מטאטא
מַטְאֲטֵא הוא כלי לניקוי המורכב מסיבים חזקים, המחוברים למקל.
אטימולוגיה עריכה
המילה "מַטְאֲטֵא" היא מילה יחידאית בתנ"ך, ומוזכרת בספר ישעיהו, פרק י"ד, פסוק כ"ג: ”וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד, וְאַגְמֵי-מָיִם; וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד, נְאֻם ה' צְבָאוֹת”. בתלמוד הבבלי מסופר כי החכמים התקשו בהבנת המילה מטאטא, ולבסוף הבינו אותה מתוך שיחתה של שפחתו של רבי.[1] על פי מילון אבן שושן, מטאטא נקרא גם מכבד, מכיוון שהיה עשוי ממכבדת שהוא ענף התומר הנושא את הפרחים והפירות. מכאן הביטוי: לכבד את הרצפה.
היסטוריה עריכה
המטאטא עבר שינויים מבניים משמעותיים, מאז הימים בהם הוכן מסיבים טבעיים וקרשים. במקור היו כל המטאטאים עגולים, ואף שלא היו יעילים במיוחד, היה קל להכינם. כיום כולל המטאטא ידית קצרה, שמטרתה שיהיה נגיש יחסית, או ידית ארוכה לניקוי רצפות או אחים. סיבי מטאטא עשויים כיום בעיקר מעשבי דורה. עשבים אלו נמצאו כמתאימים ביותר להכנת מטאטאים – הם קשים, ישרים, עמידים, וגדלים בטבע כשהם קשורים זה לזה. השינוי הגדול ביותר שעברו המטאטאים היה במאה השבע-עשרה, עם המצאת המטאטאים הישרים, אשר בשל רוחבם הם יעילים יותר לניקוי אבק. המטאטאים הישרים הפכו עד מהרה את שאר המטאטאים לחסרי תכלית וכיום כמעט כל המטאטאים מיוצרים באופן זה.
מטאטאים וקסמים עריכה
מטאטאים היו מקושרים זה זמן רב עם קסמים. בהקשר זה כמעט תמיד מוצגים מטאטאים עגולים מתקופת ימי הביניים ובקישור עם מכשפות, כאשר לרוב הוא משמש אותן כאמצעי תחבורה.
כיום משמש המטאטא ככלי עזר בטקסים פגאניים רבים. מטאטא מונח לעיתים בפתח מקום בו מתבצע מפגש מכשפות, כייצוג לאלמנט האוויר, או ככלי לטיהור האזור. השימוש במטאטאים נעשה על ידי טאטוא סמלי של האוויר במעגל. הכהן או הכוהנת הגבוהים הולכים במעגל עם כיוון השעון, ממלמלים את הלחש ומטאטאים כמה סנטימטרים מעל האדמה. השימוש הזה בא לעיתים במקום הדלקת קטורת כאשר אחד המשתתפים אלרגי או אם במקום בו נערך הטקס אסור להבעיר אש.
בספרות ובאמנות עריכה
בספרות מטאטאים מוצגים תכופות כאמצעי תחבורה אווירית למכשפות. בסדרת ספרי "הארי פוטר", לדוגמה, מטאטאים משמשים קוסמים ומכשפות במשחק הקווידיץ'.
