אלפבית עברי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
תיאור התגלית שהתדרים של גלי הקול של שמות האותיות נראים כמו הצורות של האותיות. כמובא במאמר "נצחון השכל": therationalvictory.com/Hebrew.html |
||
שורה 41:
|}
[[קובץ:PragueHebrewClock.agr.DSCF1445.JPG|שמאל|ממוזער|300px|[[מגדל שעון]] ב[[פראג]] שאחד ה[[שעון|שעונים]] בו מסומן ב[[ספרות עבריות]] ושמחוגיו זזים הפוך]]
'''האלפבית העברי''' הנוכחי נמצא בשימוש מאז [[תקופת בית שני]], במקום [[כתב עברי עתיק|הכתב העברי העתיק
==סיווג הכתב העברי==
שורה 47:
==היסטוריה והתפתחות של האלפבית העברי==
ה[[אלפבית עברי עתיק|כתב העברי הקדום]] ששימש עד ל[[תקופת בית שני]] לכתיבת דברי חול, הוא נוסח מקומי של [[אלפבית פיניקי|האלפבית הפיניקי]], שבתורו התפתח מ[[אלפבית פרוטו-כנעני|האלפבית הפרוטו-כנעני]]. בכתב הפרוטו-כנעני כל ציור מייצג את העיצור שבתחילת המילה המתוארת בציור (העקרון האקרופוני). כך למשל נבחר ציור של ראש לייצג את הצליל "ר"; ציור של עין לצליל "ע", וכך הלאה. לתנועות לא יוחדו סימנים.
הכתב הכנעני הקדום הלך והתפשט וסימניו היו מוכרים כל כך, עד כי המשתמשים בו התחילו "להתעצל" בהשלמת הציורים, והניחו כי הקורא יבין גם מתוך שרטוטים סכמתיים באיזו אות מדובר. כך, למשל, הפך הראש למשולש עם צוואר; כף היד מלאת האצבעות הפכה לשרטוט דל, ומהדג נותר רק הזנב. כשהעברים אמצו את הכתב הכנעני הם התקשו לזהות חלק מהציורים המקוריים והניחו למשל כי הסימן המתאר את המילה "זהה" הוא כלי נשק; שזנב הדג המשולש הוא דלת, ושדווקא הנחש הוא דג. כך נולדו שמותיהם העבריים של האותיות זי"ן, דל"ת ונו"ן (נון הוא דג, כמו אמנון, שפמנון וכו').
הציורים שהפכו לסימנים התגלגלו לכתבים נוספים, ואפילו ליוונית וללטינית. גם בכתב העברי המודרני ניתן לזהות המשך התפתחותי ברור מן הכתב הכנעני הקדום, והשתמרות שמות האותיות מקלה מאוד על פענוח המקור.
בתקופת בית שני, אומץ [[האלפבית הארמי]] לשימוש השפה העברית במקום האלפבית העברי העתיק לכתיבה של חול, כאשר בזה האחרון נעשה שימוש מועט כגון כתיבת השמות הקדושים והטבעת מטבעות. עם הזמן, נעלם גם שימוש זה של הכתב העתיק.
מקורו של הכתב העברי של ימינו הוא בכתב האשורי. לא ידוע אם הכתב האשורי שימש לכתיבת קודש, כמו ספרי תורה, תפילין, מזוזות ומגילות, כבר מתקופת משה רבינו, או שממציאו היה עזרא הסופרשחי בזמן החזרה של היהודים מבבל (תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א הלכה ט). אם הכתב האשורי הוא אכן קדום, יתכן שהכתב הארמי התפתח ממנו.
לאחרונה, בזכות התקדמות הטכנולוגיה ובעזרת המתמטיקה של [[עיבוד אותות דיגיטלי]], התגלה שיש תכונה מאוד מיוחדת לכתב האשורי. במאמר [http://therationalvictory.com] "נצחון השכל", בפרק ייעודי העוסק [http://therationalvictory.com/Hebrew.html] בכתב האשורי, מובאת הוכחה שגרף התדרים של גלי הקול של השמות של האותיות העבריות (המתקבל בעזרת אלגוריתם [[FFT]]) נראה כמו הצורות של האותיות. למשל, גרף התדרים של המלה "אלף" נראה כמו הצורה א בכתב האשורי. תכונה מיוחדת יש לאותיות להן יש צורה סופית, והיא שבגרף התדרים של אותן אותיות (מ"ם, נו"ן, צד"י, פ"י, כ"ף) מופיעות שתי צורות ניכרות - האחת של האות הרגילה והשניה של האות הסופית לפי הכתב האשורי. בגוף המאמר יש קישור להורדת התוכנה בה נעשה שימוש והקוד שלה.
