מזרח טימור

הרפובליקה הדמוקרטית של מזרח טימור (בפורטוגזית: República Democrática de Timor-Leste) המוכרת בפשטות כמזרח טימור היא מדינה בדרום-מזרח אסיה הנמצאת במחצית המזרחית של האי טימור, ובאיים הסמוכים אטאורו וג'קו, כמו כן למזרח טימור גם מובלעת (אואקוסי-אמבנו) בצד המערבי של האי שבידי מערב טימור האינדונזית. שטח המדינה 15,007 קמ"ר‏^[8], והיא ממוקמת כ-640 ק"מ צפונית-מזרחית לדרווין שבאוסטרליה.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של מזרח טימור

באי טימור נמצאו אומנם שרידים המעידים על התיישבות עוד בתקופת האבן, אך היסטוריה מתועדת קיימת רק מהמאה ה-15, מדווחים סיניים אודות סחר עם האי. בין המאה ה-16 למאה ה-19 ניהלו פורטוגל והולנד מאבק על השליטה באי שהגיע לסיומו ב-1859 בהסכם ליסבון בו סוכם על חלוקת האי, כאשר החלק המזרחי, מזרח טימור, נשאר בידי פורטוגל כמושבה לכל דבר.

מלבד תקופה קצרה של כיבוש יפני במהלך מלחמת העולם השנייה, מזרח טימור המשיכה להיות מושבה פורטוגזית עד אמצע שנות ה-70 של המאה ה-20. ב-1974 התחיל בפורטוגל מהפך שנמשך כשנתיים, עד התייצבות השלטון עם בחירתו של מריו סוארש מהמפלגה הסוציאליסטית לנשיאות המדינה ב-1976. במהלך שנתיים אלה ניסו פורטוגל ואינדונזיה (ששלטה על החלק המערבי של האי) להגיע להסכמה לגבי עתידה של מזרח טימור.

בו זמנית התארגנו במזרח טימור תנועות פוליטיות. התנועה הפופולרית ביותר, "התנועה המהפכנית למען עצמאות מזרח טימור" (פרטילין), תנועת שמאל בהשראה קומוניסטית, פעלה לעצמאות המושבה. אינדונזיה ניצלה את חולשתה של פורטוגל, ותוך הצגת טענות שווא של איום קומוניסטי כביכול ממזרח טימור, ובעזרתן של ממשלות אוסטרליה וארצות הברית, שסיפקו לה נשק ותמיכה כלכלית בלתי מוגבלים, פלשה לתוך הטריטוריה ב-7 בדצמבר 1975. הכיבוש האינדונזי של מזרח טימור נמשך עד 1999 ובמהלכו נהרגו בין רבע לשליש מהאוכלוסייה שמנתה כ-700,000 תושבים טרם פרוץ הקרבות. הכיבוש הגיע לסיומו רק אחרי שאינדונזיה נאלצה לוותר על הטריטוריה על רקע מהפך שלטוני בג'קרטה הבירה ובעקבות משבר כלכלי קשה שפקד את אינדונזיה ואת האזור כולו. באוגוסט 1999 נערך משאל עם במזרח טימור שבו מעל 80% האוכלוסייה הצביעו לטובת עצמאות. כעבור שנתיים של שלטון זמני של האו"ם הכריזה המדינה הקטנה על עצמאותה ב-20 במאי 2002.

פוליטיקה

בראש המדינה עומד נשיא שנבחר לכהונה של חמש שנים בבחירות ציבוריות. תפקידו בעיקרו טקסי אך יש בידיו זכות וטו חלקית על חקיקת הפרלמנט. עם פרסום תוצאות הבחירות ממנה הנשיא את ראש המפלגה שזכתה ברוב הקולות (או מי שיכול לכונן קואליציה שתהווה רוב בפרלמנט) לתפקיד ראש הממשלה. ראש הממשלה עומד בראש מועצת המדינה (הקבינט). הפרלמנט הוא הפרלמנט הלאומי ויש לו בית אחד שחבריו נבחרים בבחירות ציבוריות לכהונה של חמש שנים. מספר חברי הפרלמנט יכול להשתנות מ-52 ועד 65. כיום, כתוצאה מכך שזאת הכהונה הראשונה של הפרלמנט מאז הקמתו, יש בו 86 חברים.

חוקת מזרח טימור מתבססת על החוקה של פורטוגל. המדינה עדיין נמצאת בשלבי גיבוש והקמת מוסדותיה, וסובלת מחוסר יציבות.

