מיגל דה אונאמונו

סופר ספרדי

מיגל דה אונאמונו אי חוּגוֹספרדית: Miguel de Unamuno y Jugo‏; 29 בספטמבר 186431 בדצמבר 1936) היה סופר, משורר, מסאי, מחזאי, הוגה דעות, פילוסוף, ואינטלקטואל ספרדי בולט בזרם הספרותי וההגותי הספרדי של 'דור 98'.

מיגל דה אונאמונו
Miguel de Unamuno
לידה 29 בספטמבר 1864
בילבאו, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 בדצמבר 1936 (בגיל 72)
סלמנקה, הרפובליקה הספרדית השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Miguel de Unamuno y Jugo עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה San Carlos Borromeo cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Exóristo, Miguel de Unamuno עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה המרכזית, אוניברסיטת מדריד עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה ספרדית, בסקית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שירה, דרמטורגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי Generation of '98 עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Del sentimiento trágico de la vida, Mist עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ סרן קירקגור, אוגוסטינוס, בלז פסקל, מרקוס אורליוס, ז'אן-ז'אק רוסו, מיכאיל באקונין, קרל מרקס, פרדיננד לסל, ארתור שופנהאואר, דומינגו פאוסטינו סרמיינטו עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Concha Lizárraga עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Salomé de Unamuno עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 9 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • Hijo Adoptivo de Salamanca
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת סלמנקה עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

אונאמונו נולד בבילבאו למשפחה בסקית, השלישי משישה ילדים. ב-1880, בגיל 16, החל את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת קומפלוטנסה של מדריד, וב-1884 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה. עבודת הדוקטורט עסקה במקורותיו של העם הבסקי על פי לשונו.

ב-1891 מונה אונאמונו לפרופסור ליוונית באוניברסיטת סלמנקה. הוא היה הרקטור של האוניברסיטה בשנים 1900 עד 1914, פעם שנייה בשנים 1921 עד 1924, ושוב בשנים 19301936.

פעילות פוליטית עריכה

ב-1914 הודח אונאמונו מתפקידו כרקטור, מסיבות פוליטיות. ב-1920 נשפט לשש עשרה שנות מאסר על העלבת המלך אלפונסו השלושה עשר, אך העונש לא בוצע. ב-1924 הוגלה לאיים הקנריים על ידי הדיקטטור מיגל פרימו דה ריברה. מאוחר יותר עזב את ספרד מרצון, והמשיך את פעילותו הפוליטית, האינטלקטואלית והספרותית כגולה בצרפת. תחילה התגורר בפריז ובהמשך באנדייה, הקרובה לגבול עם ספרד.

ב-1930 חזר אונאמונו לספרד, וב-1931 נבחר לקורטס הראשון של הרפובליקה השנייה. בתחילת מלחמת האזרחים הספרדית תמך בלאומנים בהנהגת גנרל פרנקו, אך כעבור חודשים אחדים הפך לאחד ממתנגדיהם. ב-12 באוקטובר 1936, במהלך טקס פתיחת שנת הלימודים, התעמת אונאמונו עם הגנרל חוסה מייאן-אסטרי. בעקבות העימות, הוטל עליו מעצר בית. הוא נפטר כעבור חודשים ספורים, ב-31 בדצמבר 1936.

הגותו של אונאמונו עריכה

אונאמונו לא גיבש משנה רעיונית סיסטמטית. בנערותו הוא הושפע מהפוזיטיביזם, הרציונליזם, הסוציאליזם ומהלך הרוח ששרר בספרד בדורו. בהשפעת פון הרנק, הוא בסופו של דבר דחה את הרציונליזם. דחייה זו באה לידי ביטוי בולט ביצירתו San Manuel Bueno, mártir, היכן שדמויותיו העיקריות מסמלות את עמודי התווך של התיאולוגיה הנוצרית: האמונה, החסד והתקווה.

עבור אונאמונו המוות הוא סופי. אבל הוא סבר שהאמונה בהישארות הנפש היא חיונית לחיים. לפיכך בעקבות קירקגור, הוא האמין כי על האדם להאמין באל, חרף אי הרציונאליות שבכך. במילים אחרות, קיים אצלו אפוא עימות בין נחיצות האמונה לבין חוסר הרציונליות שבה.  

אונאמונו נחשב לנציג האקזיסטנציאליזם הנוצרי הספרדי, בכך שהוא העמיד את האמונה לכשעצה במרכז משנתו הרעיונית. הוא נודע בעיקר בשל יצירתו 'הרגש הטראגי של חיים', אשר הוקעה בידי הכנסייה, וכן בשל 'גסיסתה של הנצרות'. הוא מייצג נאמנה את חיבוטי הנפש הספרדית, באשר לרעיון של האפשרות הניתנת לכל להיות ייצור רוחני. בהשראתם של יצירתו של ולסקז ושל התיאולוג לואיס דה לאון, בשירו 'הישו של ולסקז' הוא פורש את משנתו הכריסטולוגית באופן לירי.  

הגותו של אונאמונו נשענת על הרגש הראשוני והספונטני שמתעורר באדם במגעו עם העולם. רגש זה מגדיר את מה שמכונה בפינו 'רעיונות', 'תודעה' ואת קשת רגשותיו של האדם. בעיניו הסתירות הקיימות בין נטיות הלב לבין המחשבה אינן אלא נסיבתיות. רגש זה מורכב בעיקר מרגישות למוגבלות העולם, אשר מוצאת את ביטויה בצמא בלתי נלאית לאלמותיות. רגש זה כופה את השלמה בין הלב לתודעה, שהיא תנאי יסוד להתקרבות סובייקטיבית עם הנצח ועם האל.

מנקודת מבט דתית, אונמונו שם את הדגש על מימד המאבק, אשר נתפס כעומד בלב האמונה הנוצרית. מאבק זה עומד לדידו בבסיס החיים – וכדבריו: 'המאבק על החיים הוא החיים עצמם'. בשיחתו עם מילן-אסטריי, הוא טען שמה שמחפש האדם בדת זה להציל את עצמיותו, להפוך את זאת לבת-אלמוות; ושדברים אלו אינם ניתנים לאדם על ידי המדע, האמנות והמוסר. הוא שלל את יכולתה של התודעה להפוך את האמת למעין נחמה לאדם. הוא סבר שהתודעה היא מקור לחוסר סובלנות.  

ספריו שתורגמו לעברית עריכה

  • ערפל, עם עובד, תרגם מספרדית: יוסף רובין, 1960
  • משנאה לרחמים, קובץ סיפורים קצרים, עם עובד, תרגם מספרדית: רמי סערי, 1999

קישורים חיצוניים עריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרדים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.