מזמור חג המולד

מזמור חג המולד (באנגלית: A Christmas Carol) הוא נובלה מאת הסופר האנגלי צ'ארלס דיקנס. הספר פורסם לראשונה ב-19 בדצמבר 1843 בהוצאת הספרים "צ'אפמן והול".

מזמור חג המולד
A Christmas Carol

מתוך המהדורה הראשונה של "מזמור חג המולד" שיצא לאור ב-1843
מידע כללי
מאת	צ'ארלס דיקנס
שפת המקור	אנגלית בריטית
סוגה	Christmas fiction, נובלה
נושא	חג המולד, מסע בזמן
מקום התרחשות	לונדון
תקופת התרחשות	תקופת חג המולד
הוצאה
הוצאה	Chapman & Hall
תאריך הוצאה	19 בדצמבר 1843
סדרה
הספר הבא	The Chimes

זהו סיפורו של אבנעזר סקרוג' הקמצן, והמהפך הרוחני והרגשי שהוא עובר כשנגלות לפניו רוחות הרפאים של שותפו לעסקים מארלי, הרוח של חג המולד של העבר, רוח חג המולד של ההווה ורוח חג המולד של העתיד. הספר זכה להצלחה מיידית ולשבחי המבקרים.

הספר נכתב ופורסם בבריטניה בתחילת התקופה הוויקטוריאנית, אז החלה התעניינות נוסטלגית במסורות ישנות של חג המולד, וכן הונהגו מסורות חדשות כגון עץ חג המולד וכרטיסי ברכה לחג. דיקנס שאב את הסיפור ממקורות רבים ומגוונים, אך בעיקר השפיעו עליו החוויות המשפילות שעבר בילדותו, הסימפתיה שחש כלפי העניים וסיפורי חג המולד ואגדות שונות שהכיר.

מבקרים ראו בסיפור כתב אישום נגד הקפיטליזם של המאה ה-19. נהוג לייחס לספר את השבת החגיגות העליזות של חג המולד אחרי תקופה של רצינות וקדרות. "מזמור חג המולד" נשאר פופולרי מיום שפורסם, ומעולם לא חדלו להוציאו לאור. הסיפור עובד פעמים רבות לקולנוע, טלוויזיה, תיאטרון, אופרה ועוד.

רקע

באמצע המאה ה-19 שטפה את אנגליה הוויקטוריאנית נהייה נוסטלגית למסורות חג המולד שהיו נהוגות בתקופה שלפני אוליבר קרומוול. בין הגורמים לעניין הרב בנושא היו פרסום הספרים "Some Ancient Christmas Carols " (מזמורי חג המולד עתיקים) מאת דייוויד גילברט (1822), "Selection of Christmas Carols, Ancient and Modern " (מבחר מזמורי חג המולד, ישנים וחדשים) של ויליאם ב. סנדי (1833) וכן "The Book of Christmas" (ספר חג המולד) מאת תומאס ק. הארווי. בעקבות הנסיך אלברט, בעלה של המלכה ויקטוריה שהיה יליד גרמניה, הפכו לפופולריים בבריטניה עץ חג המולד, כרטיסי ברכה לחג ושירת מזמורי חג.

ספרו של דיקנס "מזמור חג המולד" תרם רבות לחידוש מסורות ישנות של חג המולד באנגליה. בה בעת שהסיפור מעורר בקורא דימויים של אור, שמחה, חמימות וחיים, הוא מעורר גם דימויים בלתי נשכחים של חשכה, יאוש, עצבות, קור ומוות. סקרוג' עצמו הוא התגלמות החורף, וכפי שאחרי החורף מגיע האביב והתחדשות החיים, כך ליבו הקר של סקרוג' חוזר אל התמימות והרצון הטוב שהיו בו בילדותו ובנעוריו.

עלילה

רוחו של מארלי, איור של ג'ון ליץ'

הספר מחולק לחמישה פרקים הנקראים "Staves" שמשמעו בתים של שיר או פסוקים, בהתאם לשם הספר. דיקנס השתמש בטכניקה דומה בשני ספרי חג המולד הבאים שכתב. בספר "The Chimes" (צלצולי הפעמונים) ארבעת חלקי הסיפור נקראים "רבעים" על פי צלצול השעון בכל רבע שעה. בספר "הצרצר מאחורי התנור" הפרקים נקראים chirps (ציוצים).

הסיפור נפתח בערב חג המולד של שנת 1843, בדיוק שבע שנים לאחר מותו של ג'ייקוב מארלי, שותפו לעסקים של אבנעזר סקרוג'. בפרק הראשון סקרוג' מתואר כ"חוטא זקן וצר-עין שסוחט, מעקם, לופת, מגרד ואוחז בחוזקה", שאין בליבו מקום לצדקה וחסד, חמלה או נדיבות. הוא שונא את חג המולד ומכנה אותו "אחיזת עיניים", ומסרב להזמנה לארוחת החג מאחיינו פרד. הוא דוחה בגסות שני אדונים המבקשים ממנו תרומה עבור ארוחת חג לעניים. ה"מתנה" היחידה שהוא מעניק לכבוד חג המולד היא יום חופשה בתשלום לפקיד שלו, בוב קראצ'יט, המשתכר שכר עלוב. לדבריו זהו "תירוץ עלוב המאפשר לכייס אדם בכל 25 בדצמבר".

כשסקרוג' חוזר לביתו באותו ערב, מבקרת אותו רוח הרפאים של מארלי. דיקנס מתאר כך את המראה שנגלה לפניו - "פניו של מארלי... היה עליהם מעין אור עגום, כמו לובסטר מקולקל במרתף חשוך". ראש הדמות מכוסה בתחבושת העוטפת את סנטרו וקשורה מעל לראשו. "...כמה גדלה האימה שחש כאשר הוא הסיר את התחבושת מסביב לראשו, כאילו היה חם מדי ללבוש אותה בבית, והלסת שלו צנחה על חזהו".

מארלי מזהיר את סקרוג' שישנה את דרכיו, אחרת גורלו אחרי מותו יהיה מר כזה של מארלי. אחר כך מבקרות את סקרוג' שלוש רוחות רפאים נוספות - כל ביקור מפורט בפרק משלו - כל אחת מהן מלווה את סקרוג' בתמונות שונות מחייו, בתקווה לגרום לו להשתנות.

הרוח הראשונה, רוח חג המולד של העבר, לוקחת את סקרוג' אל מחוזות ילדותו ונעוריו, אשר מעוררים בקמצן הזקן רגשות עדינים ורכים יותר כשהוא נזכר בתקופה בה היה ילד תמים. עוד רואים בפרק זה מה גרם לו להיות קמצן ולשנוא את חג המולד כל כך.

הרוח השנייה, רוח חג המולד של ההווה, לוקחת את סקרוג' למספר מקומות שונים - שוק הומה אנשים הקונים מצרכים לארוחת החג, חגיגת חג המולד בביתו של כורה עני, וחג המולד במגדלור. בפרק זה אנו מתוודעים למשפחת קראצ'יט, משפחתו המרוששת של הפקיד של סקרוג' בוב קראצ'יט. רוב הפרק מציג את ההכנות לחגיגה המשפחתית. כאן מוצג בנו הצעיר של בוב, טים הזעיר, שהוא חולה מאוד אך אינו מקבל טיפול הולם בשל חוסר הנכונות של סקרוג' לשלם שכר הוגן.

