מבשרי הציונות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: אידאולוג
שורה 24:
== לבירור המושג 'מבשרי הציונות' - יעקב כ"ץ ==
* ההיסטוריון והסוציולוג [[יעקב כ"ץ (היסטוריון)|יעקב כ"ץ]], טען שהמבשרים הם רק מי שיצרו השפעה חברתית ניכרת בתנועה הציונית. במאמרו "לבירור המושג 'מבשרי הציונות'", [[1979|משנת 1979]], יצר כ"ץ מערכת מושגים ותנאים הקובעים מיהו מבשר של רעיון. מחד גיסא, 'פוריות סוציאלית' - האם ובאיזה מידה גילה רעיון מסוים כוח מרתק, עד כדי התלכדות חברתית של יחידים סביבו? ומאידך גיסא, על המבשרים ללכד סביבם אנשים בעלי שאיפה אידאולוגית להגשמת מטרות משותפות.
* עוד כותב כ"ץ כי בהופעתו הראשונית של הרעיון, הוא בדרך כלל אינו נהיר אלא למעט אנשים, יוצאי דופן (מבחינה סוציאלית או מבחינת תכונות אישיות) שהופכים לנושאי הרעיון, בעוד שרוב החברה עדיין אינה מסוגלת להבין את השינוי התפיסתי שהרעיון מציע. נושאי הרעיון, נתפסו על ידי הציבור הרחב כאנשים יוצאי דופן, שסוטים מן הקו הסוציאלי המקובל, אולם לדידו, היסטוריונים רשאים לזהות את אותם אנשים יוצאי דופן כמבשרי התנועה העתידה, אם יוכלו להוכיח שהגורמים שהביאו את המבשרים להכרתם הם אותם הגורמים שהיו מכריעים בהתוותה של התנועה בממדים חברתיים גדולים יותר, בזמן מאוחר יותר. לבסוף טוען כ"ץ כי מבשרי הרעיון הציוני הינם [[יהודה אלקלעי|הרב אלקלעי]], [[צבי הירש קלישר|הרב קאלישרקלישר]], [[אליהו גוטמכר|הרב גוטמאכרגוטמכר]], [[ד"ר לוריא]], ו[[משה הס]]. כ"ץ מדגים את הקורלציה בין התהליך ההיסטורי הרחב לבין נקודות מפנה בחייהם של המבשרים, ובכך גורס כי מבשרי הציונות תלויים לא רק באישיותם ורעיונותיהם, אלא גם בזמן ובמקום הנתון בהיסטוריה. עמדתו השפיעה על ה[[היסטוריוגרפיה ישראלית|היסטוריוגרפיה הישראלית]], אולם גם עוררה התנגדות.
* מנגד, ההיסטוריון פרופ' [[שמואל אטינגר]] היה מבין המרחיבים, שגם כלל הוגים ויזמים אלו בקרב "המבשרים", או המקדימים את תנועה הציונית ברעיונות שישובו ויועלו בה מגובשים ומעודכנים, וגם אם לא בכינוי זה; אטינגר גם הזכיר כי "החסידים הנאמנים ביותר של שיבת היהודים למולדתם ההיסטורית היו בעבר דווקא בני כיתות נוצריות שונות, שהזכירו בכתביהם במאות ה-17 וה-18 תוכניות מעין אלו. במאה ה-19 נתוסף על כך גם הגורם המדיני - כמה מדינאים באנגליה ובקונטיננט (יבשת) האירופי חשבו שבהסדר המדיני שיקום במזרח לאחר מותו של 'האיש החולה', כלומר לאחר התפוררות הקיסרות העות'מאנית, רצוי שתקום מדינה יהודית בארץ-ישראל, שתשמש מחיצה בין טורקיה למצרים"".{{הערה|[[שמואל אטינגר]], '''תולדות עם ישראל''', ג: תולדות עם ישראל בעת החדשה, תל אביב: [[הוצאת דביר]], 1969, עמ' 180-179.}}