מורטון גולד

מוזיקאי

מורטון גוּלדאנגלית: Morton Gould;‏ 10 בדצמבר 1913 - 21 בפברואר 1996) היה מלחין, מנצח, פסנתרן ומעבד מוזיקלי יהודי אמריקאי.

מורטון גולד
Morton Gould
לידה 10 בדצמבר 1913
ריצ'מונד היל, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בפברואר 1996 (בגיל 82)
אורלנדו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר ג'וליארד עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סימפוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים קולומביה רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו עריכה

מורטון גולד נולד בריצ'מונד היל שברובע קווינס בניו יורק, למשפחה יהודית, אב שמוצאו מאוסטריה ואם ילידת רוסיה. מגיל צעיר ראו בו ילד פלא, מחונן בכישרונות אלתור והלחנה. יצירתו הראשונה התפרסמה כשהיה בן שש. מגיל שמונה למד במכון לאמנות המוזיקה (שהיה בהמשך לג'וליארד) במלגה, ובמקביל למד באוניברסיטת ניו יורק. מוריו העיקריים היו אבי וייטסייד (פסנתר) ווינסנט ג'ונס (תאוריה, הרמוניה והלחנה).[1]

בתקופת השפל הגדול, עבד גולד, שהיה עדיין נער, בניו יורק, בנגינת פסנתר בבתי קולנוע ואף בהצגות וודביל. כשנפתח רדיו סיטי מיוזיק הול, התקבל גולד לעבודה כפסנתרן הסגל. בשנת 1935 עסק בניצוח ובעריכת תוכניות תזמורתיות לתחנת הרדיו WOR של ניו יורק, ששידוריה הופצו בכל ארצות הברית. בתוכניות המוזיקה שערך שילב את הפופולרי עם הקלאסי. כשהיה בן 18 התפרסמה יצירתו "3 רישומים שמרניים" (1932) בהוצאת שירמר, שהמשיכה להוציא את יצירותיו במשך רוב ימי חייו.[2]

הופעותיו בתוכניות רדיו פופולריות נמשכו בשנות ה-40' והגיעו אל מיליוני מאזינים. ב-1942 חיבר מוזיקה לסרט הקצר "טבעת הפלדה", בבימוי גארסון קאנין ובהפקת יחידת הקולנוע של המשרד האמריקאי לניהול חירום.

גולד חיבר מוזיקה למחזות ברודוויי כגון Billion Dollar Baby ו-Arms and the Girl; מוזיקה לסרטים ובהם Delightfully Dangerous, Cinerama Holiday ו-Windjammer; מוזיקה לסדרות טלוויזיה כמו "מלחמת העולם הראשונה" והמיני-סדרה "שואה: סיפורה של משפחת וייס"; ומוזיקה לבלטים Interplay, Fall River Legend ו-I'm Old Fashioned. הוא עבד בשיתוף פעולה עם הכוראוגרפים ג'רום רובינס וג'ורג' בלנשין.[2]

בין מזמיני המוזיקה של גולד, לצד תזמורות סימפוניות בכל רחבי ארצות הברית, היו גם ספריית הקונגרס, האגודה למוזיקה קאמרית של מרכז לינקולן, תיאטרון הבלט האמריקאי וניו יורק סיטי בלט. בכישרונו לשלב בלכידות מלאה סוגות מוזיקליות רבות ושונות למבנה קלאסי רשמי, בלי לאבד את יסודותיהם הייחודיים, לא היו לו מתחרים, וגולד קיבל שלוש הזמנות לחגיגות יובל המאתיים של ארצות הברית.

גולד ניצח על כל התזמורות האמריקאיות החשובות כמו גם על תזמורות בקנדה, מקסיקו, אירופה, יפן ואוסטרליה. עם התזמורת שלו, הקליט יצירות רבות מן הרפרטואר הקלאסי המקובל, בהן רפסודיה בכחול של גרשווין, שאותה אף ניגן בפסנתר. הוא זכה בפרס גראמי בשנת 1966 על הקלטת הסימפוניה הראשונה של צ'ארלס אייבס, עם התזמורת הסימפונית של שיקגו. ב-1983 קיבל גולד את פרס שרביט הזהב של אגודת התזמורת הסימפונית האמריקאית. ב-1986 נבחר גולד לאקדמיה האמריקנית לאמנויות ולספרות.

גולד, שהיה חבר פעיל ב-ASCAP (האגודה האמריקאית של מלחינים, סופרים ומול"ים) במשך עשורים רבים, כיהן כנשיאה משנת 1986 עד 1994. במהלך כהונתו, פעל לשמירת הזכויות הרוחניות של אמנים מבצעים, ככל שהאינטרנט נעשה לכוח בעל השפעה רבה על חברי ASCAP.[2]

גולד מיזג סגנונות חדשים ברפרטואר שלו עם הופעתם, בהם יסודות נבדלים ושונים מן הקצה אל הקצה, כולל יצירות מוזמנות של קריין ראפ בשם "הרץ והדינוזאור" ומחלקת כבאים מזמרת בשם "צינור כיבוי" בשביל תזמורת הנוער של פיטסבורג. בשנת 1993 הוזמנה יצירתו "ולס רפאים" לתחרות הפסנתר הבינלאומית התשיעית ע"ש ואן קלייברן. ב-1994 קיבל גולד את תואר הכבוד של מרכז קנדי לאות הוקרה על מפעל חייו בתרומות לתרבות האמריקאית.

ב-1995 קיבל גולד את פרס פוליצר למוזיקה על "מוזיקה לכלי מיתר", יצירה שהזמינה התזמורת הסימפונית הלאומית של ארצות הברית לחגוג את העונה האחרונה של מנהלה מסטיסלב רוסטרופוביץ'. ב-2005 הוענק לו פרס גראמי על מפעל חיים. כמו כן היה חבר במועצת המנהלים של אגודת התזמורת הסימפונית האמריקאית ושל הוועד הלאומי להענקת פרסי אמנות בתחום המוזיקה. רוב יצירותיו ועיבודיו יצאו בחברת RCA, וכמה מהם יצאו בחברות BMG, סוני ושירמר.[2]

התעתיקים המקוריים של גולד, מסמכיו האישיים ושאר פריטים הנוגעים לחייו שמורים בארכיב בספריית הקונגרס ונגישים לציבור.

גולד מת ב-21 בפברואר 1996 במכון דיסני המחודש באורלנדו, פלורידה, שם היה מלחין/מנצח הבית הראשון. הוא היה בן 82 במותו. נקבר בבית הקברות ניו מונטיפיורי.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אד מתיו, "מורטון גולד" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  2. ^ 1 2 3 4 גרוב