יחד עם הרוח השלישית, רוחו של חג המולד שעתיד לבוא, סקרוג' צופה בחזיונות קשים שיכולים להתרחש אם סקרוג' לא ילמד את הלקח ממה שראה. בין החזיונות הוא רואה את מותו של טים הזעיר. עוד מתגלה הקבר המוזנח של סקרוג' עצמו, הממריץ אותו לשנות את דרכיו בתקווה לעצור את "הצללים של מה שיכול לקרות".

בפרק החמישי והאחרון, סקרוג' מתעורר בבוקר חג המולד כשבלבו אושר ואהבה. הוא מבלה את היום עם משפחת אחיינו, ושולח באנונימיות תרנגול הודו גדול במתנה למשפחת קראצ'יט. בין לילה סקרוג' הפך לאדם אחר, והוא מתחיל להתייחס לזולת בחביבות, בטוב לב ובחמלה, וצובר מוניטין של מי שמגלם את רוח חג המולד.

בסיום מאשר המספר שהשינוי שעבר סקרוג' הוא קבוע ומוחלט.

הוצאה לאור

כריכת המהדורה הראשונה של הספר

דיקנס החל לכתוב את "מזמור חג המולד" באוקטובר 1843, השלים את כתיבתו תוך שישה שבועות, ואת הדפים האחרונים כתב בתחילת דצמבר אותה שנה. בעקבות סכסוך שהיה לו עם המו"ל על הרווחים הדלים מהרומן הקודם שלו "מרטין צ'זלוויט", סירב דיקנס לתשלום חד-פעמי על הסיפור. הוא העדיף לקבל אחוז מהרווחים בתקווה להרוויח יותר ולכן פרסם את הספר על חשבונו. אולם בגלל עלויות הייצור הגבוהות הספר הכניס לו רק 230 ליש"ט במקום 1000 ליש"ט שציפה לקבל. דיקנס היה זקוק לכסף כיוון שאשתו הייתה שוב בהיריון. לאכזבתו הרבה הרווחים בשנה שאחר כך היו רק 744 ליש"ט.

גם תהליך ההוצאה לאור לא היה נטול בעיות. הכריכה של המהדורה הראשונה הייתה בגוון חום-ירקרק שלא היה מקובל על דיקנס, והמו"לים צ'אפמן והול מיהרו להחליפה בכריכה בצבע צהוב. אך לאחר מכן התברר שהכריכה לא מתאימה לעמוד השער, שעוצב מחדש. בסופו של דבר הספר נכרך בבד אדום עם שוליים מוזהבים. ההכנות הושלמו יומיים לפני יום ההוצאה לאור ב-19 בדצמבר 1843. הספר מאויר בארבעה תחריטים צבעוניים וארבע חריטות-עץ בשחור לבן מאת ג'ון ליץ'. אחרי ההוצאה לאור, דאג דיקנס לכרוך את כתב היד בכריכת עור אדומה ונתן אותו במתנה לעורך הדין שלו תומאס מיטון. כתב היד נמכר מספר פעמים למוכרי ספרים ולאספנים ומוחזק כיום בספריית פירפונט מורגן בניו יורק.

6,000 עותקים של המהדורה הראשונה של הספר נמכרו במחיר של חמישה שילינג עד ערב חג המולד, והספר המשיך להימכר גם עם תחילת השנה החדשה. עד מאי 1844 נמכרו כל העותקים של המהדורה השביעית. בסך הכול נמכרו בצורתו המקורית 24 מהדורות. למרות האכזבה מהרווחים, הספר היה להצלחה אמנותית גדולה ולרוב זכה לביקורות חיוביות.

דמויות

בוב קרצ'יט ובנו טים הזעיר באיור מאת פרד ברנרד מ-1870

אבנעזר סקרוג'

סקרוג' הוא הדמות הראשית ברומן. בתחילת הסיפור מוצג סקרוג' כאדם קר לב, קמצן ורודף בצע. הוא בז למנהגי חג המולד ולכל מה שגורם אושר לבני האדם. השם סקרוג' הפך בשפה האנגלית לשם נרדף לקמצנות ומיזנתרופיות, תכונות שדיקנס מבליט אותן בדמות בהגזמה רבה. בליל חג המולד אחרי שסקרוג' פוגש את רוחות הרפאים הוא משתנה לחלוטין והופך להיות אדם נדיב ואוהב אדם. הביטוי "Bah, humbug!" (בהא, שטויות) שסקרוג' משתמש בו לעיתים קרובות מבטא את שאט הנפש שלו ממסורת חג המולד.

ג'ייקוב מארלי

מארלי היה שותפו לעסקים של סקרוג'. עוד בהיותם נערים הם עבדו יחד כחניכים וכפקידים בעסק אחר. מארלי וסקרוג' הפכו לבנקאים מצליחים עם עסקים בבורסה לניירות ערך בלונדון. מארלי נפטר 7 שנים לפני ערב חג המולד של 1843, התאריך בו מתחיל הסיפור. רוחו של מארלי מופיעה בהתחלה לפני סקרוג' כשפניו משתקפים במקוש הדלת, אחר כך מופיע מארלי בחדר השינה של סקרוג' ומנסה לשכנע אותו לשנות את דרכיו.

בוב קרצ'יט

בוב קרצ'יט הוא הפקיד העובד אצל סקרוג'. הוא מופיע בתחילת הסיפור במקום עבודתו כמעתיק מכתבים היושב בתא קטן ולא מחומם. אין לו מעיל והוא מתכסה בשמיכה לבנה ובלויה. יחסו של סקרוג' אליו גרוע, והוא משתכר 15 שילינג לשבוע, משכורת דלה שאינה מאפשרת למשפחתו ליהנות מארוחת חג מולד ראויה. עם זאת הוא נאמן למעסיקו, גם לנוכח מחאותיה של אשתו.

טים הקטן

טימותי קרצ'יט הוא בנו הצעיר של בוב קרצ'יט. הוא מופיע מעט מאוד בסיפור העלילה, אך דמותו מהווה סמל חשוב להחלטות של סקרוג' והשינוי שחל בו. דמותו של טים מבוססת על בנו הנכה של חבר של דיקנס שהיה בעל בית חרושת במנצ'סטר. סקרוג' רואה את טים הקטן החולה כשהוא מלווה על ידי רוח חג המולד של ההווה. מתברר לו שטים ימות אם לא יקבל טיפול, אביו אינו יכול להרשות לעצמו את הטיפול היקר בגלל משכורתו הזעומה. כאשר מופיעה אצל סקרוג' רוח חג המולד של העתיד, הוא חוזה במותו של טים. חיזיון זה וחזיונות נוספים גורמים לשינוי אצל סקרוג' ולתיקון דרכיו. בסוף הסיפור דיקנס מבהיר שטים לא מת ושסקרוג' הפך עבורו לאב שני. טים מברך את בני משפחתו בסעודת חג המולד "אלוהים יברך אותנו, את כולם", דיקנס חוזר על הברכה בסוף הסיפור.

