר. המרפסת הפנורמית כונתה "המרפסת של העיר" (balcone sulla città). המבנה נסגר שוב בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20. המעלית הוחלפה וחלקי ביטון הוסרו וחודשו ובשנת 2000 נפתח המבנה לציבור בתור מוזיאון לקולנוע ומרפסת תצפית.

נשארו במסתורין מה היו המניעים של האדריכל בבנית מבנה שיצר כל כך הרבה בעיות בנייה. אחת התשובות נגעה לתחום המגלומניה והשגעון ואולי מסתורין שטרם נחשף עד כה.

מוזיאון הקולנוע עריכה

מאז שנת 2000 משמש המבנה למוזיאון לאומי לקולנוע (Museo Nazionale del Cinema). סיורי הדרכה במבנה מוקדשים להכרת השלבים של יצירת סרט. בעזרת מסמכים, מוצגים, תרשימים ותצוגות מודגמים השלבים השונים מאז שעולה הרעיון ליתר את הסרט עד לשלב בו הסרט יוצא לאקרנים.

כמו כן, בקיץ 2001 הוקם אתר אינטרנט ובו הוצב מולטימוזיאון פרויקט (MultiMuseum project). המטרה הייתה לאפשר לציבור לחוש את הדינמיות של המציאות התרבותית המאופיינת על ידי אמנות הקולנוע. כמו כן, האתר מדגים טכנולוגיות אחדות בתחום המולטימדיה.

שימושים ל"מולֶה" עריכה

ה"מולֶה" היה בשימוש בהזדמנויות נוספות:

ה"מולֶה" מופיע על צידו השני של מטבע 2 סנט של האירו
הוא היה הסמל הרשמי של משחקי החורף האולימפיים.
קומדיה רומנטית בשם אחרי חצות הלילה (Dopo mezzanotte) בבימויו של דווידה פרריו (Davide Ferrario), צולמה במבנה. הקומדיה זכתה ל-13 הצעות למועמדות ו-7 פרסים. הסרט הופץ באיטליה החל מ-24 אפריל 2004.
הסרט "החזיר האדום", סרט של אנימציה, הרפתקאות, קומדיה, פנטסיה ורומנטיקה, שנקרא "פורקו רוסו" באיטלקית (Porco Rosso) וביפנית (Kurenai no buta) של הבמאי היפני הייאו מיאזאקי מצולם על רקע המולה. הסרט משנת 1992 זכה בשלושה פרסים.

גלריית תמונות עריכה

חלק מחרטום הבניין
החרטום המואר
Mole Antonelliana: 17-03-2011

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא מולה אנטונליאנה בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של מולה אנטונליאנה (באיטלקית)
אתר מוזיאון הקולנוע