מועדון כלבים

מועדון כלבים (באנגלית: Kennel club), הידוע במספר מדינות גם כ"מועצת כלבים" (באנגלית: "kennel council" או "canine council"), הוא גוף לענייני כלבים הדואג להרבעה, תצוגות וקידום גזע כלבים אחד או יותר. 'כל מועדוני הכלבים' מתייחס גם ל'כל מועדוני הגזע' – 'כל' מתייחס לכל גזעי הכלבים שהמועדון החליט לפתח, ו'גזע' מתייחס לכלבים גזעיים בלבד, לא כולל כלבים בני כלאיים וכלבים מעורבים. ארגון המטפל בגזע אחד בלבד נקרא חוג גזע.

תפקיד עריכה

מועדוני כלבים מתחזקים את תקני הגזע, מתעדים אילנות יוחסין, מפרסמים את החוקים לתצוגת התאמה ומסמיכים שופטים. לעיתים קרובות הם משמשים כמרשמות, שהן רשימות של כלבים גזעיים בוגרים ורשימות של המלטות או גורים שנולדו להורים גזעיים. מועדון גזע שמנהל את כל ההיבטים האלה של גזעי הכלבים מתיימר לייצג, במישרין או בעקיפין, את הגופים החברים בו.

כיום מועדוני כלבים מתמחים בכלבי עבודה או בתצוגות התאמה. כיום, מועדונים לכלבים מעורבים מתבססים ולפעמים מסווגים כמועדוני כלבים. מנגד, מטרת המקורית של מועדוני הכלבים הייתה להרבות לעשות תצוגות התאמה לכלבים גזעיים פשוטים, וזוהי נשארה ההגדרה המקובלת הנפוצה ביותר למועדוני כלבים. מועדוני כלבים מפורסמים כמו מועדון הכלבים, מועדון הכלבים האמריקאי, מועדון הכלבים המאוחד, ומועדון הכלבים היבשתי מציעים כל אחד אירועי כלבים ותוכניות אימונים לא פחות משירותי רישום כלבים.

היסטוריה עריכה

באמצע המאה ה-19, בעלות על כלבי הרבעה בררנית הייתה נפוצה בין העשירים באירופה.

מועדוני כלבים נוצרו מתוך הצורך ליצור סדר בתערוכות הכלבים התחרותיות הציבוריות. תערוכת הכלבים הראשונה באנגליה התקיימה בשנת 1859, והיא הייתה אירוע חברתי שהאריסטוקרטים האנגלים ארגנו על מנת לגייס כסף לצדקה. פופולריותם גדלה ב14 השנים שלאחר מכן.

מתוך הכרה בצורך להקמת גוף שלטוני בעל סמכויות ענישה, חבר הפרלמנט סוואליס שירלי קיבץ קבוצת מגדלי כלבים ידועים יחד ומועדון הכלבים הוקם. באפריל 1873 קבוצה קטנה של אנשים נפגשה בדירת 3 חדרים, פגישה שהובילה לתערוכה הראשונה של מועדון הכלבים שנה לאחר מכן בארמון הבדולח שבה השתתפו 975 מתחרים.

הפגישה הכללית הראשונה של מועדון הכלבים התקיימה במלון המערבי הגדול של ברמינגהאם בדצמבר 1874. באותה שנה, אחד מהצעדים הראשונים והחשובים של המועדון היה לפרסם ספר רבייה, שכלל את שושלות היוחסין של 4,027 כלבים שזכו בפרסים בתערוכות ב14 השנים הקודמות. כללים נוצרו וסיווגים הוקמו.

ב-1882, החברה המרכזית לכלבנות הצרפתית ומועדון הכלבים האיטלקי נוסדו, ושנתיים לאחר מכן נוסד מועדון הכלבים האמריקאי. מועדון הכלבים המאוחד הוקם ב-1898. הפדרציה הבינלאומית לכלבנות הוקמה ב-1911, תחת חסותן של חברות הכלבים של אוסטריה, בלגיה, גרמניה, הולנד וצרפת. חוקי מועדון הכלבים החדש קבעו שכל שושלת יוחסין צריכה להירשם יחד עם מועדון הכלבים שהשושלת חברה בו.

מועדוני כלבים פעלו כבית משפט לערעור, כך שיכלו לתקן עוולות, וחוסר יושר הפך לקשה ומסוכן כאחד. הם הפכו בהצלחה את ספורט תערוכת הכלבים לפופולרי, וקידמו אותו ממקומות כמו ברים ובתים ציבוריים למקומות אופנתיים. אנשים יכלו לקבל את שושלת היוחסין של כלבם ממועדוני הכלבים, שהיו קיימים במרשמות קבע. למועדוני כלבים הייתה יותר השפעה על פיתוח גזעי כלבים יותר מכל גורם אחר שכן גיוון גזעי הכלבים המקורי הפך לפונקציה.

מועדוני כלבים בינלאומיים עריכה

תעודת יוחסין של כלב גזעי, המונפקת על ידי ההתאחדות הישראלית לכלבנות^[1]

בדרך כלל, לאומות שיש להן קבוצות פעילות של מגדלי כלבים ואנשים שתרגלו את התחביב של הרבעת כלבים יש גם מועדוני כלבים לאומיים, שלעיתים קרובות מסופחות למדינה כזו או אחרת. לרוב מועדוני הכלבים יש יחסי גומלין ביניהם ומועדון שנרשם במדינה אחת יכול להירשם מחדש במדינה אחרת אם הכלב מיובא.

הפדרציה הבינלאומית לכלבנות מייצגת מעל 80 מדינות וקשורה למועדוני כלבים גדולים ממדינות רבות. אולי יש הסכמים או הבנות הדדיות בין חברי הפדרציה.

מועדוני הכלבים המקובלים הגדולים והנרחבים ביותר במדינות דוברות אנגלית הם:

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

נתן אקסלרוד, תערוכת כלבים בת"א, 1935, אוסף יומני כרמל באתר YouTube ‏

הערות שוליים עריכה

^ בצד השני של התעודה – אילן יוחסין של הכלב, עד שלוש דורות

[1] בצד השני של התעודה – אילן יוחסין של הכלב, עד שלוש דורות

[1]