משפחת קרצ'יט

המשפחה גרה בבית קטן בקמדן טאון. בני המשפחה כוללים את

• האב רוברט "בוב" קרצ'יט
• האם גברת קרצ'יט
• הבת הבכורה מרתה שעובדת אצל יצרן כובעים
• הבת השנייה בלינדה קרצ'יט
• פיטר קרצ'יט - הבן היורש, אביו דואג לו לעבודה
• בן ובת נוספים שאינם מוזכרים בשמם
• טימותי "טים הקטן" קרצ'יט - בנם החולה של בוב ואשתו, בחלק מהעיבודים לסיפור הוא מופיע כנכה.

כרזת הסרט

פיזיוויג

מר פיזיוויג היה בעל עסק שסקרוג' וחברו דיק וילקינס עבדו אצלו כחניכים. פיזיוויג מתואר כאדם שמח וגנדרן החובש פאה נוכרית גדולה. בפרק השני של הנובלה מתואר נשף חג המולד הנערך באולם גדול במחסן שבבעלות פיזיוויג. פיזיוויג אוהב לרקוד לצלילי "סר רוג'ר דה קוורלי", ריקוד כפרי פופולרי באותה תקופה.

סקרוג' מבקר את פיזיוויג עם רוח חג המולד של העבר, בעיצומה של המסיבה שהוא עורך. סקרוג' אסיר תודה לפיזיוויג, ומעריך את האושר שהוא משרה על הסובבים אותו. מבחינות רבות פיזיוויג הוא היפוכו הגמור של סקרוג', בנדיבותו וטוב ליבו, בחיבה שהוא מרעיף על עובדיו, ביחסיו הטובים עם משפחתו והשמחה הגלויה שלו. סקרוג' מבין שהדרך שלו שונה מאוד מזו של האדם שהוא מעריץ. בנוסף למר פיזיוויג ואשתו, מוזכרות בסיפור גם שלוש בנותיו המתוארות "קורנות וחביבות".

סקרוג' מכבה את האור שקורן מהרוח של העבר

רוח חג המולד של העבר

זו הרוח הראשונה מבין השלוש שמופיעה לפני סקרוג' ואיתה הוא מבקר בסצינות מעברו המתרחשות בחג המולד. הביקור בעבר מאפשר להציג בפני הקורא מה גרם לסקרוג' להיות מי שהוא ומה הן הסיבות לסלידתו מחג המולד. כמו גם לגרום לסקרוג' לרצות לשנות את דרכיו. רוב האירועים שהשפיעו על סקרוג' התרחשו סביב עונת חג המולד. על פי הרומן, רוח חג המולד של העבר מתוארת כדמות לבושה גלימה לבנה, דמות אנדרוגינית בגיל לא מוגדר. על ראש הדמות יש אור מסנוור המזכיר להבה של נר. הדמות מחזיקה בידה מכסה מתכת המיועד לכיבוי נר. בעיבודים הדרמטיים לרוב הרוח מגולמת בדמות אישה, אולם דיקנס לא מתייחס במפורש אל המין של הדמות.

הרוח מראה לסקרוג' את הפנימיה בה נותר הוא לבדו עם ספריו, בעוד שכל התלמידים האחרים יצאו לחופשת חג המולד בבתיהם. הסצנה הבאה מראה איך אחותו האהובה באה לקחת אותו הביתה אחרי בקשות רבות לשובו. אחר כך הם מבקרים בנשף חג המולד שעורך פזיוויג לעובדיו. הרוח מראה לסקרוג' את היום בו ארוסתו בל נפרדה ממנו, אחרי שהאובססיה שלו לכסף מרחיקה אותו ממנה. לבסוף הרוח מראה לסקרוג' את בל כאישה נשואה ומאושרת עם גבר אחר. אחרי כל החזיונות האלה, סקרוג' מכבה בכעס את הלהבה של רוח הרפאים ומוצא את עצמו שוב בחדרו.

רוח חג המולד של ההווה

רוח זו היא השנייה מבין שלוש הרוחות שמופיעות בפני סקרוג'. ברומן מתוארת הרוח כדמות של "ענק עליז" בעל תלתלים בצבע חום כהה. הוא לבוש בגלימה ירוקה ועל ראשו זר עשוי פרחי צינית ונטיפי קרח נוצצים. הוא נושא בידו לפיד גדול העשוי בצורת קרן השפע והוא מגיע בלוויית סעודה דשנה. לדבריו יש לו יותר מ-1,800 אחים (ליתר דיוק 1,842, שכן הסיפור מתרחש בערב חג המולד של 1843). הוא מחזיק נדן אבל בלי חרב, סמל לשלום על פני הארץ.

הרוח מוליכה את סקרוג' ברחבי העיר ומראה לו תמונות של אנשים חוגגים וגם כאלה שאין באפשרותם לחגוג. הרוח מפזרת סביבם מעט חום מתוך הלפיד שהיא נושאת. בין השאר הם מבקרים בביתו של האחיין של סקרוג', ובבית משפחת קרצ'יט.

כשהרוח מראה לסקרוג' את הקב של טים הקטן, סקרוג' שואל אם הוא ימות. תשובתה של הרוח היא שאם הצללים יישארו כפי שהם הוא אכן ימות. וממשיכה בציטוט מדבריו של סקרוג' עצמו "מוטב כך להקטין את עודף האוכלוסייה". סקרוג' נגעל ממילותיו שלו ומביע דאגה לטים ולבני משפחתו.

לבסוף הרוח מגלה לסקרוג' שני ילדים כחושים, תת-אנושיים ודוחים למראה, המסתתרים בין קפלי הגלימה. שם הילד "בערות" ושם הילדה "מחסור". "הישמר לך מפניהם", מזהירה הרוח את סקרוג', "אך בעיקר הישמר לך מפני הילד. על מצחו חרות 'אבדון', אלא אם כן הכתובת תימחק". משפט זה מדגיש את המסר החברתי של הסיפור. לשאלתו של סקרוג', האם אין תקנה לילדים אלה, עונה הרוח שוב במילותיו של סקרוג' "האין בתי כלא? האין בתי מחסה לעניים?". לשמע התשובה סקרוג' מתמלא תיעוב עצמי.

כיוון שרוח חג המולד של ההווה חיה רק יום אחד, והיום כבר חלף. הרוח נמוגה עם צלצול השעון של חצות.

רוח חג המולד של העתיד

רוח חג המולד של העתיד לבוא, נראית בעיני סקרוג' כאימתנית ביותר מבין שלוש הרוחות. הרוח עטופה כולה בגלימה שחורה ומכוסה בברדס, ולא רואים ממנה דבר פרט ליד צנומה. אף על פי שהדמות לא מדברת כלל ורק מצביעה בידה, סקרוג' מבין את כוונתה מניסיונו עם הרוחות הקודמות ועל ידי שאלות רטוריות שהוא שואל. שתיקתה של הדמות וצורתה הבלתי מוגדרת, מסמלת את חוסר הוודאות שטומן בחובו העתיד. העיבודים שנעשו לסיפור, כולל סאטירות ופרודיות, כולם שומרים על המראה המקורי של רוח העתיד.

