ויקיפדיה

מנחם פינקלשטיין – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 43:
בחודש יולי 2002 החל לפעול בית הדין הפלילי הבינלאומי והפרקליטות הצבאית נערכה לחידוש משמעותי זה במשפט הבינלאומי ולהשלכותיו על צה"ל{{הערה|אתי לבני ויצחק טוניק, "החודש- עם הקמת בית הדין הבינלאומי התחילה מהפכה", '''עורך הדין''', גיליון מס' 31, יולי 2002, עמ 30-26, אריאלה רינגל-הופמן, שם.}}.
 
פינקלשטיין הורה על שינוי מדיניות החקירה הפלילית כלפי חיילים בתקופת המלחמה בטרור, בכל הנוגע לאירועי ירי, שגרמו לפגיעה בגוף או בנפש. השינוי התבטא בהחלטה שלא תהיה חקירה פלילית אוטומטית במקרים אלה, אלא שהבירור העובדתי הראשוני של אירועים חריגים יהיה ככלל באמצעות [[תחקיר מבצעי|תחקירים מבצעיים]] שיועברו לפרקליטות הצבאית, כאשר ההוראה בדבר חקירה פלילית תינתן על ידי הפצ"ר רק לאחר שיעלה חשד לקיומה של עבירה פלילית{{הערה|בג"ץ 9594/03 בצלם נ' הפרקליט הצבאי הראשי; '''הקרב של המאה ה-21''', שם, עמ' 187-184, 219-215. }}. בתיאום עם יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט, ח"כ מיכאל איתן, הנהיג פינקלשטיין מסירת דיווח חצי שנתי לוועדה זו על פעילות הפרקליטות הצבאית בתחום הליחמההלחימה בטרור, ובכלל זה מתן נתונים מעודכנים על החקירות וההעמדות לדין{{הערה|עמוס הראל, "לא נכשיר פשעי מלחמה", '''הארץ''' 10.7.2003; גדעון אלון, "הפצ"ר: המחסומים - נקודת תורפה בתחום זכויות האדם", '''הארץ''' 19.8.2004.}}
 
בתקופת כהונתו כפצ"ר היו כמה גלים של [[סרבנות בישראל|סרבני שירות]] מסיבות אידאולוגיות, ועל הפרקליטות הצבאית היה להחליט על דרך ההתמודדות עם תופעה זו במישור של אכיפת הדין{{הערה|"סרבנות השירות בשטחים - החלטת הפרקליט הצבאי הראשי", '''משפט וצבא''' 16(4), עמ' 713 (תשס"ג); הקרב של המאה ה-21, שם, 190-187, 220-219}}. עמדת הפצ"ר בסוגיה זו המצדיקה העמדה לדין של סרבני שירות אידאולוגיים אושרה בבית המשפט העליון{{הערה|בג"ץ 7622/02 זונשיין נ' הפרקליט הצבאי הראשי.}}.
 
בשנים 2003-2002 יזם פינקלשטיין והוביל שינוי במעמדם של בתי המשפט הצבאיים שבשטחים. מאז הקמתם מיד לאחר מלחמת ששת הימים, כפיפותם הארגונית של בתי משפט אלה ושל שופטיהם הייתה לפרקליטות הצבאית. נשיא בתי המשפט הצבאיים בשטחים היה כפוף לפצ"ר. ההחלטה שהתקבלה ויושמה היא שבתי המשפט הצבאיים ינותקו מכפיפותם לפרקליטות הצבאית ושנשיא בתי המשפט הצבאיים שבשטחים יוכפף לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים{{הערה|עמוס הראל, "נשקלת הוצאת בתי המשפט בשטחים מאחראיות הפצ"ר", '''הארץ''', 15.9.2002, אביב לביא, "הפגיעה המיותרת בחפים מפשע מטרידה מאוד", '''במחנה''', גיליון ראש השנה, 26.9.2003.}}.
 
בתקופת כהונתו של פינקלשטיין הוחמרה מדיניות ההעמדה לדין בעבירות של הטרדות מיניות. הדבר בא לידי ביטוי הן בהחלטה להעדיף את השיפוט בבית דין צבאי על פני השיפוט המשמעותיהמשמעתי, הן בהחלטה כי באותם מקרים המתאימים לשיפוט משמעותימשמעתי ישמשו כקציני שיפוט מפקדים משפטנים שאינם נמצאים בשרשרת הפיקוד הרגילה{{הערה|אתי לבני ויצחק טוניק, שם; אמנון אברמוביץ', שם.}}.
 