ב-11 בפברואר 2008 התרחש במדינה ניסיון הפיכה אשר לא הצליח ובמהלכו נורה ונפצע הנשיא, ז'וזה רמוס הורטה, חתן פרס נובל לשלום לשנת 1996. באותה עת אף נפתחה אש על שיירת ראש הממשלה, שנאנה גושמאו אולם הוא לא נפגע.^[9]. הפרלמנט במזרח טימור הכריז על מצב חירום במדינה למשך עשרה ימים, בעקבות ניסיון ההפיכה ואוסטרליה הודיעה כי תשלח חיילים נוספים לחיזוק כוח השלום הנמצא במדינה^[10].

כלכלה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

לפי נתוני 2006, הכלכלה של מזרח-טימור היא הכלכלה החלשה והנחשלת ביותר באסיה ובאוקיאניה. (אף כי אין נתונים על כלכלות עיראק וקוריאה הצפונית).^[11]

גאוגרפיה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מזרח טימור שוכנת בחציו המזרחי של האי טימור, שבקצה המזרחי של איי אינדונזיה. במדינה נכללת גם מובלעת קטנה בחלקו המערבי של האי, וכן שני איים קטנים מצפון לו. שטח המדינה כ-15,007 קמ"ר, מן הקטנות ביותר באסיה.

חלק מפני השטח, בפנים האי, הרריים מאד. הנקודה הגבוהה ביותר, הר רמלאו, היא בגובה 2,963 מטרים מעל פני הים.

מזג האוויר טרופי: חם ולח, כאשר כמעט כל המשקעים יורדים בעונה הגשומה.

דמוגרפיה

איור מתוך קורס ללימוד פורטוגזית לדוברי טטום, שהתפרסם בעיתון במזרח טימור

אוכלוסיית מזרח טימור מונה כמיליון נפש. הערכות על גודל האוכלוסייה שונות מאוד זו מזו, בטווח שבין 800,000 ל-1.1 מיליון, נכון ל-2008. התושבים מתחלקים לכמה קבוצות אתניות, רובן אוסטרונזיות ומיעוטן פפואניות. כן קיימים צאצאים לנישואים בין הפורטוגלים לילידי המקום, ומיעוט קטן ממוצא סיני.

השפה העיקרית היא טֶטוּם, שפה אוסטרונזית. הניב של דילי, שיש בו השפעות ניכרות של פורטוגזית, הוא הניב הרשמי. לצדה של הטטום משמשת כשפה רשמית גם הפורטוגזית, שהייתה אסורה בתקופת השלטון האינדונזי. עוד 15 שפות ילידיות מדוברות במדינה, וגם האינדונזית עדיין מצויה בשימוש, וכן האנגלית.

מזרח טימור היא המדינה היחידה באסיה, מלבד הפיליפינים, שבה רוב נוצרי קתולי. כ-97 אחוזים מן התושבים מזהים עצמם כקתולים. קיימים מיעוטים קטנים של מוסלמים (כ-1%), פרוטסטנטים (כ-1%), אנימיסטים, הינדואיסטים ובודהיסטים.

הערות שוליים

^ ‏שפות מדוברות נוספות הן אינדונזית ואנגלית.‏
^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-10 במרץ 2012
^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-10 במרץ 2012
^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-10 במרץ 2012
^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2011 באתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות
^ ‏מטבעות קנטבו מזרח-טימוריים‏ נמצאים בשימוש גם כן.
^ ‏היה .tp ובמהלך שנת 2005 הוחלף ל- .tl.‏
^ הנתון על-פי ספר העובדות של ה-CIA. על-פי אתר משרד החוץ של מזרח טימור, שטחה של המדינה 15,410 קמ"ר
^ נשיא מזרח טימור פצוע קשה לאחר ניסיון הפיכה כושל. הארץ 12.2.08
^ Ed Johnson, East Timor Extends Emergency After Rebel Coup Attempt. Bloomberg.com, 14.2.2008.
^ John Katsigeorgis, East Timor is Asia’s Poorest Country, UN Chronicle

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
דיווחים בוויקיחדשות: מזרח טימור
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מזרח טימור

מזרח טימור, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
כתבה על הבחירות במזרח טימור במאי 2007, באתר ynet

מדינות אסיה

אוזבקיסטן · אזרבייג'ן · איחוד האמירויות הערביות · אינדונזיה ³ · איראן · אפגניסטן · ארמניה · בהוטן · בחריין · בנגלדש · ברוניי · גאורגיה ¹ · הודו · המלדיביים · הפיליפינים · הרפובליקה הסינית · הרפובליקה העממית של סין ² · וייטנאם · טג'יקיסטן · טורקיה ¹ · טורקמניסטן · יפן · ירדן · ישראל · כווית · לאוס · לבנון · מונגוליה · מזרח טימור ³ · מיאנמר · מלזיה · נפאל · סוריה · סינגפור · סרי לנקה · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · פקיסטן · קוריאה הדרומית · קוריאה הצפונית · קזחסטן ¹ · קטאר · קירגיזסטן · קמבודיה · קפריסין · רוסיה ¹ · תאילנד · תימן

הערות: ¹ חלק משטח המדינה נמצא באירופה. ² הרפובליקה הסינית (טאיוואן) לא מוכרת על ידי האומות המאוחדות כמדינה רשמית. ³ חלק משטח המדינה נמצא באוקיאניה.