בהתחלה הרוח מראה לסקרוג' שלושה ג'נטלמנים עשירים המתבדחים על מותו של מישהו, וקובעים כי ההלוויה תהיה זולה, אם בכלל אנשים יטרחו להגיע. האחד אמר שהוא יגיע לטקס רק אם יגישו ארוחת צהריים, והאחר אמר שהוא לא אוכל בצהריים ואין לו סיבה ללכת. הדבר הבא שסקרוג' רואה זה שחפצים אישיים של המת נגנבים ונמכרים לג'ו הזקן, סוחר בסחורה גנובה. עוד הוא רואה גופה עטופה בתכריכים, ומבקש מהרוח לא לחשוף את פניה. בני משפחה ענייה בעלי חוב לאיש שנפטר, שמחים על מותו. כשסקרוג' רוצה לראות משהו חיובי הקשור במוות, הרוח מראה לו את בני משפחת קרצ'יט מתאבלים על מותו של טים הקטן.

לבסוף נלקח סקרוג' לבית קברות שם הוא רואה את קברו שלו ומבין שהאיש המת שדיברו עליו היה הוא עצמו.

תרגום לעברית

• מזמור-שיר לחג המולד (1843. תר' דוד שחר בתוך מבחר הסיפור האנגלי, 1956) — סיפור אגדי על הקמצן אבנעזר סקרוג' החוזר בתשובה.

קבלה וביקורת

רוח חג המולד של ההווה

הספר זכה מיד עם צאתו לשבחי הביקורת. בכתב העת הספרותי Athenaeum נכתב "סיפור הגורם לקורא לצחוק ולבכות - לפתוח את ידו, לפתוח את לבו לצדקה אפילו לאלה שאינם נדיבים ... מעדן להגיש למלך". המשורר והעורך תומאס הוד כתב "אם הייתה סכנה כלשהי שהמנהגים העתיקים של חג המולד, הכנסת האורחים הנדיבות והצדקה, יעלמו. זה הספר שיעורר אותם מחדש. עצם שמו של הסופר מטה את הרגשות לנדיבות, והצצה באיור על שער הספר מרומם את הרוח."

בפברואר 1844 כתב ויליאם מייקפיס תאקרי בכתב העת "Fraser's Magazine" על הספר "תועלת לאומית וטובה אישית לכל איש ואישה שקוראים אותו. האחרונים ששמעתי מדברים על הספר היו שתי נשים שלא הכירו זו את זו או את המחבר, ושתיהן אמרו "אלוהים יברך אותו". על טים הקטן כתב תאקרי "אין באנגליה אדם שיצור קטן זה לא יגרום לו להרגיש קשר בינו לסופר. וכמו שתי הנשים כל אחד מהם אומר על דיקנס "אלוהים יברך אותו". אין גמול טוב מזה לסופר".

גם המבקר תיאודור מרטין (שהיה לרוב עוין את דיקנס) הגיב בחיוב לספר וכתב שהוא נועד להביא תועלת חברתית. מבקרים אחדים העלו טענות. בכתב העת New Monthly Magazine, חששו שהספר מפואר מכדי שעניים יוכלו להרשות לעצמם לקנות אותו, והציעו שהוא יודפס על ניר פשוט ובמחיר זול. העיתונות הדתית התעלמה לרוב מהספר, למרות זאת העיתון Christian Remembrancer התייחס אליו, וכתב שהנושא הנדוש טופל בצורה מקורית, ושיבח את הסופר על ההומור והפאתוס. דיקנס סיפר לאחר מכן שהיה מקבל מכתבים מאנשים זרים שכתבו לו על בתיהם ופינת האח שלהם, ואיך הם קוראים בקול את המזמור, ושמים אותו על מדף מיוחד משלו.

בארצות הברית בהתחלה ההתלהבות מהספר הייתה פחותה. דיקנס פגע בגאוותם הלאומית בספריו "רשימות מאמריקה" ו"מרטין צ'זלוויט", אבל "מזמור חג המולד" היה מושך מכדי שיתעלמו ממנו. עם סיום מלחמת האזרחים האמריקנית, הספר היה נפוץ למדי. ב-1863 פרסם הניו יורק טיימס ביקורת נלהבת וציין כי הסופר הביא את "חג המולד הישן ... של השנים שעברו ובתי האחוזה המרוחקים, לבתיהם של העניים החיים כיום". ג'ון גרינליף ויטיאר (John Greenleaf Whittier ) כתב על הספר שהוא "מקסים מבפנים ומבחוץ".

הסרט "אלו חיים נפלאים" של פרנק קפרה עוסק בנושאים דומים אם כי מנקודת מבט שונה. וייתכן שסקרוג' היווה השראה ל"איך גנב הגרינץ' את חג המולד" של דוקטור סוס.

השפעה

בינואר 1844 יצאה לאור גרסה פירטית של הספר על ידי Parley's Illuminated Library. אף על פי שדיקנס תבע אותם וזכה בתביעה, הוא לא הצליח לקבל מהם כסף כי ההוצאה פשטה את הרגל. דיקנס נאלץ לשלם 700 ליש"ט. התסבוכת שנוצרה אחרי כמה תביעות נגד מוצאים לאור, הפסדיו הכספיים הרבים וההכנסות הזעומות שהיו לו ממכירות הספר, גרמו לדיקנס אכזבה רבה.

עיבוד לתיאטרון של הנובלה הועלה כמעט מיד אחרי הוצאתה לאור. בפברואה 1844 עלו שלוש הצגות לפי הסיפור, אחת מהן מאת אדוארד סטירלינג, באישורו של דיקנס, רצה במשך 40 לילות. בסוף פברואר הועלו בלונדון שמונה הצגות "מזמור חג המולד". המחזה של סטירלינג הועלה בניו יורק בחג המולד של 1844, והועלה בחדש בלונדון. מאות מוכרי עיתונים נאספו עבור הגרסה המוזיקלית שעלתה בצ'טאם תיאטר בניו יורק, אבל פרצו קטטות שנרגעו רק כאשר הניצים הובלו לבית מעצר. גם אחרי ששב הסדר על כנו קולו של התוף המודיע על בואו של מארלי נבלע בהמולה הכללית.

עיבודים אחרים היו תסכיתים לרדיו וסרטי טלוויזיה, נוצלו לפחות 28 גרסאות קולנועיות של הספר. הגרסה הקולנועית המוקדמת ביותר שקיימת היא Scrooge; or Marley's Ghost, סרט אילם משנת 1901. עוד שישה סרטים אלמים הופקו ואחד מהם נוצר בשנת 1910 על ידי תומאס אדיסון. הסרט המדבר הראשון נוצר בבריטניה ב-1928. ב-1970 זכה אלברט פיני בפרס גלובוס הזהב על תפקידו בסרט מוזיקלי בשם "סקרוג'". הגרסה של 1951 בכיכובו של אלסטייר סים נחשבת בעיני מבקרים כעיבוד הקולנועי הטוב ביותר. עוד ידועים תסכיתי רדיו משנת 1934 עם ליונל בארימור והקלטות בכיכובו של רונלד קולמן.

פורסמו סיפורים אחדים שמגיבים ל"מזמור חג המולד". ו. מ. סוופסטון פרסם את Christmas Shadows (צללי חג המולד) ב-1850. הורשיו אלגר פרסם את Job Warner's Christmas ב-1863. סיפורה של לואיזה מיי אלקוט A Christmas Dream, and How It Came True (חלום של חג המולד, ואיך הוא התגשם) פורסם ב-1882.

