מטאל ג'אקט

מטאל ג'אקט
Full Metal Jacket
מבוסס על	The Short-Timers
בימוי	סטנלי קובריק
הופק בידי	סטנלי קובריק
תסריט	סטנלי קובריק; מייקל הר; גוסטב האספורד
עריכה	מרטין האנטר
שחקנים ראשיים	מת'יו מודין; אדם בולדווין; ר.לי ארמי; וינסנט ד'אונופריו
מוזיקה	ויויאן קובריק
צילום	דאגלס מילסם
מדינה	הממלכה המאוחדת, ארצות הברית
חברת הפקה	האחים וורנר, Hawk Films, Warner Bros. Pictures, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
חברה מפיצה	האחים וורנר, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	26 ביוני 1987
משך הקרנה	116 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט מלחמה, סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית
תקציב	30,000,000‏$
הכנסות	46,300,000‏$
הכנסות באתר מוג'ו	fullmetaljacket
פרסים	פרס אגודת מבקרי הקולנוע של בוסטון לבמאי הטוב ביותר; פרס דוד די דונטלו למפיק הטוב ביותר; פרס אגודת מבקרי הקולנוע של בוסטון לשחקן המשנה הטוב ביותר; מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר ;
	דף הסרט ב־IMDb

מטאל ג'אקט (באנגלית: Full Metal Jacket) הוא סרט בבימויו ובהפקתו של סטנלי קובריק המבוסס על ספר מאת הסופר גוסטב האספורד הנקרא "The Short-Timers"^[1]. כותרת הסרט באנגלית מתייחסת לסוג התחמושת המקובלת במרבית צבאות העולם שבה השתמש חיל הרגלים במלחמה – קליע בעל מעטפת מתכת.

הסרט עוסק במלחמת וייטנאם מנקודת מבטם של חיילי המארינס האמריקאים, המוצגים כמכונות מלחמה מאומנות היטב בסדרת אימונים קשוחה, שנועדה להפוך נער צעיר ללוחם אימתני שלא ניתן לעוצרו בשום צורה. בחלקו הראשון עוסק הסרט בתקופת האימונים ובחלקו השני מתרחשת קפיצה קדימה בזמן אל לב המלחמה, שם מתמקדת העלילה בסיפורה של מחלקה אחת. קובריק מציג בסרטו את וייטנאם כעולם אחר עם חוקים משלו. הוא מתאר את המלחמה כמלאה בסתירות וממחיש את תחושת חוסר האינדיבידואליות של החיילים, ואת היצרים האנושיים האפלים ביותר כמתפרצים ללא שליטה. החלק העוסק בהכשרת הלוחמים השפיע על צבאות רבים בעולם והביא אף לשינויים בחוקי המותר והאסור של מפקדי ההכשרות - במארינס נאסר על המפקדים להתייחס למשפחתו של טירון או להכותו^[1].

תקציר העלילה עריכה

חלקו הראשון של הסרט, העוסק בהכשרת הטירונים, מעביר לצופה את האווירה הקשוחה והיחסים בין מפקד ההכשרה הארטמן לבין חייליו. את המפקד מגלם מפקד מארינס אמיתי לשעבר, רונלד לי ארמי, שבמקור היה אמור ללמד שחקן אחר איך להתנהג ובסופו של דבר, בעקבות התלהבותו של קובריק, שיחק את התפקיד בעצמו. לחלק מהטירונים קשה יותר ולחלק פחות, אך חייל אחד, לאונרד "גומר פייל" לורנס (וינסנט ד'אונופריו), מתקשה יותר מכולם. לאחר תקופה ארוכה של התעללויות משתפר פייל והופך לאחד המובילים במחלקה, אך במקביל חווה משבר נפשי חמור ובלילה שלפני העזיבה יורה במפקדו ומתאבד.^[1]

חלקו השני של הסרט, הארוך מביניהם, מובא מנקודת מבטו של סמל, ג'יי.טי. "ג'וקר" דייוויס, אחד מחייליו לשעבר של הארטמן, אותו מגלם מת'יו מודין. ג'וקר, כתב בעיתון הצבאי, משכנע את מפקדיו לרדת לשטח עם חברו הצלם הצבאי ולהתלוות למחלקת מארינס, שם נמצא חבר נוסף מההכשרה, "קאובוי". הסרט עוקב אחר הרפתקאות המחלקה בשטח האויב, בעיקר בעיר הואה. העלילה מתארת חללים שסופגת המחלקה וראיונות שנערכים עם הלוחמים בהם נחשפת השקפת עולמם, הזוועות, הדילמות, האלימות, ההומניות, האכזריות ושגרת החיים במלחמה. בסרט משתתף גם אדם בולדווין כמאגיסט המטורף של המחלקה.

מוזיקה עריכה

בנוסף למוזיקה המקורית שהולחנה עבור הסרט על ידי בתו של קובריק, ויויאן קובריק, הסרט מלווה במוזיקה משנות השישים ושנות השבעים. השיר המוכר ביותר המופיע בפס-קול הוא שירה של הזמרת ננסי סינטרה "These Boots Are Made For Walkin". בסיום הסרט, הצגת כתוביות הסיום מלווה בשירם של הרולינג סטונז "Paint It Black", שעם הזמן הפך להיות מזוהה עם מלחמת וייטנאם.