לפני התגלית, היו היסטוריונים שסברו שהכתב האשורי התפתח מהכתב הארמי במקרה, אך חישוב הסתברותי פשוט המובא במאמר מוכיח שהסיכוי שהכתב האשורי התפתח במקרה מכתב אחר הוא אפסי, מה שמוכיח שמי שהמציא את הכתב האשורי ידע שיש התאמה בגרף עוצמת התדרים של שמות האותיות לצורתן, מה שסותר את הסברה שהכתב האשורי התפתח במקרה מכתב אחר. כמובא במאמר, משום שלבני אדם לא היו מחשבים בתקופה בה הומצא הכתב האשורי, ומשום שללא מחשב אי אפשר לדעת איך נראה גרף עוצמת התדרים, את הכתב האשורי לא יכול היה להמציא בן אדם, או לפחות לא בדרך פיזיקאלית.
שורה 509 ⟵ 515:
===אותיות סופיות===
{{הפניה לערך מורחב|אותיות מנצפ"ך}}
'''אותיות סופיות''' הן חמש אותיות האלפבית העברי המופיעות בצורה המיוחדת להן בסופי מילים בלבד. האותיות הן [[כ]], [[מ]], [[נ]], [[פ]] ו־[[צ]], המופיעות בסוף מילה כ־ך, ם, ן, ף ו־ץ, בהתאמה. עד [[תקופת בית שני]] לערך, אותיות אלה הופיעו, בכתבי חול, בכתב
===אותיות כתב===
שורה 551 ⟵ 557:
מאחר שהכתב העברי התפתח והשתנה עד כמעט לבלי היכר, נוהגים להבדיל בין [[כתב עברי עתיק]] לכתב עברי מודרני;
הכתב העתיק מכונה על ידי [[חז"ל]] בשם כתב '''דַעַץ''' או '''רַעַץ''', והוא היה בשימוש לדברי חול בעיקר בימי [[בית המקדש הראשון]].
הכתב המודרני נקרא '''[[אלפבית ארמי|כתב אשורי]]
במהלך הדורות,
==קדושת האלפבית העברי ביהדות==
שורה 562 ⟵ 568:
ה[[מסורת (יהדות)|מסורת]] וה[[קבלה]] היהודית הקנו לצורת ה[[אות|אותיות]] (המרובעות), לשמותיהן ואפילו לסדר הופעתן באלפבית, [[משמעות]] דתית. כך נכתבו פרקי [[תפילה (יהדות)|תפילה]] ו[[תהילים]] על פי [[אקרוסטיכון]] אלפביתי, וכן [[זמירות ופיוטים לשבת]].
ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] וב[[תלמוד ירושלמי|תלמוד הירושלמי]], מובא מדרש המספר שהכתב המרובע ירד מן ה[[שמים]] יחד עם ה[[תורה]], ובגלל חטאי [[עם ישראל]] נעלם מהשימוש ב[[ישראל]] כתב זה, ובמקומו התקבל '''"כתב דעץ/רעץ"''' (המכונה בפי החוקרים [[הכתב העברי העתיק]]), ולבסוף [[עזרא הסופר]], שעלה מ[[ממלכת פרס|פרס]], החזיר
קדושת הכתב העברי לא פגה גם ב[[ימי הביניים]], ויהודים הקפידו [[גניזה|לגנוז]] [[מסמך|מסמכים]] ו[[כתב יד (מקור)|כתבי יד]] שנכתבו בכתב זה, גם אם לא היו [[כתבי קודש]] מובהקים. כך, למשל, נתגלו ב[[גניזת קהיר|גניזה הקהירית]], [[מכתב|מכתבים]], [[כתובה|כתוּבּות]] וספרי [[חולין (הלכה)|חולין]] כתובים ב[[עברית]], ואפילו ב[[ערבית יהודית]].
ב[[שו"ת]] [[הרדב"ז]] (חלק ג' סימן תמ"ב) נשאל המחבר על משמעות קדושת האותיות על רקע הממצאים ההיסטוריים המאחרים את השימוש בכתב זה.
לאחרונה, כמצויין לעיל, התגלה שגרף התדרים של גלי הקול של שמות האותיות נראה בצורה של האותיות. לבני אדם לא היו מחשבים בתקופה בה הומצא הכתב האשורי לפי כל הדעות, וללא מחשב לא ניתן לדעת איך נראה גרף התדרים. ומשום שהסיכוי לקבל התאמה מלאה בגרף התדרים של גלי הקול בין שמות האותיות לצורתן הוא אפסי, מוכח שבני אדם לא יכולו להמציא את הכתב האשורי בדרך פזיקאלית, ורק נביא יכול היה להמציאו, מה שמוכיח שלא לחינם מיוחס לכתב זה קדושה יתירה.
==[[גימטריה]]==
| |||