דיקנס חזר לספר וערך אותו פעם אחר פעם, שינה ניסוחים וסימני פיסוק. בעקבות הצלחת הספר, החל לפרסם כל שנה סיפור לחג המולד כך עשה ב-1844, 1845, 1846, ו-1848. כל הספרים היו בנויים באותו דפוס שיצר ב"מזמור חג המולד". הציבור קנה בהתלהבות את הספרים, אך המבקרים קטלו אותם.

ב-1849 דיקנס היה עסוק בכתיבת "דייוויד קופרפילד", ולא היה פנוי לכתוב ספר נוסף לחג המולד. הוא החליט שהדרך הטובה ביותר להגיע לקהל היא בהקראות פומביות. ב-1852 בחר דיקנס ב"מזמור חג המולד" להתחיל בו את ההקראות הפומביות, הופעתו זכתה להצלחה עצומה. מכאן ואילך הוא קרא גרסה מקוצרת של הסיפור 127 פעמים עד 1870, שנת מותו.

עיבודים

הספר עובד פעמים רבות לתיאטרון, לקולנוע ולטלוויזיה, לאופרה, לבלט, למחזמר בברודוויי (Comin' Uptown משנת 1979 עם צוות שחקנים אפרו-אמריקאים), הפקת פנטומימה בהשתתפות מרסל מרסו, ויצירה מוזיקלית לתזמורת קאמרית מאת בנג'מין בריטן בשם "Men of Goodwill: Variations on 'A Christmas Carol". העיבודים הראשונים נעשו על ידי דיקנס עצמו כשקרא לפני קהל מיצירותיו. "מזמור חג המולד" היה הסיפור הראשון שקרא לפני קהל, בברמינגהאם ב-27 בדצמבר 1852, וקריאה נוספת אחרי 3 ימים. לפני עיתוני התקופה הוא זכה להצלחה רבה בהופעותיו. במשך השנים ערך דיקנס את הסיפור כך שיתאים להאזנה. הוא המשיך לקרוא לפני קהל קטעים מתוך הספר עד למותו.

תיאטרון

מסוף המאה התשע עשרה ועד לתחילת המאה העשרים ערך השחקן הבריטי סימור היקס (Seymour Hicks) מסע הופעות ברחבי אנגליה בהצגת "מזמור חג המולד" כשהוא מגלם את סקרוג'.

• מזמור חג המולד (1974 ואילך) - קומדיה מוזיקלית שכתב וביים איירה דייוויד ווד השלישי והוא גם משחק בתפקיד הראשי. ההצגה מוצגת משנת 1974 בראלי ממוריאל אודיטוריום בראלי שבקרוליינה הצפונית. ב-2008 החלו להציג עיבוד זה ב-Durham Performing Arts Center.
• מזמור חג המולד (1975 ואילך) - עיבוד תיאטרלי מאת ברברה פילד בהפקת תיאטרון גאתרי במיניאפוליס במינסוטה.
• מזמור חג המולד (1976 ואילך) - עיבוד מוזיקלי מאת צ'ארלס ג'ונס, מוצג מדי שנה ב"אומהה קומוניטי פלייהאוס" בעיר אומהה בנברסקה.
• מזמור חג המולד (1977 ואילך) - עיבוד תיאטרלי המוצג מדי שנה בתיאטרון ממפיס שבממפיס טנסי.
• מזמור חג המולד (1981) - עיבוד מוזיקלי. הצגת הבכורה הייתה בתיאטרון הרטמן בסטמפורד בקונטיקט.
• הבשורה על פי סקרוג' (The Gospel According to Scrooge; 1982) מחזמר שהוצג לראשונה בכנסייה במיניאפוליס, מינסוטה ב-1980. בהמשך התפתח המחזמר והיה ללהיט בנוסח ברודוויי ב-1981 הייתה הצגת הבכורה ב-Historic State Theater. ההצגה צולמה בווידאו ושודרה בטלוויזיה במשדר בהנחיית השחקן דין ג'ונס.
• מזמור חג המולד (1982 ואילך) - עיבוד תיאטרלי מאת ניל ראדיס (Neal Radice) מוצג מדי שנה בתיאטרון אליוויי בעיר באפלו שבמדינת ניו יורק.
• מזמור חג המולד (1983) - עיבוד מאת ג'פרי סנזל (Jeffrey Sanzel) מוצג מדי שנה בתיאטרון בפורט ג'פרסון ניו יורק. ההצגה ה-1000 של סנזל הוצגה בדצמבר 2011.
• מזמור חג המולד (1985) - עיבוד מאת השחקן והמחזאי האוסטרלי בילי בראון עם מוזיקה מאת וו. סטיוארט מקדואל. הוצג לראשונה בניו יורק כאירוע התרמה ל"ריברסייד שייקספיר קומפני", עם הלן הייז כמספרת, לן קריו (Len Cariou) כסקרוג', ובהשתתפות סלסט הולם, ראול ג'וליה, מרי אליזבת מסטרנטוניו, הרולד סקוט, קרול שלי ופריץ ויבר. המחזה הוצג שוב שנה אחר כך ב"תיאטרון מרייט" בברודוויי בהפקת מקדואל ובבימויו של רוברט סמול. בהצגה זו גילם פ. מוריי אברהם את סקרוג' ואוזי דייוויס את הרוח של מארלי.
• מזמור חג המולד (1988) - עיבוד מוזיקלי מאת פיליפ וומ. מק'קינלי נכתב עבור להקת שחקני צ'טהם בניו ג'רזי. בעיבוד זה מוצג צ'ארלס דיקנס כמספר. את השירים כתב שלדון הרניק ואת המוזיקה מישל לגראן.
• מזמור חג המולד (1988) - הצגת יחיד של פטריק סטיוארט, הוצג לראשונה בלונדון ואחרי כן בברודוויי. מספר הפקות מחודשות של המחזה הוצגו בלונדון ובניו יורק.
• יומנו של סקרוג' (The Scrooge Diary; 1990 ואילך) - עיבוד של אבריל קלי, בכיכובו של השחקן פיל ארנולד. השחקן ג'ון גריי שיחק פעמיים בהצגה זו.
• Scrooge!: A Dickens of a One-Man Show (1991) עיבוד להצגת יחיד שכתב קווין נורברג ובכיכובו. הוא מגלם לבדו יותר מ-40 דמויות.
• סקרוג': המחזמר (1992) - מחזמר בריטי בכיכובו של אנטוני ניולי, מעובד מסרט הקולנוע משנת 1970.
• סקרוג': המחזמר (1994) - עיבוד מוזיקלי שהוצג בברודוויי. מוזיקה מאת אלן מנקן ומילים מאת לין ארנס (Lynn Ahrens). הוצג מדי שנה בתיאטרון שבמדיסון סקוור גארדן עד 2003. בכיכובם של וולטר צ'ארלס (1994), טרנס מאן (1995), טוני רנדל (1996), האל לינדן ורודי מקדואל (1997), רוג'ר דלטרי (1998), טוני רוברטס (1999), פרנק לאנגלה (2000), טים קארי (2001), פ. מוריי אברהם (2002), ג'ים דייל (2003). ב-2004 גילם קלסי גראמר את סקרוג' בגרסה הטלוויזיונית של המחזמר.
• מזמור חג המולד (1996 ואילך) - הצגת יחיד בכיכובו של ג'רלד צ'ארלס דיקנס, מצאצאיו של צ'ארלס דיקנס. בהצגה הוא מגלם 26 דמויות.
• מזמור חג המולד (1997) - עיבוד מוזיקלי עם לחנים מאת סטיב פרסונס ומילים לשירים מאת ג'ון פופה. הועלה בין השנים 1997 ל-2000 בתיאטרון The Players Guild Theatre בקנטון שבאוהיו.
• מזמור חג המולד - הצגת יחיד שנכתבה ובוצעה על ידי גרג אוליבר בודין. הצגה זו מבוססת על גרסה מצומצמת של הרומן שאותה נהג דיקנס לקרוא בסיוריו בארצות הברית.
• מזמור חג המולד של סטיב נאלון (2003) - עיבוד תיאטרלי בכיכובו של החקיין סטיב נאלון בה הוא מחקה מספר אנשים מפורסמים.
• מזמור חג המולד (2003) - עיבוד תיאטרלי של קארן לואיז הבדן, בהפקת "דרבי פלייהאוס" ב-2003, ובהפקה מחודשת ב-2006. בשני המקרים השחקן בן רוברטס גילם את דמותו של סקרוג'.
• מזמור חג המולד: המחזמר (2005) - מחזמר שעיבד סטיבן דהסיזר Stephen DeCesare. בכיכובם של קרל דהסימון כסקרוג', סקוט מורנסי כמארלי וקים קאלוניאן בדמותה של "בל".
• מזמור חג המולד (2007) - עיבוד מאת ג'קלין גולדפינגר בהפקת התיאטרון הרפרטוארי של נורת' קוסט בסן דייגו.
• מזמור חג המולד - עיבוד מאת טום האס, מוצג מדי שנה בתיאטרון הרפרטוארי של אינדיאנה במשך יותר מ-25 שנים. התפאורה היא מינימלית והבמה מכוסה בשלג. הדמויות מספרות לקהל על מעשיהן, ובהצגה משולבים מזמורים וריקודים.
• מזמור חג המולד - עיבוד מאת אדן גרהם, הועלה לראשונה ב-6 בדצמבר 2007 באוניברסיטת וינצ'סטר. במחזה מוצגות כל הדמויות הראשיות שבסיפור ומשולבות בהצגה מזמורים פופולריים.
• מזמור חג המולד - עיבוד מאת רון סוורדיה. הצגת הבכורה עלתה ב-6 בדצמבר 2006 בתיאטרון בארן ברוס קליפורניה. ב-2007 הוצג המופע במסע הופעות באירופה.
• מזמור חג המולד (2003) - עיבוד לתיאטרון מאת סקוט האריסון הוצג בבריטניה ובארצות הברית. הועלה לראשונה על ידי "Dreaming Theatre Company" במוזיאון שבטירת יורק.
• Fellow Passengers ‏(2004) - הצגה לשלושה שחקנים הקוראים את הסיפור, כמעט כל מילה בסיפור מופיעה בהצגה. הוצג לראשונה ב-Strawberry Theatre Workshop שבסיאטל.
• מזמור חג המולד (2006) - עיבוד מאת ג'ינט ג'קיש עבור "Firehouse Theater" בפורט ויין באינדיאנה. הועלה בחודשי דצמבר של 2006, 2007 ו-2009.
• סקרוג'! (2006) - עיבוד מוזיקלי מאת קן סקרס ( Ken Skrzesz) ודאג יטר. מועלה מדי שנה ברחובות ביץ' דלאוור.
• מזמור חג המולד - כפי שסופר על ידי ג'ייקוב מארלי (המנוח) (2009/2010) - הצגת יחיד בעיבודו של ג'יימס היילנד.
• מזמור חג המולד - עיבוד מאת ג'ייסון קאר ובראיוני לאברי נכתב עבור תיאטרון הנוער של צ'יצ'סטר והועלה ב"פסטיבל התיאטרון של צ'יצ'סטר" בחג המולד של 2008. בתקופת חג המולד בשנת 2009 הועלה שוב המחזה בתיאטרון הרפרטוארי של ברמינגהאם.
• מזמור חג המולד (2009) - עיבוד לתיאטרון שנכתב על ידי אלכסנדריה האבר והופק על ידי ג'ורדי פרודקשונס. הצגת הבכורה הועלתה בדצמבר 2009 בתיאטרון ד.ב. קלארק במונטראול שבקנדה.
• מזמור חג המולד (2010) - עיבוד מאת ג'ים קוק ג'וניור ובהפקת "Off Broad Street Players Theater Company " הוצג בברידג'טאון ניו ג'רזי. המחזה ברובו נאמן למקור הספרותי ובנוסף מפותחים כמה מהיחסים שבין הדמויות.
• מזמור חג המולד (2010) - עיבוד בהפקת תיאטרון "The Pantaloons",