עם סיום שירותו מונה לשופט [[בית המשפט המחוזי]]. תחילה כיהן בבית המשפט המחוזי בחיפה. בשנת 2008, עם פתיחת בית המשפט המחוזי מרכז, עבר לכהן בו, ובשנת 2012 מונה כסגן נשיאת בית המשפט.
שורה 60 ⟵ 61:
"[http://www.biupress.co.il/website/index.asp?id=23 CONVERSION-Halakha and Practice]". זהו מחקר הלכתי ומשפטי מקיף של הגיור בדיני ישראל, מתוך מגמה לעמוד על מהותה של פעולה משפטית רבת חשיבות זו, שבה מצטרף הנוכרי לכלל ישראל. המחקר הוא כלל תקופתי, ותשומת לב מיוחדת הוקדשה לבחינת יישומם הלכה למעשה של עקרונות הגיור בספרות השאלות והתשובות, במיוחד בדורות האחרונים. כמו כן נבחנו בספר מספר פרשות היסטוריות הנוגעות לתופעת הגיור בתקופות שונות בתולדות ישראל. פרופ' אהרן קירשנבאום כתב כי "מדעי היהדות חבים חוב גדול למנחם פינקלשטיין על תרומתו המעטירה לחקר סוגיה חשובה מאוד בהלכה{{הערה|אהרון קירשנבאום, "הגיור הלכה ומעשה", דיני ישראל י"ח, עמ' שפז (תשנ"ה-תשנ"ו).}}" ופרופ' דניאל שפרבר כתב כי זהו "הספר העיקרי כעת בעניין הלכות גיור"{{הערה|דניאל שפרבר, '''נתיבות פסיקה - כלים וגישה לפוסק ההלכה''' (ירושלים, תשס"ח), עמ' 133. }}.
 
בשנת [[2009]] פרסם פינקלשטיין בכתב העת "[[משפט וצבא]]"{{הערה|גיליון 20, כרך א', 2009.}} מאמר גדול (229 עמ' 229), בשם "הטור השביעי וטוהר הנשק - נתן אלתרמן על ביטחון, מוסר ומשפט". מאמר זה הפך בשנת 2011 לספרו השני, "הטור השביעי וטוהר הנשק - נתן אלתרמן על ביטחון, מוסר ומשפט", שיצא לאור ב[[הוצאת הקיבוץ המאוחד]]. בספר זה משקיף פינקלשטיין על שירי "[[הטור השביעי]]" של [[נתן אלתרמן]] מזווית ראייה המתמקדת בסוגיות של ביטחון, מוסר ומשפט. זהו מחקר ראשון מסוגו שבו התחקה פינקלשטיין אחר כתיבתו הרבה של אלתרמן, בממשקים שבין תחומים אלה, בדילמות המורכבות הכרוכות בהפעלת כוח צבאי. כחוט השני נשזרת בשיריו של אלתרמן כי בצד חובתה של במדינההמדינה להגן על חיי אזרחיה ועל עצם קיומה - על השימוש בנשק להיות צודק, מידתי ומרוסן. אגב כך נפרסות בספר פרשיות משנותיה הראשונות של מדינת ישראל, כגון [[מלחמת העצמאות]], [[משפט טוביאנסקי]], [[פעולת קיביה]], [[פרשת כפר קאסם]] ועוד.
 
[[חיים גורי]] כתב כי ספר זה הוא "מחקר היסטורי-ספרותי מרתק ואף מכאיב, לא פעם, הקורא לחשבון נפש עד תום"{{הערה|חיים גורי, מדבריו למהדורה השנייה של הספר, 2013.}}. פרופ' [[נילי כהן]] כתבה כי פינקלשטיין "מגייס מחדש את שירת נתן אלתרמן לשירות צבאי במטרה לשכנע את הצבא שאין להיבהל מתוכחת אוהב. במהלך מבריק הופכת, אפוא, שירתו של נתן אלתרמן להד קולו של מנחם פינקלשטיין"{{הערה|נילי כהן, מדבריה למהדורה השנייה של הספר, 2013.}}.
הספר זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית לשנת תשע"ב 2012,{{הערה|"הפרס לספרות צבאית על שם יצחק שדה - נימוקי חבר השופטים", בתוך ירושלים - עיונים במערכה על עיר במלחמת העצמאות (ירושלים, תשע"ג) עמ' 354-355.}}, ולפרס על שם מולדובן לספרות צבאית, מטעם [[המרכז האוניברסיטאי אריאל]], לשנת תשע"א.
 
==הערות שוליים==
שורה 77 ⟵ 78:
[[קטגוריה:בוגרי בית הספר צייטלין]]
[[קטגוריה:זוכי פרס יצחק שדה]]
 
==מאמריו==
* "המשפט בתקופת לחימה", משפט וצבא, גיל' 16(א), עמ' 35-15.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מנחם_פינקלשטיין"