מדינות וטריטוריות באוקיאניה
אוסטרליה	אוסטרליה · נורפוק
מלנזיה	איי מאלוקו ומערב גינאה החדשה (חלק מאינדונזיה) · איי שלמה · ונואטו · מזרח טימור · פיג'י · פפואה גינאה החדשה · קלדוניה החדשה
מיקרונזיה	איי מריאנה הצפוניים · איי מרשל · גואם · מיקרונזיה · נאורו · פלאו · קיריבטי
פולינזיה	איי קוק · הוואי · ואליס ופוטונה · טובאלו · טונגה · טוקלאו · ניואה · ניו זילנד · סמואה · סמואה האמריקנית · פולינזיה הצרפתית · פיטקרן

קהילת המדינות הדוברות פורטוגזית
חברות	אנגולה • ברזיל • כף ורדה • גינאה ביסאו • מוזמביק • פורטוגל • סאו טומה ופרינסיפה • מזרח טימור
משקיפות	גינאה המשוונית • מקאו

האימפריה הפורטוגזית
צפון אפריקה	אגוז (1506-1525) • אל קאסר אס-סגיר (1458-1550) • ארזילה (1471-1550, 1577-1589) • אזמור (1513-1541) • סאוטה (1415-1640) • מזאגאן (1485-1550, 1506-1769) • אסואירה (1506-1525) • ספים (1488-1541) • אגאדיר (1505-1769) • טנג'יר (1471-1662) • ואדאן (1487-אמצע המאה ה-16)
אפריקה שמדרום לסהרה:	אקרה (1557-1578) • אנגולה (1575-1975) • אנובון (1474-1778) • ארגן (1455-1633) • קבינדה (1883-1975) • כף ורדה (1642-1975) • סאו ז'ורז'ה דה מינה (1482-1637) • ביוקו (1478-1778) • חוף הזהב הפורטוגזי (1482-1642) • גינאה ביסאו (1879-1974) • מלינדה (1500-1630) • מומבסה (1593-1698, 1728-1729) • מוזמביק (1501-1975) • קילווה קיסיוואני וסונגו מנארה (1505-1512) • טירת סאו זואו בפטיסטה דה אז'ודה (1680-1961) • סאו טומה ופרינסיפה 1753-1975 • סוקוטרה (1506-1511) • זנזיבר (1503-1698) • זיגינשור (1645-1888)
מערב אסיה:	בחריין (1521-1602) • הורמוז (1515-1622) • מאסקט (1515-1650) • בנדר אבאס (1506-1615)
תת היבשת ההודית:	ציילון הפורטוגזית (1518-1658) • לקשאדוויפ (1498-1545) • האיים המלדיביים (1518-1521, 1558-1573) • וסאי-ויראר (1535-1739); מומבאי (1534-1661); קז'יקוד (1512-1525); קנאנור (1502-1663); צ'אול (1521-1740); צ'יטגונג (1528-1666); קוצ'י (1500-1663); קנור (1536-1662); דאדרה ונאגר הבלי (1779-1954); דמאן (1559-1962); דיו (1535-1962); גואה וגואה העתיקה (1510-1962); הוגלי (1579-1632); נגפטינאם (1507-1657); פוליקאט (1518-1619); פאליפורם (1502-1661); סלסט (1534-1737); מצ'יליפטנאם (1598-1610); מנגלור (1568-1659); סוראט (1540-1612); טהואוטהוקודי (1548-1658); סן תומא דה מליאפור (1523-1662; 1687-1749)
מזרח אסיה:	איי בנדה (המאה ה-16 עד המאה ה-18) • פלורס (המאה ה-16 עד המאה ה-19) • מקאו (1557-1999) • מקאסאר (1512-1665) • מלאקה (1511-1641) • איי מאלוקו (אמבון 1576-1605, טרנאטה 1522-1575, טידורה 1578-1650) • נגסאקי (1571-1639) • טימור הפורטוגזית (1642-2002)
צפון אמריקה:	ניופאונדלנד (1501–1570?) • לברדור (1501-1570?) נובה סקוטיה (1519–1570?)
מרכז ודרום אמריקה:	ברזיל (1500-1822) • ברבדוס (1536-1620) • הפרובינציה הציספלאטינית (1808-1822) • גיאנה הצרפתית (1809-1817) • קולוניה דל סקרמנטו (1680-1777)
מדיירה והאיים האזוריים	שתי קבוצות איים אלה היוו חלק מהאימפריה הפורטוגזית החל במאה ה-15, וב-1976 היו למחוזות אוטונומיים.