קולנוע

• סקרוג' או רוחו של מארלי (1901) - סרט קצר, עיבוד קולנוע ראשון של הסיפור ששרד.
• מזמור חג המולד (1908) - עם תומאס ריקטס בתפקיד סקרוג'.
• מזמור חג המולד (1910) - סרט אילם קצר בכיכובו של מארק מקדרמוט בתפקיד סקרוג'.
• סקרוג' (1913) - בתפקיד הראשי סר סימור היקס. הופץ בארצות הברית ב-1926 בשם "סקרוג' הזקן".
• מזמור חג המולד (1914) - עם צ'ארלס רוק בתפקיד סקרוג'.
• The Right to Be Happy (הזכות להיות מאושר) (1916) - העיבוד הראשון שהיה סרט באורך מלא. רופרט ג'וליאן ביים ושיחק בתפקיד הראשי.
• מזמור חג המולד (1923) - הופק בבריטניה בתפקידים הראשיים ראסל תורנדייק, נינה ואנה, ג'ק דנטון ופורבס דוסון.
• סקרוג' (1935) - סרט בריטי שוב בכיכובו של סימור היקס.
• מזמור חג המולד (1938) עם רג'ינלד אוון כסקרוג', ג'ין לוקהרט וקתלין לוקהרט כבני הזוג קרצ'יט.
• Leyenda de Navidad ‏ (1947) - גרסה בספרדית עם חסוס טורדסילס (Jesús Tordesillas) כסקרוג'.
• סקרוג' (1951) - סרט בכיכובו של אלסטייר סים, ובהשתתפות מרווין ג'ונס והרמיוני באדליי כבני הזוג קראצ'יט. לפי המבקר איי או סקוט מהניו יורק טיימס זהו העיבוד הטוב ביותר לספרו של דיקנס שנוצר מאז ומעולם.
• אף פעם לא מאוחר (It's Never Too Late) ‏ (1953) - סרט איטלקי עם פאולו סטופה ומרצ'לו מסטרויאני
• סקרוג' (1970) - סרט מוזיקלי בכיכובם של אלברט פיני כסקרוג' ואלק גינס כרוחו של מארלי.
• מזמור חג המולד (1971) - סרט הנפשה קצר שהפיק ריצ'רד ויליאמס ודיבב אלסטייר סים את דמותו של סקרוג'. הסרט זכה בפרס אוסקר בקטגוריית הסרט המונפש הקצר הטוב ביותר.
• חג שמח מיקי מאוס (1983) - ידוע גם בשם "מזמור חג המולד של מיקי", סרט הנפשה קצר מאת וולט דיסני הפקות בכיכובם של סקרוג' מקדאק, מיקי מאוס, גופי, דונלד דאק ושלל דמויות מסרטי דיסני נוספים.
• מזמור חג המולד של החבובות (1992) - בהשתתפות דמויות שונות מתוכנית החבובות ומייקל קיין כסקרוג'.
• מזמור חג המולד (1997) - סרט הנפשה עם טים קארי מדבב את סקרוג'. עוד משתתפים וופי גולדברג, מייקל יורק ואדוארד אסנר.
• מזמור חג המולד (2001) - גרסת מונפשת, תסריט מאת רוברט לווילין ובדיבובם של סיימון קאלו, קייט וינסלט וניקולס קייג'.
• מזמור חג המולד (2006) - סרט הנפשה ממוחשבת, בסרט דמויות של חיות מואנשות מגלמות את הדמויות שבסיפור.
• רוחות חג המולד (2009) - סרט הנפשה שכתב וביים רוברט זמקיס. השחקן ג'ים קארי מגלם מספר דמויות בהן את אבנעזר סקרוג' ואת שלושת רוחות חג המולד.
• ספיריטד (2022) - עיבוד מחודש לרומן בכיכובו של ויל פרל כאבנעזר סקרוג'. לצד פרל מככבים ראיין ריינולדס, אוקטביה ספנסר, סוניטה מאני, רוז ביירן.

טלוויזיה

המצבה של סקרוג' מתוך הסרט משנת 1984 שצולם בשרוסברי

• ב-20 בדצמבר 1944 שודר בשידור חי עיבוד טלוויזיוני לספר ברשת הטלוויזיה DuMont.
• ב-1947 שודרה בשידור חי גרסה טלוויזיונית עם ג'ון קרדיין כסקרוג'.
• ב-1948 שודר עיבוד טלוויזיוני כחלק מאנתולוגיה (The Philco Television Playhouse) בכיכובו של דניס קינג.
• ב-1949 שודר סרט טלוויזיה באורך 30 דקות, עם טיילור הולמס ווינסנט פרייס.
• גרסת טלוויזיה בריטית שודרה ב-1950 עם ברנסבי ויליאמס בתפקיד הראשי.
• רלף ריצ'רדסון גילם את סקרוג' בעיבוד ב-1951 ושודר ברשת NBC כחלק מסדרת "Fireside Theatre".
• ב-1952 ו-1953 הופק סרט דרמה על פי הסיפור לסדרה "Kraft Television Theatre".
• ב-1954 עובד הסיפור לסרט טלוויזיה מוזיקלי בכיכובם של פרדריק מארץ' ובזיל רת'בון. את מילות השירים כתב מקסוול אנדרסון והלחין ברנרד הרמן. זו הייתה הגרסה הצבעונית הראשונה, אך הסרט שרד רק בשחור-לבן. מארץ' היה מועמד לפרס אמי על הופעתו בסרט.
• The Stingiest Man In Town (האיש הקמצן ביותר בעיר) הוא עיבוד מוזיקלי נוסף משנת 1956, בכיכובו של בזיל רת'בון וויק דיימון כסקרוג' הצעיר.
• מזמור חג המולד

העיבודים שנעשו בשנים הבאות לא שודרו בשידור חי אלא צולמו בפילם או בוידאו

• ב-1958 שודר סרט באנתולוגיה "סיפורי דיקנס" שוב עם רתבון כסקרוג' ופרדריק מארץ' בתפקיד המספר.
• מזמור חג המולד של מיסטר מאגו (1962) הוא סרט אנימציה מוזיקלי עם דמויות UPA בדיבוב ג'ים באקוס ושירים מאת ג'ול סטיין ובוב מריל. בין המדבבים היה השחקן ג'ק קאסידי. הסרט שודר מדי שנה ב-NBC במשך שנים רבות.
• מיסטר סקרוג' (1962) עיבוד מוזיקלי של רשת CBC בכיכובו של סיריל ריטצ'רד (Cyril Ritchard), ובהשתתפות אלפי בס וטסי או'שיי (Tessie O'Shea) בתפקיד בוב קרצ'יט ואשתו.
• מזמור חג המולד (1967) עיבוד אנימציה שביים Zoran Janjic בהפקת Australia's Air Programs, שודרה ב-CBS.
• מזמור חג המולד (1977) עיבוד של ה-BBC עם סיר מייקל הורדרן כסקרוג'.
• מזמור חג המולד של ריץ' ליטל (1978) תוכנית של החקיין ריץ' ליטל המגלם דמויות אחדות בסיפור.
• The Stingiest Man In Town (האיש הקמצן ביותר בעיר) (1978) - עיבוד אנימציה של הגרסה המוזיקלית משנת 1956. הופק על ידי רנקין-באס ובכיכובו של וולטר מתאו שדיבב את סקרוג' וטום בוזלי בתפקיד המספר. הדמות של סקורג' צוירה כך שתהיה דומה לוולטר מתאו.
• מזמור חג המולד של באגס באני (1979) - סרט אנימציה עם דמויות מתוך לוני טונס ויוסמיטי סם בתפקיד סקרוג'.
• מזמור חג המולד - סרט אנימציה לטלוויזיה של החברה האוסטרלית "אולפני ההנפשה ברבנק".
• מזמור חג המולד (1984) - סרט בכיכובם של ג'ורג' סי סקוט כסקרוג', סוזנה יורק ודייוויד וורנר כבני הזוג קרצ'יט ואדוארד וודוורד כרוח חג המולד של ההווה. סקוט היה מועמד לפרס אמי על הופעתו. את הסרט ביים קלייב דונר שערך ב-1951 את הסרט "סקרוג'".
• מזמור חג המולד (1999) - סרט טלוויזיה שביים דייוויד ג'ונס, בכיכובו של פטריק סטיוארט כאבנעזר סקרוג'. הופק על ידי Turner Network Television ומשודר מדי שנה. בהשראת הסרט החל סטיוארט להציג את הסיפור בהצגת יחיד. סטיוארט היה מועמד על משחקו לפרס גילדת שחקני המסך.
• מזמור חג המולד לצ'ארלס דיקנס (2002) - סרט אנימציה שנוצר בחברת ההפקה "DIC Entertainment", שודר לראשונה בערוץ ניקלודאון והופץ אחר כך ב-DVD ובקלטות וידאו.
• מזמור חג המולד: המחזמר (2004) בכיכובו של קלסי גראמר. ייחודו של עיבוד זה הוא שסקרוג' פוגש את כל שלוש הרוחות לפני חג המולד כדמויות בשר ודם.
• מזמור חג המולד של רחוב סומסום (2006) - גרסה זו הופצה ישירות ב-DVD. המפלצת אוסקר מרחוב סומסום בתפקיד סקרוג'.
• מעשה בחימום לבבות (A Hearth's Warming Tail, פירוש מילולי:הזנב הבוער של האח) (2016)- פרק בעונה השישית של הסדרה "הפוני הקטן שלי: חברות היא קסם" שבו הדמות הראשית נקראת סנופול פרוסט (המבוססת על סקרוג' בגילומה של סטרלייט גליימר).
• A Christmas Carol‏ (2020) - מיני-סדרה על פי תסריט של סטיבן נייט בבימוי של ניק מרפי לרשת השידור הבריטית BBC One ורשת השידור האמריקאית FX Networks, בכיכובם של טום הארדי, גאי פירס ואנדי סירקיס.
• "חג שמח, פליפ!" (2020) - פרק מתוך העונה החמישית של "הרעשנים". שבו פליפ מופיע בתור בן דמותו של סקרוג'.
• סקרוג': מזמור לחג המולד (2022) - סרט הנפשה של נטפליקס בדיבובם של לוק אוונס כאבנעזר סקרוג', ג'ונתן פרייס כג'ייקוב מארלי, ג'וני פלין כבוב קרצ'יט ואוליביה קולמן כרוח חג המולד של העבר.

רדיו

• עיבוד דרמטי לרדיו CBS בכיכובו של ליונל בארימור כסקרוג', שודר ב-25 בדצמבר 1934, מסורת שנמשכה מדי שנה עד ל-1953. רק פעמיים הוחלף בארימור על ידי שחקן אחר, ב-1936 החליף אותו אחיו ג'ון בארימור, וב-1938 גילם את הדמות אורסון ולס.
• עיבוד מ-1940 עם באזיל רת'בון הוקלט והופץ על גבי תקליט בחברת קולומביה רקורדס.
• אלק גינס גילם את סקרוג' בהפקה של ה-BBC בשנת 1951, תוכנית ששודרה גם בארצות הברית.
• ב-1953 שודרה הפקה נוספת של ה-BBC, כאשר לורנס אוליבייה מגלם את סקרוג'. הקלטה זו יצאה על גבי תקליטור ב-1992
• החל מ-1980 רשת NPR משדרת מדי שנה תוכנית בה הקומיקאי ג'ונתן וינטרס קורא את הסיפור ומגלם את כל הדמויות.
• ב-2008 הקליט השחקן דייוויד ג'ייסון את הנובלה לרדיו 4 של ה-BBC, לתוכנית "Book at Bedtime".

הקלטות

• ב-1941 הקליט השחקן רונלד קולמן יחד עם קבוצה של שחקני משנה את "מזמור חג המולד" על תקליטי 78 RPM עם מוזיקה מאת ויקטור יאנג. גרסה זו הייתה פופולרית מאוד והוקלטה גם על תקליטי LP ונמכרה היטב עד לשנות השישים. ב-2005 יצא תקליטור של חברת דויטשה גרמופון, שכלל גם את "חג המולד של מר פיקוויק" בקולו של צ'ארלס לוטון.
• רלף ריצ'רדסון ופול סקופילד הקליטו עיבוד של הסיפור בחברת "Caedmon Records". ב-2010 יצאה ההקלטה על גבי תקליטור.
• פטריק סטיוארט הקליט עיבוד דרמטי של הסיפור בהופעת יחיד.
• השחקן ג'רלד צ'ארלס דיקנס, מצאצאיו של צ'ארלס דיקנס הוציא תקליטור עם הגרסה המלאה של הסיפור, בו הוא מגלם 26 דמויות.
• המדבב ג'ים דייל הוציא גרסה לא מקוצרת של "מזמור חג המולד" כשהוא מגלם את כל הדמויות שבסיפור.

אופרה

• מיסטר סקרוג' (1858–1859), שם נוסף צללים Shadows (Tiene), אופרה שנכתבה על ידי המלחין הסלובקי יאן ציקר (Ján Cikker).
• מזמור חג המולד (1978–1979) - אופרה שנכתבה על ידי תיאה מסגרייב (Thea Musgrave), מלחינה סקוטית.

רומן גרפי

• מזמור חג המולד (2004) - רומן גרפי מאת דיק מטנה (Dick Matena), קומיקסאי הולנדי. (ISBN 9789023416432)
• מזמור חג המולד: רומן גרפי (2008) - מאת שון מייקל וילסון ומייק קולינס. (ISBN 9781906332518)

פרודיות

• מזמור חג המולד של בלקאדר (1988) - ספיישל חג המולד של סדרת הטלוויזיה הפתן השחור. הדמות הראשית של אבנעזר בלקאדר (רואן אטקינסון) שבהתחלה הוא אדם נדיב וחביב. אבל אחרי ביקור של רוח חג המולד (רובי קולטריין) הוא הופך לרודף בצע וקמצן.
• I'm Sorry I Haven't a Christmas Carol (מצטער, אין לי מזמור חג המולד) (2003) תוכנית ספיישל לחג המולד של ערוץ 4 ברדיו BBC של משחק הרדיו "I'm Sorry I Haven't a Clue" (מצטער, אין לי מושג).
• An American Carol (מזמור אמריקאי) (2008) - קומדיה אמריקאית בכיכובו של קווין פרלי. הסרט מתרחש ביום העצמאות האמריקאי במקום בחג המולד. בתפקידי משנה מופיעים קלסי גראמר, ג'ון ווייט, דניס הופר ולזלי נילסן.
• Ghosts of Girlfriends Past (רוחות הרפאים של החברות לשעבר) (2009) - קומדיה רומנטית אמריקאית.

ראו גם

• אורות חג המולד

לקריאה נוספת

• Cochrane, Robertson (1996), Wordplay: origins, meanings, and usage of the English language, University of Toronto Press, p. 126, ISBN 0802077528
• Dickens, Charles; Douglas-Fairhurst, Robert (ed.) (2006), A Christmas Carol and other Christmas Books, Oxford: Oxford University Press
• Dickens, Charles; Glancy, Ruth (1998) [1988], Christmas Books, Oxford World Classics, Oxford: Oxford University Press, ISBN 0-19-283345-5
• Dickens, Charles; Hearn, Michael Patrick (ed.) (2004), The Annotated Christmas Carol, W. W. Norton and Co., ISBN 0-393-05158-7
• Dickens, Charles; Kelly, Richard Michael (ed.) (2003), A Christmas Carol, Broadview Literary Texts, New York: Broadview Press
• Dickens, Charles; Slater, Michael (1971), The Christmas Books, New York: Penguin
• Ledger, Sally (2007), Dickens and the Popular Radical Imagination, Cambridge: Cambridge University Press, ISBN 978-0-521-84577-9
• Glancy, Ruth F. (1985), Dickens' Christmas Books, Christmas Stories, and Other Short Fiction, Michigan: Garland, ISBN 082408988X
• utton, Ronald (1996), Stations of the Sun: The Ritual Year in England, Oxford: Oxford University Press, ISBN 0-19-285448-8
• Nissenbaum, Stephen (1996), The Battle for Christmas, New York: Vintage Books (Random House), ISBN 0-679-74038-4
• Rowell, Geoffrey (1993–12), Dickens and the Construction of Christmas, History Today, 43:12
• Restad, Penne L. (1995), Christmas in America: a History, Oxford: Oxford University Press, ISBN 0-19-510980-5
• Slater, Michael (2007), Charles Dickens, Oxford: Oxford University Press, ISBN 978-0-19-192352-8
• Standiford, Les (2008), The Man Who Invented Christmas: How Charles Dickens's A Christmas Carol Rescued His Career and Revived Our Holiday Spirits, New York: Crown, ISBN 978-0-307-40578-4

קישורים חיצוניים

• הטקסט של "מזמור חג המולד" באתר פרויקט גוטנברג (באנגלית)
• מהדורת פקסימיליה של כתב היד המקורי של "מזמור חג המולד"(הקישור אינו פעיל) באתר Morgan Library.
• "מזמור חג המולד" הטקסט עם איורים מאת ג'ון ליץ'